בית יעקב על התורה, ויגש כ״וBeit Yaakov on Torah, Vayigash 26
א׳ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק וגו' ויאמר אלהים לישראל וגו' אנכי האל אלהי אביך וגו'. הענין שיעקב אבינו ע"ה זבח זבחיו לרזא דיצחק, הלא אנן רחמי בעינן חסדי אברהם אבינו ע"ה. ועוד למה בצאתו מבאר שבע לחרן נגלה אליו ה' ואמר לו (ויצא כח) אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, וכתיב אביך גבי אברהםקנאבמי השלוח ח"א פרשת ויצא ד"ה ויאמר כתב: והיינו דאמר אביך גבי אברהם ולא גבי יצחק, דהנה מדות אברהם הוא מדות אהבה ומדות יצחק הוא מדות יראה. והנה במקום שהאהבה בהשפעה מרובה מצטמצם מדות היראה, וכן כשנמצא מדת היראה בשלימות מצטמצם מדות האהבה, אבל ליעקב אבינו ע"ה היו שניהם במשקל וזאת נקרא מדות תפארת, והוא מדות יעקב אבינו כלול משניהם ואינם סותרים זה את זה. ובגליון שם אות ד כתב: ולכן לא נאמר אביך על יצחק, כי במדת האהבה היה כבר מזוקק אבל במדת היראה עוד היה צריך להתברר. ועיין לעיל פ' ויצא אות כח, כט.. וכאן כתיב אביך גבי יצחק. אכן הענין בזה, שבצאתו לחרן אז לא היה מבורר עוד במדת יצחק רק במדת אברהם, לכן נאמר אביך גבי אברהם, כי יצחק היה מונע ממנו ההתגלות מבחינתו. שמדת אברהם הוא התחדשות בד"ת, שעד היכן שיש בכח אדם לחדש בעוה"ז חידש אאע"ה, וכמו שאמרו עליו בש"ס (יומא כח:, קדושין פב.) ובמדרש (תנחומא לך יא) שאף ערובי תבשילין קיים אברהם אבינו. ובזו המדה לא היה ליצחק שום חלק, כי לא היה לו מה לחדש בזה עוד, שמדת אברהם הוא כדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח:) למנדע ליה לאורייתא למנדע ליה לקב"ה הוא חנם בלא אגרא, שכל אדם יוכל להגיע לזה, לכן נאמר לו ליעקב אני ה' אלהי אברהם אביך. ומדת יצחק הוא שהד"ת הם יקרים אצלו במאד מאד ונותן עינו ולבו עליהם לשמרם וליקרם, עד היכן שנמצא כח באדם. ולא יעלה על דעת אדם ח"ו שאצל אברהם אבינו לא היו הד"ת יקרים ונשמרים. אכן החילוק שביניהם הוא, למשל אם ישמור האדם דבר שהוא הכנה לטובה או ישמור טובה מפורשת גלויה, וכענין דאיתא בש"ס (ב"מ כב:) אדם עשוי למשמש בכיסו כל שעה, שאף שהאדם שומר כל מה שיש לו, אבל מה שהוא גלוי אצלו לטובה כוללת שיוכל להשיג בעדה כל מה שירצה, היא מורגשת ומוחשת אצלו לטובה גלויה ושומרה בשקידה מעולה בהפלגה. אבל גם אצל אברהם אבינו היו הד"ת יקרים ונשמרים ונאמנים, שכן נאמר בו (וירא כא) מי מלל לאברהם, ואיתא בזוהר הקדוש (ויחי רמט.) מי ימלל כמד"א וקטפת מלילות בידך, ועיין זוה"ק (יתרו פג.) שכאשר הבטיח השי"ת לאברהם על לידת יצחק, היתה אמונתו חזקה כמו אם היתה הישועה בידו שכבר נולד יצחק וצריך לו להכין בעדו די צרכו. אכן ביצחק אבינו ע"ה, היה גלוי אצלו מאמרי השי"ת לטובה גלויה מפורשת בהפלגה, ומדתו נקרא למנדע ליה לקב"ה בעובדא, שזה הוא רק באגר שלים, כדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח:)קנביש דברי תורה שיכולים לקנותם בלא כסף ובלא מחיר, ודברי תורה התלויים במעשה לא יוכל אדם לקנותם רק באגר שלים וכדאיתא בזוה"ק (תרומה קכח.). כמבואר לעיל פרשת וישלח אות כה.:
1
ב׳לכן ברדת יעאע"ה למצרים, אחר שראה שכל עניניו לא בא עליהם רק באגר שלים וסבל מאד בעולם, כענין שאמרו בש"ס (גיטין מג.) אין אדם עומד על ד"ת אלא אם כן נכשל בהם. הבין מזה שעתה הוא מבורר אף גם במדת אביו יצחק, לכן זבח זבחיו לאלהי אביו יצחק, והשי"ת נתגלה אליו ואמר אנכי האל אלהי אביך, שגם יצחק הסכים עליו שמבורר הוא במדתו ולא מנע ממנו עוד. ובאמת גם עתה זבח לאלהי אביו אברהם, אכן שהיה גם ברזא דיצחק שלא ימנע ממנו הטוב. ולעתיד יהיה בהיפך, שעיקר ההשפעה תהיה מרזא דיצחק, כדאיתא בזוה"ק (שלח קעג:) לזמנא דאתי קרי קב"ה לצפון ויימא ליה בך יהבית כל טיבו וכל אגר טב לבני וכו' אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וכי ארחא הוא דדרום לממנע ברכאן וכו' ואיהו אמר לתימן אל תכלאי אלא בההיא שעתא יתער קב"ה לאברהם ויימא ליה קום דהא מטא זמנא דאנא פריק לבנך למיהב לון אגר טב וכו' ומגו דאברהם הוה בזבינו דלהון דכתיב אם לא כי צורם מכרם דא אברהם הוה ליה כמאן דלא טב בעינוי ואחמי גרמיה כמאן דבעי דילקון על חוביהון יתיר וכו' לא תמנע טיבו מנהון לא תמנע אגר טב מנהון וכו'. וכדאיתא ג"כ בש"ס (שבת פט:) שיצחק יהיה המלמד זכות על ישראל ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהוקנגמבואר כל העניין לעיל פרשת לך אות לח, פ' תולדות אות יא.:
2