בית יעקב על התורה, ויגש כ״חBeit Yaakov on Torah, Vayigash 28
א׳ויאמר אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה וגו' אנכי ארד עמך מצרימה ואני אעלך גם עלה. הענין שלא דבר עמו השי"ת מזמן היותם במצרים כלל, רק מענין ירידתו והעלאתו הבטיחהו שיהיה עמו. אכן השי"ת הבטיחהו במה שתופס בו שכל אנושי, אבל במה שאין לאדם תפיסה כלל לא דבר עמו השי"ת. והוא אף שהחשך היה ממשמש ובא כאשר התחיל אבינו לירד מצרימה, וירדו ירידה אחר ירידה, אבל עוד לא היה חשך עוד לגמרי, שהיה בו גם אור מה שתפיסת אדם משיג עוד, לזה הבטיחהו השי"ת שירד עמו מצרימה. וביציאת מצרים תופס ג"כ האדם הטובה שעשה עמו השי"ת. אכן מה שבנה השי"ת והכין טובה בימי החשך והגלות עצמו, אין לאדם תפיסה בזו הטובה, לזה לא דבר השי"ת עמו כלל מגוף הזמן שנשתהו שם, כי מצד תפיסת האדם היה אז רק חשך ולא אור, ובאמת בנה השי"ת אז גודל אור יקר מאד, כי כן דרכו ית' לבנות אור היותר גדול מתוך החשך וההסתרה, וכדכתיב (הושע ט׳:י׳) כענבים במדבר מצאתי ישראלקנזמבואר העניין לעיל פרשת בראשית אות יט ד"ה וזהו.. וכדאיתא בזוה"ק (מצורע נג:) מאי תורה דאורי וגלי מה דהוה סתים, שממקומות נסתרים הוא עיקר בנין הטובות והד"ת, כי מה שנתפס בשכל אדם אין זאת עוד עיקר הד"ת, רק מה שנסתר מתפיסת אדם והשי"ת מאיר כבודו אף משם, זה הוא עיקר הד"תקנחכמו שמתבאר בתפארת יוסף מסכת פסחים (סח.) ד"ה ורעו, בסופו: הענין כמו שביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה שתורה הוא כמו שאיתא בזוה"ק (מצורע נג:) אמאי אקרי תורה דאורי וגלי מה דהוה סתים דלא אתידע. וזה הוא כוונתם שהתורה מחיה את המתים, היינו שבזה המקום עצמו שנדמה לאדם קודם זה שהיה ח"ו העדר ולא הכיר מצידו כלל שנמצא גם בזה המקום אור, ושהיה גם אז מקושר בהשי"ת, יאיר לו השי"ת שבאמת בזה המקום עצמו היה מלא אור בלי הפסק רגע, ומעולם לא היה שום העדר, ורק מצד תפיסת האדם שהציב השי"ת בעוה"ז נדמה לו שנמצא העדר והסתר ח"ו.. וכן עיקר הטובה נבנה בימי הגלות, שישראל עבדו שם במצרים עבודת פרך. אך בעוה"ז אין זה נתפס בשכל אדם, וע"ז אמר המלך שלמה (קהלת ז׳:כ״ג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. וזהו שכמה פעמים מתפאר השי"ת שהוציא את ישראל ממצרים, שמשמע שזה הוא עיקר יקרות הישועה, ומצינו כתוב שהשי"ת מתפאר עוד מימי הגלות, כדכתיב (הושע יג) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, שזה הוא עיקר יקרות הישועהקנטלעיל פרשה זו אות יז ובהערה קכה שם.. אמנם שני הכתובים הם אמת, שמצד האדם שאין לו תפיסה בבנין הישועה מימי הגלות בהיותם עוד במצרים, הוא עיקר השבח וההתפארות מה שהוציא ה' את ישראל עמו מארץ מצרים, שזו הישועה הוא בתפיסת אדם, שהוא לדעת כי אני ה' מקדשכם. אבל באמת עיקר הישועה הוא בהיותם עוד בהסתר הגלות, שרם ונשא וגבוה זו הישועה עד מאד מתפיסת אדם, שלא תתגלה זו הישועה בתפיסת אדם עד שיבא הגואל העתיד לבא במהרה בימינו אמן, שהשי"ת יפתח אז השלש ספירות הראשונות להבינם בהבנת אדם, אז ידעו מקטנם ועד גדולם מה דבר ה' ומה היתה כונתו בזה:
1