בית יעקב על התורה, ויגש כ״טBeit Yaakov on Torah, Vayigash 29
א׳ואת יהודה שלח לפניו וגו'. בתנחומא פתח (ויגש) ילמדנו רבינו אימתי מברכין על הנר במוצאי שבת, כך שנו רבותינו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכו'. להבין הענין שפתח בזו ההלכה הוא, כי לכאורה היה מהראוי שנצרך לברך על הנאת הנר בכניסת ליל שבת, שאז הוא עיקר מצות נר שבת, שכן תקנוהו משום שלום בית כדאיתא בש"ס (שבת כג:). אמנם דאיתא בזוה"ק (בשלח מז.) וקראת לשבת עונג וכו' מאן דמזמין אושפיזא ביה בעי לאשתדלא ולא באחרא. והוא, כי בשבת אזי עומדת הבריאה פנים בפנים נוכח המאציל, והשי"ת מביט אז אל הבריאה ומשפיע כל הטובות וכבוד והתנשאות לכל אחד ואחד כפי הראוי לו. ולפי שהבריאה עומדת פנים בפנים להשי"ת, לזה היא בהתבטלות דעתה ובחירתה לגמרי, וממילא אין מקום אז שהבריאה תחשוב ותמנה הרכוש הניתן לה מבית המלך ה'קסנתבאר בהרחבה לעיל פרשת ויצא אות ג: בכל ימות החול ניתן לו רשות לאדם להתפשט לעבוד ולפעול פעולת ה' ולכנוס בלבושים, ובשבת מחזיר השי"ת את כל הבריאה לכמו שהיתה מתחלה כשהיתה כלולה עוד במחשבתו ית' עוד קודם שנברא העולם, שאז היו כל הלבושים באור ובבהירות, כדאיתא (תנחומא בראשית א) שהתורה היתה כתובה קודם שנברא העולם אש שחורה על גבי אש לבנה, ומהדברי תורה נסתעף למטה ללבושים, כדאיתא בזוה"ק (שמיני לה:) באורייתא ברא קב"ה עלמא, ובשבת מחזיר השי"ת את כל הלבושים לפניו פנים בפנים ומביט בפניהם, ולכן צריך האדם גם כן לשבות מכל הפעולות והלבושים ביום השבת שלא יתפשט ביותר, ולא כמו שהתפשט בימי החול, רק יביט להשי"ת בלבד בזה היום. וזה הוא, עשות חפצך ביום קדשי, היינו שזה היום הוא של השי"ת, לכן לא תכניס דברים קטנים וענינים שפלים לבית המלך, כי בשבת אז מתאחד הישראל עם השי"ת, והשי"ת אינו עוסק אז רק בחיים, ולזה תקנו לנו (בנוסח ברכת המזון) לומר בשבת רצה והחליצנו, החליצנו היינו שנהיה מופשטים מלבושים דהיינו רצונות גשמיים, לפי שזה היום הוא בקדושה עצומה ומופשט מכל הלבושים. עיי"ש כל העניין. ומבואר בתפארת יוסף פרשת בהעלותך ד"ה בהעלותך: ביום השבת נתבטל כל פעולות אדם, ואז מראה השי"ת איך שכל כח הפעולה הוא ג"כ מאתו ית', ומי שירצה להעמיק רואה זאת מפורש גם בעוה"ז, איך שאז נתבטל לגמרי פעולת אדם.. רק אחר השבת, שנפסקה אז הנתינה, אזי יש בה בהבריאה דעת ובחירה לחשב חשבונותיה מה ניתן לה מבית המלך. לזה מברכינן אז בורא מאורי האש, שמאיר עין אדם כמה עולה רכושו מה שאין מקום לזה בכניסת השבת:
1
ב׳וזהו הענין ביהודה ויוסף. בשבט יהודה נמצא כל השפעות מחיים ומכל הטובות היקרים בעולם, אכן שאין לו עיינין לראות הטובות, כי הוא ברזא דמלכות שמים דלית לה עיינין כדאיתא בזוה"ק (משפטים צה.). והוא כי יהודה עומד תמיד בפנים להשי"ת בהתבטלות דעתו ובחירתו לגמרי, לזה אין לו דעת למנות הטובות שנמצאים בו. ויוסף הוא העיינין של יהודה, שמשפיע אור ביהודה שיהיה לו הכרה בהטובה אשר נתן לו האלהים, כי הוא חלקו בחיים, וישמח במתנת אלהים שהשפיע לו, ולמה הם דומים, לאחד שיש לו הון ועושר רב מכסף וזהב ואבנים טובות ואין לו נר להאיר לעצמו לראות מה נמצא באוצרותיו, ואחד יש לו נר להאיר בו ואין לו אוצרות טמונים וסגולת מלכים כמו השני, ומי גדול משניהם, בעל האוצר הוא הגדול, אף שצריך הוא לבעל הנר שמבלעדו לא יוכל לראות מה נמצא בו, אבל אחר שיהיה לו מעט אור, אזי ימצא מטמונות חשך אשר היו טמונים וגנוזים מעיניו. אבל בעל הנר מה טובה תגיע לו אף אם יאיר אורו. וכן יהודה יש לו הון רב מקדושה, אכן האור אין בו, וליוסף נמצא גודל אור. ואף שמתחילה נצרך יהודה ליוסף לראות על ידו מה נמצא בבית גנזיו, ואז הוא יוסף הגדול. ולזה כאשר הלך יעאע"ה למצרים, שלח את יהודה ליוסף שהוא יתן עיינין בו, אבל אחר שיהודה מקבל האור והעיינין מיוסף אז הוא יהודה אשר גבר באחיוקסאלעיל פרשת וישב אות יט עיי"ש כל העניין.:
2