בית יעקב על התורה, ויגש ל׳Beit Yaakov on Torah, Vayigash 30
א׳ואת יהודה שלח לפניו וגו'. איתא ע"ז במי השלוח (ח"א פרשת ויגש ד"ה ואת יהודה) שזה הוא כונת המדרש תנחומא (ויגש) הוו זהירין במצות שהם שלוחי. כי מדרגת יוסף הוא קיום המצות ומדרגת יהודה הוא כונת וברכת המצות וכל המצות כלן מברכין עליהן עובר לעשייתן, לזה שלח את יהודה לפניו. והענין בזה, שיוסף הוא המזריח יראה בישראל, ומכח היראה מתחייב עבודה להשי"ת, וזהו קיום מעשה המצות. ויהודה הוא מחזיר כל דבר להשי"ת להכיר שרק מאת השי"ת בא לו כל זה ומצדו לית ליה כלום, זהו ברכת המצות, שע"ז מרמז הברכה, שאדם מכיר שהשי"ת השפיע לו זו הטובה ואמר ברוך אתה ה' שנתת לי זאת, ומי שמכיר זה שלה' הארץ ומלואה, מקנה לו השי"ת הטובה ואומר שהארץ נתן לבני אדם. וכדרמינן לה מירמא בש"ס (ברכות לה.) כתוב אחד אומר לה' הארץ ומלואה וכתוב אחד אומר והארץ נתן לבני אדם, ומשנינן כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכהקסבכמבואר בתפארת יוסף פרשת כי תבא ד"ה כי תכלה: דהנה מי נקרא בעליה של הטובה, מי שמכיר שהטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, וכדאיתא בש"ס (ברכות לד:) רבי לוי רמי כתיב לד' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, קודם ברכה היינו קודם שמוסר הטובה להשי"ת וזה נקרא קודם ברכה, אז הטובה אינו שלו רק לד' הארץ ומלואה, ואז הוא כמאמר הכתוב (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב נאום ד' צבאות, ולאחר ברכה היינו שמכיר שהטובה אינה שלו ומוסר הטובה להשי"ת, שזה נקרא אחר הברכה, אז אומר השי"ת והארץ נתן לבני אדם, היינו שיש להאדם חלק בהטובה ונקרא על שם האדם. ועיין עוד שם פ' אמור ד"ה שור.. והוא, כי באמת כל מעשה המצות הם רק רצון עליון, לזה הוא יהודה שמח וטוב לב בכל מעשה שהקרה השי"ת לפניו, שמאחר שרצון הש"י עתה בזה המעשה ורצונו זה כבודו, ממילא אין מקום טענה על יהודה. ואף כשאמר, אנכי אערבנו מידי תבקשנו, נתברר לטוב. שכל מעשה אנוש הם ברצון הש"י, ויהודה הוא המכיר זאת. אכן קודם שנתברר יהודה שלא היה זאת מצדו כלל אזי היה כמתייאש ח"ו, עד שבעצמו אמר (מקץ מד) מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך. רק כשבירר אותו יוסף הצדיק, ונתברר שכל דבריו הם ברצון השי"ת שדבר ה' דבר בו, כי יהודה מצדו הוא ההיפך לגמרי מזה, שהוא ברזא דסיהרא דלית ליה מגרמיה כלום, שאינו לוקח לעצמו שום כח, משמע מזה שכל דבריו הם רק רצון השי"ת, ואז מצא יהודה את עצמו גדול מיוסף, שיוסף לנגד יהודה הוא כמורה מתוך משנתוקסגעיין לעיל פרשה זו אות יב ד"ה וכאשר., (וכמש"נ לעיל במאמר הקודם בסופו במשל הדומה לעניננו זה). וזהו ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף, שעל כל המצות כלן מברכין עליהן עובר לעשייתן:
1