בית יעקב על התורה, ויגש ל״דBeit Yaakov on Torah, Vayigash 34
א׳וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצקלה"ה (מי השלוח ח"א פרשת ויגש ד"ה וישב ישראל) שגושן הוא התקרבות והתחברות. הענין בזה הוא, כי ארץ מצרים הוא ההיפך לגמרי מארץ ישראל, שארץ מצרים רחוקה מהשי"ת, כי בארץ ישראל למטר השמים תשתה מים, ומצינו כתוב (עקב יא) ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. והוא מפני שיושביה כמו כן ידרשון אותו תמיד ודעת דרכיו יחפצון, ולעומתם דורש אותם הש"י תמיד מדה במדה. וארץ מצרים הוא ההיפך מזה, שהיה להם שפע רב מטובה, שאף לטפת מטר לא היו צריכים, שנילוס היה עולה ומשקה, והם התפשטו בהטובה, ואמרו שכחם ועוצם ידם עושה להם חיל ואינם צריכים לישועת השי"תקעעיין ברסיסי לילה למרן רבי צדוק הכהן זי"ע אות לה: וזה עניין מצרים שנקרא ערוות הארץ, כי עניין ארץ הוא כח השתדלות וכו'. שזה עיקר עבודת ויגיעת האדם בעוה"ז מצד העולם הזה וכו'. וערוות הארץ, היינו גנות עניין הארץ, שאין צריך עבודה, כי נילוס עולה ומשקה. משא"כ ארץ ישראל, ארץ אשר ה' אלקיך דורש וגו' למטר השמים וגו' וצריך עבודה ותפילה ויחול לה', ואי אפשר להשקיע עצמו בשלוה כ"כ. וזה עיקר קדושת הארץ, שלא להשקיע בדמיונות של שלוה, רק לידע שצריך השתדלות, ואדם לעמל יולד וכו'. וערוות הארץ נקרא השיקוע בעוה"ז בלא השתדלות רק הוזים שוכבים. וכן מבואר בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת ויחי ד"ה ויחי: כי ישיבת מצרים גורמת הסתרה וכו'. כי הנילוס מעצמו עולה ומשקה ולא תרגיש חסרונה. כי כל השותה ממי גשמים, תראה שהיא חסרה וצריכה להשפעה מהש"י. אכן ארץ מצרים כל השפעותיה מלמטה ואין צריכים למעלה, כי בתוכה יש כח ההשפעה וכח קבלה, וזה הוא הפך מארץ ישראל, אשר שם הרגשת כבוד שמים, וכמו שכתיב (עקב יא) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו' עיי"ש. לעיל פ' לך אות א ד"ה וזה הוא ג"כ העניין, פ' וירא אות לה, פ' מקץ אות יז.. והיה שם גם ארץ גושן מקום מרעה, שמרמז על אחדות והתחברות בין הברואים, כענין דכתיב (מקץ מא) ותרעינה באחו ומתרגמינן באחוה, והוא מפני שבעת הטובה שהשי"ת משפיע לבני אדם די ספוקם, אז עיני הבריות נוחים ויפים זה לזה, ומצדם מרמז זה המקום שמורה על אחדות, שהיה ביניהם עצה אחת למרוד במקום כעין האחדות שהיה בדור הפלגה. וישיבתן של ישראל בארץ גושן מרמז שהכניסו זה בקדושה, שהיה ביניהם אהבה ואחוה בעצה אחת לעבוד עבודת ה', וכהתחברות הזה שהיה בין השבטי ישרון אז לא היה עוד מימי ילדותן ועד שיבא משיחנו ב"ב, ששבט יהודה ויוסף יהיו כאחד ולא יחצו לשתי ממלכות, רק בהשבע עשרה שנה שישב אבינו יעקב בארץ מצרים בארץ גושן ובניו סביביו באחדותא וחברותא, יהודה ויוסף כאחד. שאף בימי המלך שלמה ע"ה שהסיהרא היה באשלמותא (זוהר פקודי רנח.) אבל תיכף כאשר רק נבנה הבית הרים ירבעם יד במלכות שלמה וברח למצרים, ואח"ז נחלקו לשתי ממלכות עד ביאת הגואל צדק ב"ב, שאז אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים (ישעיהו י״א:י״ג). וזה הוא וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן, וכדאיתא ג"כ על זה בזוה"ק (ויגש ריא:) ויפרו וירבו מאד ודאי דהא צערא לא שארת בהו וקיימי בתפנוקי עלמא ובגין כך ויפרו וירבו מאד. והכח קדושה שהיה ביעאע"ה אז היה גם בהשבטי ישרון:
1