בית יעקב על התורה, ויגש ל״גBeit Yaakov on Torah, Vayigash 33
א׳הא לכם זרע וגו' ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהיה להם. זשה"כ (משלי י״ב:ט׳) טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם. והענין בזה, כי הש"י הניח כחות היותר גדולים וכל הטובות אצל העכו"ם, אכן אחריתם הוא עדי אובד, שצריכים למכור גויותיהם וקניניהם וכל רכושם בעד ככר לחם להחיות נפשם בימי הרעב. ולישראל לא ניתן כחות גדולים כאלה, וכדכתיב (ואתחנן ז) כי אתם המעט מכל העמים, אמנם יש להם קיום והויה תמיד גם בימי הרעבקסחכמבואר בהרחבה לעיל פרשת מקץ אות כו: הענין הוא, דהנה השי"ת נתן כל הטובות והשפעות בין האומות והם מתפשטים בהטובות בלי שום גדר וצמצום. ובעוה"ז הציב השי"ת שרשות נתונה לאדם ויוכל להתפשט כפי שירצה, ואח"ז מצמצם השי"ת השפעתו ונוטל הכל בחזרה, ואחר זה הצמצום ישפיע השי"ת מחדש גודל שפעו. לכן יראה כל איש בימי חייו בעוה"ז שרשות נתונה בידו, יבחר בטוב וימאס ברע ויכין לעצמו מחיה לימים האמצעים שהצמצום מתגדל בהם וכו'. לזה ישראל שיש להם זה המבינות ומצמצמים את עצמם בעוה"ז, ומגבילים וגודרים את עצמם שלא להתפשט בימי השובע, יזכו לחיי עוה"ב, שיאריכו ימיהם בימי הצמצום והרעב עד שיגיעו לימי השובע שיהיה מחדש. והעכו"ם שמתפשטים את עצמם בלי שום גבול בעוה"ז, שהם ימי השובע, ואין להם שום הכנת טובה וחיים לימי הרעב. יפסק חייהם בימי הרעב ולא יוכלו להגיע לאותן הימים בעוה"ב.. הנה כל יראת האדם שיש לו להתיירא פן הוא מתנהג במותרות הוא רק עד חמישית הונו, היינו שני עישורים, ולכן צריך כל אדם לעשר שני מעשרות שהוא חומש, וכענין דאיתא בש"ס (כתובות נ.) המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, וכן נדר יעאע"ה בבית אל וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך שני עישורים, ואמרו שם (בגמרא הנ"ל) אעשרנו לבתרא כי קמא. וכן נצטוו ישראל להפריש שני מעשרות שנה ראשונה ושניה מעשר ראשון ושני ושנה שלישית מעשר ראשון ומעשר עני, ומי שלא יתן החמישית אזי הדין נותן שלא ישאר לו כי אם החמשיתקסטמבאר בתוספות במסכת תענית (ט.) ד"ה עשר תעשר שמביא מדברי הגדה (תנחומא פ' ראה): היוצא השדה שנה שנה, כלומר, אם לא תעשה שדך כהוגן, לא יהיה לך אלא היוצא מן השדה, כלומר, לא יעשה שדך אלא כפי מעשרות שהיו קודם לכן, דהיינו היוצא מן השדה, כלומר, מה שהיית רגיל להוציא למעשר מן השדה. ועיי"ש מעשה באריכות., וא"כ גם כאן היה מהראוי שיהיה כן, כי אחר שהם חטאו שהתפשטו עצמם בשטף גדול ולקחו ההשפעה במותרות ונענשו בהרעב שהיה, א"כ מן הדין היה שהם יתנו ארבעה ידות לפרעה וישאר להם החמישית, כי מלכותא דארעא הוא כעין מלכותא דרקיע, רק יוסף עשה זאת מצד הרחמנות והחסד ונתן להם ארבע ידות והחמישית לפרעה:
1