בית יעקב על התורה, ויגש ח׳Beit Yaakov on Torah, Vayigash 8
א׳ויגש אליו יהודה וגו'. בזוה"ק (ויגש רה.) רבי אלעזר פתח כי אתה אבינו וגו' אתה הוא אבינו גואלנו מעולם שמך, ת"ח כד ברא קב"ה עלמא וכו' כיון דאתא יומא שתיתאה ואצטריך למברי אדם אתת אורייתא קמיה אמרה, האי אדם דאת בעי למברי זמין הוא לארגזא קמך אלמלא לא תאריך רוגזא טב ליה דלא יתברי, אמר לה קב"ה וכי למגנא אתקרינא ארך אפים וכו'. הענין בזה הוא, דהנה עיקר החיים בעולם הוא, שיכיר האדם שאין לו מצדו כלום, אך כל מה שנמצא בעולם הוא ברצון השי"ת, ברצותו יתן השפעתו לאדם וברצותו יעצור השפעתו, ואזי על כל אשר יחסר לו יתיצב לנכח פני השי"ת לבקש מלפניו ולהתחנן לו למלא לו צרכיו, שבידו הכח והממשלה להשפיע לאדם מטובו שלה' הארץ ומלאה, ואזי יכול לברך ולהודות להשי"ת על כל טפה וטפה אשר ישפיע לו ולומר ברוך אתה ה' לנכח, להכיר שלה' הארץ ומלואה ורק מאתו תצא הטוב. וזהו עיקר החיים מכל הבריאה מהדומם ועד המדבר, שכל תנועת הדומם שמתנועע ומתחיל לצמוח הוא מפני שתרצה להתכלל בצורת אדם, רוח ממללא, שיש בו כח קדושה להתיצב לנכח השי"ת ולמסור הכל בחזרה להכלל ולדבק במקורו ושרשו. וכן הצומח והחי והמדבר עד הגדול שבצורת אדם, והוא נפש הכהן גדול, הוא עיקר כח החיים והקדושה שלהם מה שיוכל להתיצב לנכח השם יתברך ולומר ברוך אתהנדלעיל פרשת תולדות אות ז ד"ה וזהו דאיתא, פ' וישב אות טז ד"ה כי כל.:
1
ב׳ועיקר בחינת אתה הוא נמצא בשבט יהודה, כדאיתא בזוה"ק (משפטים דף קד.) יהודה אתה יודוך היינו דאנן אמרינן ברוך אתה. וע"ז ההכרה בא יעקב עתה בזו הפרשה, שעד עתה נדמה לו שיוסף הוא הראש, ובזו הפרשה בא על ההכרה האמיתית שיהודה הוא אשר גבר באחיו ובו הוא עיקר בחינת אתה, ואף שעל הגון נראה שהוא עריק מקמי מאריה, עכ"ז נמצא בו צעקה בעומק הלב לצעוק לה' הושיעה, אשר לא תשוב ריקם עד אשר יערה עליו רחמי שמים, מאחר שבאמת הוא דבוק בעומק לבו לרצון השי"ת, וזהו הטוב בעיני ה', במקום שלב האדם מכוון להשי"ת, אזי ילמד השי"ת פירוש בלב האדם שכוון כונות יקרות עד שאין ביכולת אדם לכוון כונות יקרות כאלה. וכגון זה מצינו בפרשתנו בענין יהודה, שאף שיהודה לא טען שום טענה להשי"ת, כי נדמה לו שעומד ומתוכח עם מלך גוי ומה מקום היה לו לטעון טענותיו להשי"ת, אמנם מפני שדבריו יצאו מעומק הלב ששם הוא מבורר כולו לה', לכן מצאו מקום טענותיו אלה לנצח בם אף על מלאכת ה'. ותוכן כונות טענותיו לפני השי"ת היו, שלמה בחן אותו השי"ת לנסהו ולהכניסו בזה ההסתר והספק, הלא לפני השי"ת גלויים מצפוני לב האדם אין דבר נעלם ממנו מה שהיה ומה שיהיה, ומאחר שידע זאת שלא יהיה בו כח להתגבר על ההסתר והספק, א"כ מי הכריחו שיכניס אותו בזה המקום, ולא עוד הלא מדתו ית' הוא לעושת חסד עם כל בריה וצופה להיטיב ולגמול חסדנהוכמו שנתבאר במי השלוח ח"ב פרשת ויגש ד"ה ויגש וזה לשונו בתוך הדברים: וזה הענין היה ביהודה שזכה לה' שפטנו ולה' מחקקנו, אז טען ברעש גדול למה יעשו עלילה עלינו מה ירצו מאתנו הלא אנחנו מצדנו אין לנו חסרון. וזה שטען וצעק בי אדני הלא אצלי במעמקי לבבי נחקק אור רצון השי"ת מפורש ובזה עצמו נפתחה הישועה, אשר זה נקרא הוא יושיענו שלא היה להם השגה תחילה בזה הדרך שבאה להם הישועה.:
2
ג׳וזהו הענין שמביא בזוה"ק בזו הפרשה (ויגש רה:) מה שהמליצה התורה הקדושה על ישראל בשעת הבריאה ואמרה אלמלא לא תאריך רוגזא טב ליה דלא יתברי, היינו אם לא תאריך אפך עד שיברר האדם את עצמו לטוב, אזי היה טוב לו אם לא היה נברא בעולם, כי הויה וחיים מצומצמים היה לישראל עוד קודם שנבראו בעולם הזה, ולמה לו לאדם לכנוס בעוה"ז עולם הספיקי, להכניס אף את החיים מצומצמים שיש לו מכבר בספק עד שיוכל להפסיד אף את הקרן. הן אמת שיוכל להיות שירויח ג"כ, אבל מוטב לתפוס את הודאי ולהניח את הספק. משמע מזה, שהבריאה מצדה לא הסכימה לזה להבראות, ולמה באמת ברא אותה השי"ת בעולם הספיקי מה שאין רצון הבריאה מסכים לזה, הלא אם יצדק האדם מה יתן לו, וכל הבריאה לא ברא השי"ת רק לעשות חסד ולהטיב לה, והבריאה מצדה היה נוח לה אם לא היתה נבראת בעולם, וכדאיתא בש"ס (עירובין יג:) נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. אכן כל זה הוא רק מצד הבריאה, שיראה ומתפחדת פן לא יעלה בידה חפץ ה' ותפסיד אף מה שנמצא בידה מכבר, לזה אינה בנייחא בעוה"ז, ונוח היה לה אם היתה באוצר הנשמות. אבל השי"ת היודע יצר כל היצורים, וגלוי לפניו שעתיד האדם לברר את עצמו וחפץ ה' בידו יצלח, לזה ברא את האדם בעולם. וזהו שהשיב השי"ת להתורה הקדושה, וכי למגנא אתקרינא ארך אפים. וכן היה תוכן כונת טענותיו של יהודה, מאחר שגלוי לפניך מה שיהיה, א"כ למה הכנסתני שידעת שלא יהיה בי כח להתגבר עליהן, משמע מזה שברצונך נעשה, וצעק הושיעה ה' כי באו מים עד נפש עד שנענה לו בה, ותחי רוח יעקב אביהםנולעיל פרשה זו אות ו ד"ה וזהו ג"כ ובהערה מה שם.:
3