בית יעקב על התורה, וישלח י״בBeit Yaakov on Torah, Vayishlach 12
א׳ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה וגו'. הענין בזה, כדכתיב (תהילים פ״ד:י״ב) כי שמש ומגן ה' אלהים, שמש הוא ברזא דשם יקו"ק ומגן הוא ברזא דשם אלהים, כדאיתא בזוה"ק (פקודי רכד:). שמש, מרמז על בהירות האור מהשי"ת, כי בטבע לא ירצו הברואים להתכלל זה בזה, מפני שיראים פן יגיע להם היזק והפסד עי"ז, אכן בהראות להם השי"ת באהבתו הגדולה שמלא כבודו בכל הארץ, ורק השי"ת הוא המנהיג ומושל בכל, אזי יתרצו ויסכימו גם הברואים מצדם להתכלל אחד בחבירו, כי בטוח הוא שלא תגיעהו שום היזק והפסד מזה, מאחר שהשי"ת מושל ומנהיג את העולם כלו ומלואו. וכן היה בראשית בריאת העולם, כדאיתא בש"ס (חולין ס:) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא, מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע, עד שבא אדה"ר ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחופאהרחבת הדברים בבית יעקב ויקרא פרשת צו אות ט ד"ה והנה עיי"ש, ועיין עוד שם אות יא שמבאר: כמו שבבריאת עולם, כשאמר השי"ת נעשה אדם לא היה זה מאמר חדש, כי בכלל היה נמצא האדם אף קודם זה המאמר וכו'. אכן שכל הברואים היו נבדלין בפני עצמן, ולא היה ביניהם שום חיבור, רק אחר שאמר הקב"ה המאמר נעשה אדם, נתפעל עיי"ז חיבור והתכללות בין כל הברואים. וכדאיתא (חולין ס:) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא, מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדה"ר ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו. היינו שתחלה לא רצו הברואים להתחבר ולהתכלל זה בזה, הגדול לא רצה להזריח מכחו בהקטן, והקטן לא היה בכחו להעלות את עצמו, עד שנברא צורת אדם בעולם, אז נעשה חיבור בין כל הברואים, כי האדם יכול להעלות אף את הקטן לרום המעלות. שאחר שהשתתפו כל הברואים ונתנו מכחם בהצורת אדם, לזה יש לו התכללות והכח והחיבור מכל הברואים וכו'. עיי"ש המשך הדברים. עיין לעיל פ' בראשית אות מ.. והוא שלא רצו להתכלל ולהתערב אחד בחבירו עד שיתכללו בהברואים שיאכלו אותם, מיראתם פן בזה הכח שיכניסו הברואים בתוכם יעשו ההיפך מרצון השי"ת, עד שהאיר להם השי"ת שבכל מקום מוקטר מוגש לשמו ומנחה טהורה, אז התפלל עליהם אדם וצמחו. ולזה לא נאמר השם יקו"ק עד גמר בריאת העולם, וכדכתיב (בראשית ב׳:ה׳) וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה. היינו כאשר האיר השי"ת להברואים את השם הוי"ה שהוא מהוה כל, אזי הסכימו הברואים כלם להתכלל בהצורת אדם, שעל ידו יחזרו כלם לנכח השי"ת בעבודת הש"י שיעבוד הצורת אדם ע"י הכח שיכלול אותם בעצמופבלעיל פרשת בראשית אות נו, פרשת וירא אות ד.. ומגן, היינו בעת שהשי"ת מסתיר אורו, שאז אין הברואים רוצים להתערב ולהתכלל זה בזה. והשי"ת חפץ באלו השנים שמש ומגן, ואלו השנים מגינים על האדם שלא יגיעהו שום הפסד ונזק, כדאיתא בזוה"ק (שמות ג:). וזהו דאיתא בזוה"ק (וישלח קסו:) שור וחמור אינון תרין גזרי דינין דכד מתחברן תרוייהו כחדא לא מתחברן אלא לאבאשא עלמא. כי שור הוא ההיפך מאדם, כדאיתא בזוה"ק (תשא קצא.) ובתקונים החדשים (תיקונא חמישאה) ומזה היה הקטרוג בבריאת עולם מה אנוש כי תזכרנו (וכמש"נ הענין באריכות בפ' תצא)פגעיין כל העניין בהרחבה בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת כי תצא בתחילתו ד"ה כי תצא [א].:
1
ב׳אכן אית שור תם ושור מועד כדאיתא בזוה"ק (שלח קסג.) שור תם מרמז על כח עבודה, שע"י כח עבודה יוכל להתהפך ולהמשך אחר רצון השי"ת. ששור רומז למדת הגבורה בשרשה, ובשרשה הוא טוב שהוא לתכלית הטובה, וכדאיתא בתיקוני הזוהר הק' שבמדה זו עדיין ניכר הטובה, שנמצא בשרשה רוגזא דרבנן, וכדאיתא בזוה"ק (בלק קצב:) על הכתוב וזרח משעיר למופדכמבואר במי השלוח ח"א פרשת וזאת הברכה ד"ה ויאמר ה' מסיני: וזרח משעיר למו. שעיר רומז על כעס ובזה נמצא מעט טוב כי נמצא רותחא דרבנן, לכן לא נאמר רק לשון זריחה כי אין לזאת המדה טובה רק מעט.. וזהו שאמרו שבקש יחזקאל ונהפך פני שור לפני כרוב (חגיגה יג:), וזהו בחינת יעאע"ה ויוסף הצדיק. ושור מועד הוא בההיפך בסט"א, אחר שנסתעף להתלבש בלבושים רחוקים שאין המקור והשרש ניכר בהם, שאז אינו יכול להתהפך ממדותיו, וזהו בחינת עשו הרשע. וכן נמצא חמור דקדושה וחמור דסט"א. חמור דקדושה, היינו שמלא כל הארץ כבוד השי"ת אף בלי דעת אדם וצמצומיו, אכן זה הכח לא יתברר עד שיבא משיח בן דוד, דכתיב ביה עני ורוכב על חמור, וכדאיתא בזוה"ק (ויחי רמב:) יששכר חמור גרם דלא אסתכל איקרא דנפשיה כלום רק שמבטל את עצמו לגמרי. וחמור דקליפה, היינו שמתפשט את עצמו בשטף הזדון, אשר בשר חמורים בשרם, עדי שאינו משגיח על נפשו מה יהיה בסופו פן ילך לאבדון, שכח כליו לא יספיקו לקיומו. וזהו דאיתא בש"ס (ב"ק כח) כי יפתח איש בור וגו' ונפל שמה שור או חמור, שור ולא אדם חמור ולא כלים. שור היינו ההיפך ממדת אדם, ונזקי הבור רומזין על מה שיאונה לאדם מכשול משרשו בלא כח שכלו. והוא, כי כמו שנמצא בזכות שאדם עושה מדעת קרן ופירות כדאיתא במסכת פיאה (פ"א) כן בההפך, כשאדם עושה מדעת, אמנם במקום שהוא מהשרש ולא מדעת, אזי אינו חייב רק על גוף הדבר ולא במה שיסתעף מזה למעלה, ולזה בבור שאין בו דעת, כדאיתא בזוה"ק (תצא רעט.) וחשך על פני תהום ואתקרי בור, אינו חייב אלא על השרש ולא על ההסתעפות שיסתעף מזה למעלה עד אדם וכלים, כי אדם מורה על דעה מבוררת היפך משור. וכלים מרמזים על ההיפך מחמור, שחמור מורה על התפשטות ביותר שאינו משגיח כלל על הכלי אם יוכל לקבל גודל ההתפשטות הזהפהמבואר בהרחבה בבית יעקב שמות פרשת תשא אות לג עיי"ש.. ואלו השני כחות יתבררו בשלימות כשיבא מלך המשיח, כדאיתא בזוה"ק (שם) ומשיח בן דוד ומשיח בן יוסף נפלו תמן דחד איהו עני ורוכב על חמור וחד איהו בכור שורו הדר לו דא איהו משיח בן יוסף, והאי איהו כי יכרה איש בור ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור וכו'. וזה היה כונת יעאע"ה ששלח להודיע לעשו שיש לו שור וחמור, אלו השתי כחות דקדושה. שיעקב נתברר אצל לבן, שכח לבן היה בשורש שור וחמור כדאיתא בזוה"ק (ויצא דף קסד:) מאן תרפים אלא ע"ז הוו ואמאי אקרי תרפים לגנאי הוה כמה דתנינן במקום התורף, ומנלן דע"ז הוו דכתיב למה גנבת את אלהי וכו' ולבן חרשא דכל חרשין דעלמא הוה וכו' אמר רבי חייא בקסם אתעביד רבי יוסי אמר בנחש, ומסיק שם רבי יהודה דבשעתי ידיען, ומוכח דהתרפים משניהם מנחש וקסם ושרשם בשור וחמור, כדאיתא בזוה"ק (בלק דף רז.) מסטרא דנחש נפק שור מסטרא דקסם נפק חמור, ודא הוא שור וחמור, ושם נתברר יעקב, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראלפובית יעקב הכולל פרשת וישלח ד"ה ויהי לי. ומה שנתברר בעניין נחש וקסם מבואר באריכות גדולה בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת ויצא ד"ה ויחלום כל העניין שם.:
2