בית יעקב על התורה, וישלח ה׳Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 5
א׳וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. רבי יהודה פתח, כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך כו' דהא בשעתא דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצר הרע דאיהו מקטרג ליה לבר נש תדיר, כמד"א לפתח חטאת רובץ כו' ודוד הכי נמי קרייה חטאת כו' ויצר הרע דא לא אתעדי מבר נש מיומא דאתיליד כו' ואינון משתכחין תדיר בהדיה דבר נש. אתי בר נש לאתדכאה ההוא יצר הרע אתכפיא קמיה ושליט ימינא על שמאלא ותרוייהו מזדווגין לנטרא ליה לב"נ בכל ארחוי כו' (זוה"ק וישלח קסה:). והוא, שכאשר יזכה האדם וייטיב דרכו, אז גם מלאך השני ישמרהו. ואלו השני מלאכים רצו להתכלל ביעקב אבינו ע"ה שהוא מדת הקטנות דזעיר אפין. היינו שאף שכחו קטן כדכתיב ביה (וישלח לב) קטנתי, וכדכתיב (עמוס ז׳:ב׳) מי יקום יעקב כי קטן הוא, אכן שהוא בהתכללות כל הכחות, וכדכתיב ביה (וישלח לב) ויבא יעקב שלם, שיש לו השלמה בכל, וכל הכחות נכללים בו, וכדכתיב ביה (ויצא לב) ויפגעו בו מלאכי אלהים, שכולם התחננו לפניו ורצו להתכלל בו, וכדאיתא בזוה"ק (וישלח קסה.) משריין עלאין פגעין ביה ואתחננו ליה. והענין בזה, דהנה במלאכי מעלה נמצא כח קדושה יותר מהנמצא באדם, והשבעים שרים שמסביבים כסא כבודו יש בהם אור גדול, שכל השמות שלהם הם בצירוף השם א"ל המרמז על נהירו דחכמתא כדאיתא בזוה"ק (צו לא.), מה שאין כן באדם שהוא מבחינת אפי זוטרא, והאור שבו במה נחשב הוא כנגד האור הגדול שבמלאכי מעלה. אכן הוא בבחינת התכללות, כלול מכל האורות ומכל המדות. אבל המלאכים הם נקראים שכליים נבדלים, שאין בהם רק זה האור והמדה בקצב כמו שקבלו וכמו שנשתלחו אליהממבואר עניין זה בספר שיחת מלאכי השרת למרן רבי צדוק הכהן זי"ע פרק שני בתחילתו ד"ה וביאור: המלאך לא שייך לתארו בתואר עושה רצון ה', כאשר לא יתואר הגרזן שעושה רצון החוצב ואלא מה יעשה. ועוד גדול מזה עניין המלאך, שאין לו ובידו שום אופן לנטות כלל לדרך אחר. שהכוחות הרוחנים שיצר ה', כל כח למה שהוא מיוחד, אין בידו להיות בידו כח אחר, שהרי הוא אותו כח, כמו שלא יוכל הברזל להיות יועץ וכיוצא בו. משא"כ הנפשות שהם בצלם אלקים, שהם כוללים כל הכוחות כולם, וכמו שקראם, בנים אתם לה' אלקיכם, וברא כרעא דאבוה וכו'. ולפי שהשי"ת הוא כולל כל הכחות ההופכים ג"כ וכו'. ולכך האדם שיש בו צלם אלקים גם הוא נמצא בו אותו הכח. עיי"ש כל העניין.:
1
ב׳והנה האופיא של כל האומות מהעכו"ם הוא מלא חסרון, אך השר של כל אומה ולשון יש לו כח בקדושה, שכל שמותם משותף עם השם "אל", ואצלם הוא זה הכח בעצמו שיש בהאומה, והוא בקדושה, אך כשמסתעף זה הכח מהם להאומה מהעכו"ם שהם תחת ממשלתם, אזי זו המדה מלא חסרון. ודרך משל נוכל להבין זאת, שהוא בדוגמא להאב שהוא מצוה לאיש אחר לרדות את בנו, הנה כל זמן שהאיש הזה יביט אל האב וידע כי במצותו ירדנו אז אין שום חסרון יחשב להאיש הזה, אבל אם הוא ישכח את מצות האב עליו ויכנו מרצונו ומדעתו אזי בטח יקרא רוצח. וכן הוא הענין בשרי מעלה להיותם קרובים אל המאציל ב"ה, ורואים כי כחם הוא מהשי"ת, אז אין שום חסרון במדתם, אבל כאשר יסתעף מדה זו אל האומה מהעכו"ם, והמה בבחירתם הרעה יפעלו בה כרצונם וזדון לבם, אזי נקראו עוברי רצונו יתברך, והמה רשעים גמורים. וזה הוא דאיתא בהאריז"ל (פרי עץ חיים שער הק"ש פרק א) יוצר מ'שרתים ו'אשר מ'שרתיו ראשי תיבות מו"ם, לרמז שאף הם עומדים ברומו של עולם, מכל מקום יש בהם מום, מאחר שאין בהם כח להשפיע כחם להאומה מהעכו"ם שתחת ממשלתם באותה קדושה עצמה שהם בה, שתספיק להשכילם ולהדריכם בדרך הטובהמאהסבר בדבר לקמן פרשת מקץ אות יז ד"ה והעניין.. וכמו דכתיב גבי קרבן (אמור כב) משחתם בהם מום בם, אשר הביאור בו שכל דבר שיש בו מום על כלי הפעולה החיצונים שלא יוכל לפעול פעולה שלימה, מוכרח מזה שהוא משחת בהפנימיות שלו, כן גם השרי מעלה, יען לא יוכלו להשפיע קדושתם להאומה מהעכו"ם אשר תחת ממשלתם למום יחשב להם. וזה השם, היינו מום הוא האחרון שבע"ב שמותמבע"ב שמות היוצאים מהפסוק ויסע ויבא ויט המבוארים בזוה"ק בשלח (נב.) ומסודרים בטבלאות בסוף ספר הזהר ח"ב. הובא סדרן במסכת סוכה (מה.) ברש"י על המשנה עיי"ש.:
2
ג׳ולזה רצו להתכלל ביעקב אבינו, ויפגעו בו מלאכי אלהים ויתחננו לו להתכלל בו, שאף שהוא ברזא דקטנות דזעיר אפין, אבל הוא בהתכללות מכל המדות ואין בו שום חסרון, וע"ז נקרא שלם, כי היה לו השלמה בכל, ומי שיש לו מדת השלימות אין לו להתיירא גם מהמלאך שכחו גדול באור. וכמו שמצינו בגדעון שצעק ואמר (שופטים ו׳:כ״ב) אהה אדני וגו' כי על כן ראיתי מלאך ה' וגו' ויאמר לו ה' שלום לך אל תירא וגו' ויקרא לו ה' שלום. היינו מאחר שהשי"ת עמו אזי אין לו ממי יפחד ואף אם קטן הוא, וכדאיתא במדרש רבה (ויגש צז) בשעה שהמלך נמנה עם אלו נמצאו שלמים ובשעה שנמנה עם אלו נמצאו שלמים. וזהו גם כן דכתיב (ויצא כח) והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, היינו ביעקב, כדאיתא בזוה"ק (ויצא קמט:). והוא שמתחלה ירדו והתחננו ליעקב להתכלל בו, ואחר כך היה להם עליה. כי באמת כחם גדול מכח האדם. ולזה נתיירא יעקב אבינו ע"ה שלא יהרג כדאיתא במדרש רבה (וישלח פרשה עו, תנחומא וישלח), מאחר שעשו נולד ראשון מיצחק ורבקה, והיה עדיין קרוב להשר שלו, לזה היה בו כח עצום מהשר שלו. וכן אמר ליעקב יש לי רב, היינו כח עצום ואור רב. ואבינו יעקב השיב לו (שם) יש לי כל, התכללות מכל האורות וכחות, ואף כח שלך ג"כ נכלל בי, וזהו עיקר השלימות. ועל זה נאמר (משלי י״ג:ז׳) יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב, מתעשר ואין כל, הוא כגוונא דעשו, שהיה לו כח גדול אבל לא התכללות. מתרושש והון רב, הוא כגוונא דיעקב, שאף שהוא ברזא דזעיר אפין אבל יש בו התכללות מכל האורות ומדות. וכל כח הקדושה שבעשו לא היה רק בפיו, כדכתיב ביה (תולדות כה) כי ציד בפיו, ולא היה לו שום בלוע בלבו מהקדושה, וכדאיתא בש"ס (קידושין עב.) ותלת עלעין בפומה בין שיניה כו' פעמים בולעתן פעמים פולטתןמגמבואר בסוד ישרים עה"ת מכתי"ק פרשת וישלח ד"ה ויאבק: אמר כבוד אאמו"ר הרב הגאון הקדוש הכ"מ, כי זה עניין מלחמה עם המלאך, כעניין דאיתא בגטין (סח:) גבי שלמה המלך ע"ה, אותיב חד גפיה בארעא וחד גפיה ברקיעא. כי הראה לו בעת הזה, כי הוא כולל את הבריאה יותר ממנו, ולכן יש לו כח יותר ממנו והוא נכלל בו ולכן יוכל למשול עליו. וזה שהראה כאן יעקב אבינו לשרו של עשו שהוא כולל הבריאה מסוף המדרגות עד הראש, הכל נכלל בעבודתו של יעקב אבינו, והוא כולל גם מלאכי מעלה, שצורתו חקוקה בכסא הכבוד, היינו שהוא כסא לכבוד שמים, מאחר שכולל שני המדות חסד וגבורה ביחד, ממילא נכלל בו כל מדות שהש"י מנהג בהם את עולמו.:
3
ד׳וזהו החילוק וההבדל שבין ישראל לעמים, שכאשר ישפיע השי"ת דברי תורה לעמו ישראל, אף אם העלם יעלים מהם אח"כ הד"ת, מכל מקום נשאר איזה רשימה על לוח לבם יתד בל ימוט ובל יסע לנצח מהם לגמרי הקדושה מאלו הד"ת. וכמו שהלוחות הראשונות אף שנשתברו מכל מקום נשאר מהם רשימה, כדאיתא בזוה"ק (תרומה קלה.) אנן נסבינן מתורה שבכתב תורה שבע"פ, והם בחינת זכור ושמור, כדאיתא בזוה"ק (ואתחנן דף רסד.) וכדאיתא בתיקוני זהר (תיקון כ"ב דף סה:) כמה דאוקמוה ביעקב דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד כו' שימני כחותם, דאף על גב דאנת תסתלק מני בגלותא חותמא דילך אשתאר עמי ולא אתעדי מני לעלם. וכדאיתא בזוה"ק (משפטים קיד.) שימני כחותם בשעתא דאתדבקת כנסת ישראל בבעלה ארחא דחותם כיון דאתדבק בההוא אתר דאתדבק שביק ביה כל דיוקניה, אף על גב דההוא חותם אזיל הכא והכא ולא אתקיים תמן והא אתעבר מניה כל דיוקניה שביק תמן כו'. אבל בעשו שכל כח הקדושה הוא רק בפיו, ובקל יוכל לפלוט עד אשר לא ישאר בו שום רושם כלל מהקדושה והיה כלא היה, לזה אף שיש לו כח גדול ועצום מהקדושה שהניחו בו אביו ואמו, אבל מצדו הם מלאים חסרון. וזהו דכתיב (מלאכי א׳:ב׳-ג׳) הלוא אח עשו ליעקב וגו' ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, והוא שאף שנמצא בו כח קדושה, כי בטח אין הכתוב מדבר מקרבת עוה"ז, כי במה נחשב הוא להתקרב בקרבת עניני עוה"ז להש"י, מוכח מזה שהכתוב מדבר מהקדושה שנמצא בו, שאף בהכח קדושה שבו לא יוכל להתקרב להשי"ת, כי אף שנמצא בו כח קדושה ובפרט בהשר שלו, מכל מקום ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי, ואף בהשר שלו מום בו, מאחר שאין בו כח להאיר להאומה שלו שיבינו גם המה איזה הדרך ישכן אורמדעיין לקמן פרשה זו אות יד ד"ה וזה הוא ובהערה צו שם.:
4
ה׳והחילוק שבין השרי מעלה להאומה מהעכו"ם הוא, שהאומה נקרא משחתם, שהם מלא חסרון, והם עושים בפועל מעשים אשר לא יעשו ואין בהם שום הארה, ובהשר שלהם נמצא אור מנושא. אכן מקדושת הגוף בעוה"ז אין להם שום הבנה כלל. ואף שאומרים בכל יום מלא כל הארץ כבודו, אבל אין זאת בהבנה שלהם איך ימצא קדושה בגוף, שלוקח גוש עפר מן האדמה, מאחר שהם בשמים ממעל, דאיתא בזוה"ק (ויגש רז.) שהשמים אין יכולין לסבול אף כגרעין חרדל מעוה"ז, לכן הם יראים להשפיל את עצמם להסתר שנמצא בעוה"ז, ואין יכולים לתקן כל שר את האומה אשר ימשול עליה, מאחר שירא להשפיל את עצמו מקדושתו, וזאת יחשב להם למו"ם. שאני חלק יעקב לא כאלה הוא, שלוקח גוש עפר מן האדמה, ונשמת חיים באפיו מנפיחת אלוה ממעל, אור וחושך יחד, ובכח העבודה אשר יעבוד עבודת השי"ת הוא מאיר את החשך, ולזה יש בו כח להעלות אף כל הדוממים וצומח חי מדבר מעוה"ז ולהאירם באור עד שמחזיר כל דבר לנכח השי"ת. וכל זה בא לו לאדם ביגיע כפיו שמתיגע עצמו בתורה ומצות. ועיקר היגיע כפים כתיב ביעקב אבינו ע"ה (ויצא לא) את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים. ולזה מלאכי אלהים יצר הטוב ויצר הרע שניהם רוצים להתכלל בצורת אדם, מאחר שיש בו כח עבודה להפוך אף יצר הרע לטוב, ולעבוד את השי"ת אף על ידו. וזו המדה הוא ברזא דשכינתא, ששוכן בישראל, ובכל דבר שבעולם נשאר רשימה מרצון השי"ת שלמעלה מהם, כי אין דבר בעולם שלא ימצא בה רצון השי"ת, ואף שנסתר רצון השי"ת, מכל מקום נשאר איזה רשימה מרצון השי"ת. והוא כמו אם ידבר המלך עם איש אחד אזי הוא מרגיש באלו הדברים עונג וגם שמחה, וכן האיש אשר יראה בעיניו הדברים יוצאים מפי מלך הוא ג"כ מתענג בהם עד מאד. ואם ילך האיש הזה ויספר הדברים לאיש אחר שלא שמע אותן מפי המלך ולא ראה אותן יוצאין מפי המלך, אף שאינו מרגיש עונג בהם כמו השומע והרואה הדברים יוצאין מפי מלך עצמו, מכל מקום יש לו גם כן תענוג גדול מאחר ששמע מפי השומע עצמו. ואף אם יספר לחבירו וחבירו לחבירו, אמת הוא שהתענוג הולך וחסר אבל לא יתבטל מכל וכל, מאחר שהדברים האלה יצאו מפי מלך יש בהם יקרות. וכן הוא רזא דשכינתא וזעיר אפין, שאף שיש מרחק רב בין מדרגת האנשים אשר שמעו בהר סיני דברי תורה היוצאים מפי המלך ה' ובין מדרגת הדורות האחרונים להם, ואף שגם הם עושים מצות השי"ת בשלימות, אבל לא שמעו הדברים יוצאין מפי מלך עצמו, מכל מקום מרגישים גם הם אור מזוכך, אכן שהאור הזה הוא כקו דק ונמשך עוד מעין ההארה שהיה בהר סיני בהגלות מלכנו ליתן תורה לעמו ישראל, ומאז נשאר רשימה בלב כל אחד מישראל, מדת הבושה, שמתבייש בפניו אם עשה מעשה שאינה הגונה, ואף אם לא ראהו שום אדם בעשותו, וזה נשאר בהסתר בעומק לב כל פרט נפש ישראל עוד מגודל האור שהיה במתן תורה, נשאר רשום על לוח לבם, שיתבייש אף עתה בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה. וכדאיתא בגמ' (נדרים כ.) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, זו הבושהמהעיין בתפארת יוסף חג הפסח ד"ה אמר ר' אלעזר: באמת גם התגלות אורו של השי"ת הבא לאדם מצד השי"ת בעצמו בלי הכנתו, ג"כ בשורש אינו מתעלם לגמרי רק נשאר קביעה בעומק הלב. כמו שמצינו אצל התגלות מעמד הר סיני, אף שנתעלם אח"כ גודל הבהירות שהיה להם אז, מ"מ נשאר אח"כ כמו שכתיב אחר מתן תורה (שמות כ׳:י״ז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ודרשו חז"ל (נדרים כ.) זו הבושה. והכוונה מה שנשאר בלב כל אחד ואחד מישראל נקודה קבועה בלב, אשר בזאת הנקודה בוש עצמו לעשות נגד רצונו ית', הרי אף שנתעלם מהם זה האור, עכ"ז בשורש נשאר מה מזה. עיין עוד שם מסכת פסחים (נו.) ד"ה ת"ר, מסכת חגיגה (ח:) ד"ה אמר.. וכדאיתא בזוה"ק (קדושים פב:) משה קיבל תורה מסיני ולבתר ומסרה ליהושע וכו' אנא קבילנא ולבתר מוסרנא לכלהו והכי מאן דמקבל מאחרא כקבלת סיהרא וכוכביא משמשא וכו' ועלת העלות בתר דאנת תמן לית פסק לנביעו דנהורא דאורייתא:
5
ו׳וכן הוא בכל הד"ת, שאף אם נשכח ונעלם מן האדם, עכ"ז נשאר רשימה בלבו מהד"ת, עד שיבוא היום שיצרך לאלו הד"ת, אז חוזרין ונעורין מכח הרשימה שנשאר בלבו. אכן כל זה הוא רק בישראל שאין עליהם שום שר רק הקב"ה בעצמו הוא השר של ישראל, וכדכתיב (האזינו לב) כי חלק ה' עמו יעקב וגו' וכדכתיב (ירמיהו י׳:ט״ז) לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה' צבאות שמו, והוא אשר נפח באפם נשמת חיים ממחצב אלוה ממעל וגוש עפר מן האדמה, ובללן ועירבן זה בזה ועשה מהם צורת אדם קומה שלמה, ונתן בהם כח להחזיר כל דבר לנכח השי"ת. שאני שרי האומות שהם שכליים נבדלים ולא נוצרו רק לשם מדה מיוחדת, ולכן הם יראים להשפיל ולהוריד את עצמם ולהשפיע כל שר מקדושתו להאומה השולט עליה. ולזה איתא בש"ס (שבת יב:) ובזוה"ק (הקדמה ט:) שאין מלאכי השרת נזקקין בלשון ארמי, היינו שאין בהם כח לפרש ולהאיר שנמצא בזה הלשון לזולתם, מפני שיראים להשפיל את עצמם מקדושת לשון הקודש ללשון ארמי, שמרמז על שהקדושה מלובש בלבוש סביבהמולקמן פרשת ויחי אות יא ד"ה ומהבהירות.:
6
ז׳וזהו דאיתא בש"ס (חולין ז.) רבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבוים, פגע ביה בגינאי נהרא, אמר ליה גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך. אמר ליה אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני, אתה ספק עושה ספק אי אתה עושה, אני ודאי עושה. אמר ליה, אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. ולהבין זאת הלא הנהר הוא דומם ועם מי היה מתוכח. אכן התוכח עם השר השולט על הנהר אשר הוא בשמים ממעל ממלאכי אלהים, והשר היה מתפאר לנגדו שכחו רב ואורו גדול מכחו ואורו של רפב"י. והשיב לו רפב"י כדבריך כן הוא, שהאור שנמצא בי הוא רק ברזא דזעיר אפין, מכל מקום טוב לך שתבטל את עצמך ותתכלל בי ותן לי מקום לשעה עד אשר אעבור בך ואחר כך תוכל לחזור לאיתנך. אבל אם לא תתרצה בזאת להתכלל בי ולהתחלק בעבורי, אזי אראה לך שיהיה בי כח לגזור שלא יעברו בך מים לעולם, כי אני הולך עתה לעשות רצון קוני ושוכן בי שכינת ה', ואף שהאור שלי הוא ברזא דזעיר אפין, מכל מקום מאחר שעתה שוכן בי שכינת השי"ת יש בי כח לגזור שלא יעברו בך מים לעולם, יהיה מי שיהיה, בשעה שהשי"ת בוחר בו יש בו כח לגזור והקב"ה מקיים. שהספק שלו גדול מהודאי של הנהר, והנך רואה שלא היה בו דעת בהנהר בעצמו ליתן מקום לשעה לרפב"י לעבור בו, ואף שהלך לקיים רצון השי"ת, מכל מקום לא היה בו הבנה בהנהר להבין ההפרש וההבדל בין מי שעובר בתוכו לדרכו דרך הרשות ובין מי שרצה לעבור בתוכו בחרבה לקיים מצות ה', שמצד עצמו אין בו שום השתנות רק עולם כמנהגו נוהג. אכן אם יתכלל בהצורת אדם שניתן בו דעת ובינה, ובכחו להכניס דעת אף בהדומם שיבין להפריש בין טוב לרע. וכמו שאנו רואים שאחר הויכוח שהתוכח רפב"י עם הנהר חלק מימיומזמבואר בעין התכלת דף שלח: ובזה ביארנו הש"ס במס' חולין (ז.), רבי פנחס בן יאיר הוה קאזיל לפדיון שבויין פגע ביה בגינאי נהרא א"ל גינאי חלוק לי מימך ואעבור בך, א"ל אתה הולך לעשות רצון קונך ואני הולך לעשות רצון קוני אתה ספק עושה, ספק אי אתה עושה, אני ודאי עושה, א"ל אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, חלק ליה כו' יעו"ש, והדבר מתמיה וכי באלמות בא נגדו ולמה אמר לו אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, הרי יפה השיב לו גינאי נהרא לרבי פנחס בן יאיר וכדין אמר לו וכו'. אכן באמת תשובת רבי פנחס בן יאיר תשובה נצחת היא, ובזה שהשיב לו גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם, בזה עצמו הוא נכלל התשובה. שבזה השיב לו מאחר שהוא יכול לגזור עליו שלא יעברו בו מים לעולם, מוכח מזה ששורשו גדול משורשו, והיינו שזה הכח שצדיק גוזר והקב"ה מקיים לא נמצא בצבא מעלה. והיינו שהוא לא נברא אלא לעשות רצון קונו בדבר שהוא ודאי עושה שהוא אינו בעל בחירה. אבל הוא נברא לעשות רצון קונו אפילו בדבר שהוא ספק אם יעשה אם לא יעשה, ג"כ מחויב להלוך וממילא הוא גדול מן הנהר. שלאדם מסר הש"י דעה ובכל מקום שנראה לו מקום שיוכל לעשות רצון קונו צריך לילך, ואף הספק שלו נכנס בקיום רצון הש"י והטורח הזה על הספק הוא ג"כ טרחא דמצוה. עיין לעיל פ' בראשית אות ח ד"ה וזה.. וכל זה הוא מפני שהמלאך הממונה עליו מתיירא להשפיל את עצמו מהדרגא שלו לעוה"ז, להבינו להדומם שהוא ממונה עליו להכניס בו דעת מהחלק שיש לו בהקדושה, שיבין גם הדומם דתחות שולטנותיה בין טוב לרע, לכן אף עליהם יחשב החסרון הזה מו"ם בם:
7
ח׳ובישראל כתיב (תהלים קלא) יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם, שמהפסוק הזה יוצא שם האחרון משם ע"ב שהוא גם כן אותיות מו"ם, שזה מרמז שעל ידי עבודתו ותפלתו של ישראל יוכל להפך אף המום שנמצא בהשרי מעלה, ובכחו להכניס אור אף בהדצח"מ, וכולם מתעוררים על ידי אתערותא דאדם, שע"י התכללם בהצורת אדם שיעבוד את השי"ת בזה הכח עד אשר ידע שה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין שום דבר נסתר מנגד עיני ה', ולית אתר פנוי מניה, עי"ז יעמידם לנכח השי"ת. והמום לא יסור מכל חי, ואף מהשרי מעלה, אכן אם יתכללו בישראל בהצורת אדם. ועל זה מרמז הכתוב מעתה ועד עולם, היינו כל מערכת הבריאה שתופס זמן ומקום בעולם, אין בהם שלימות עד שיתכללו בישראל:
8
ט׳ולהבין הענין שאמר אבינו יעקב להמלאך הגידה נא שמך, ואין שום ספק בזה שבטח היה לו השגת ידיעה כמו כל המקובלים, שאין אף אחד מהמקובלים שלא ידע את שם זה המלאך שרו של עשו ס"ם שמו. אכן הענין בזה, דהנה שני אותיות הראשונות משמו ס' ם' מרמזים שהאור שנמצא בו הוא נסתר ונעלם מכל אדם, שאינו רוצה להמסר ולהגלות בתפיסת האדם בעוה"ז. וכדאיתא בש"ס (שבת קד.) על אלו שני האותיות ס' ומ' שבלוחות בנס היו עומדין. והוא שבכל האותיות מאלפא ביתא נמצא נדיבות להמסר ולהתגלות בתפיסת האדם השפע והאור והחכמה הנמצא בהם, לבר מאלו השני אותיות ס' ום' שהם סתומין וחתומין מכל צדדם, ואין רוצין לגלות האור הגנוז בהם לשום בריה, ואף כשיתגלה מהם לפעמים דבר מה הוא רק בדרך נס. ואלו השני אותיות הם רשומים בראשונה בשם זה המלאך, כי האותיות האחרונים שבשמו הם השם א"ל כשמות מלאכי מרום, וזה מרמז על כח הקדושה שנמצא בו, רק אותיותיו הראשונות ס"ם שבו מרמז על הכילות שבו, שאינו רוצה להתגלות ולהמסר בהשגת אדם להבין הכבוד שמים שגנוז בו, וכל כך הוא נסתר מבני אדם עד שאמרו עליו בש"ס (בבא בתרא טז.) הוא היצר הרע הוא המלאך המות. רק לעתיד יפתח השי"ת הכבוד שמים שנמצא אף באלו השני אותיות וימסר אותם בהשגת ישראל, ולא יצטרך אז שום אדם למעשה ידיו, ולא יהיה עוד שום עבודה ופעולת אדם. וזהו שאמר אליו המלאך על שאלתו אשר שאל מאתו לידע שמו בהתגלות מפורש, ולהבין האור שנמצא באלו השני אותיות, אמר לו ליעקב למה זה תשאל לשמי, שם מרמז על שורש האדם, שכן אם יקראו לאדם בשמו הוא מתעורר ואף אם יישןמחעיין לקמן פרשה זו אות כט ובהערות שם שמבאר כל עניין שם האדם ומהותו., ובזה שתדע השורש מפורש לא יגיעך שום יתרון וטוב לך יותר, שלא ימסר האור שנמצא באלו השני אותיות הסתומים וחתומים מכל צד, המרמזים על ההסתר. וכח עבודה שנמצא באדם לעבוד עבודת ה' בכל כחו עד שיבקע ההסתר הזה, שע"י כח העבודה יבוא אדם להתנשאותמטעיין לקמן פרשה זו אות ל.. אבל אם יתגלה בתפיסת אדם אף זה הכח, אזי לא יהיה שום כח עבודה. וכן איתא בזוה"ק (תרומה קכז.) שאלו השני אותיות מרמזים על הסתר, אות סמ"ך איהו סתים בכל סטרוי כגונא דא אות ם' וכו' (וכמו שנתבאר הענין בפרשת תרומה אות יח):
9
י׳אכן במה יתענגו הצדיקים לעתיד לבוא, הוא כמאמר הכתוב (מלאכי ג׳:כ״א) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, ומזה שהאפר הזה תהיה פזורה בתמידיות תחת כפות רגליהם, יזכרו הצדיקים שגם הם היו בעוה"ז בגודל ההסתר, וכמעט גם הם היו יכולים להיות בכל רע ולהיות אפר תחת כפות הרגלים כמו אלו הרשעים. כי האדם כל ימי צבאו בעוה"ז הוא תמיד בספק שלא יתפתה ח"ו אחר יצרו הרע הרוצה לבלעו בכל יום. וכאשר יזכרו הצדיקים את זאת העומד תמיד לעיניהם, שאף גם הם היו יכולים להיות כמו אלו להתפזר תחת כפות רגלי הצדיקים, והם מצדם לא כן עשו רק שנלחמו בכל כחם והתגברו על יצרם ועשו הטוב בעיני ה', וזכו לזו הגדולה שרואים את עצמם בה, מזה יתוסף להם בכל פעם חשק ועונג לעבודת השי"ת מחדש, והוא ברזא דמיין נוקבין:
10
י״אוהנה איתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' ז"ל (פרשת וישלח ד"ה ויקח) תמצא במנחה ששלח יעקב לעשו עזים מאתים וגו' שמונה תיבות רצופין מסיימות באות ם', הם נגד שמונה שרצים שעומדים בקליפה. וכנגדם בקדושה יש גם כן שמונה תיבות רצופין מסיימות באות ם' בענין הקרבן (פנחס כט) תמימים ומנחתם ונסכיהם וגו' כו'. וזה שרמז יעקב בענין הקליפה באות ם' במנחה לומר מומין הטיל יעקב בהם כו' וכדי שלא תאמר ח"ו שאלו השמונה ממי"ן אחרים דבקדושה ג"כ רומזין מומי"ן, לזה הקדים בפסוק שלפניו ואמר תמימים ופסק וסיים, ואח"כ פסוק השני התחיל ומנחתם וגו' כו'. והממי"ן הנרמזים במנחת יעקב לעשו כולם באו בפסוק אחד, ואלו שבקרבן בשני פסוקיםנעיין בבעל הטורים בפרשתנו על מנחת יעקב לעשו (לב, טו) וזל"ק: עזים מאתים. כל הפסוק מסתיים במ"ם וכן פסוק ומנחתם ונסכיהם וכו' והם ח' ממי"ן כנגדם מלכו שמונה מלכים באדום לפני מלך מלך בישראל. ד"א לכך מסיים הכל במ"ם, לפי שכל הבהמות ששלח לו היו בעלי מומין שלא יקריב מהם קרבן עכל"ק.. והענין בזה הוא, שמאחר שיש בישראל עבודת הקרבנות, הם מהפכים בזה הכח עבודה את החסרון והמום לטוב ומשלימין אותו. וזה שנתחלק הפסוק לשנים, מרמז שנמצא בישראל בחינת כל, שכלול בהם שתי מדות חסד ורחמים ימינא ושמאלא, ויש בהם כח להטות עצמם לדרכי השי"ת בכל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו. וכאן השמונה ממי"ן בפסוק אחד, כי השר של עשו הוא בבחינת שכל נבדל שאין לו נדיבות להשפיע מהחיים והמדע שנמצא בו לזולתו, והוא בבחינת שמאלא שאינה משפעת כלל ואין אדם משתמש בה. וזהו כונת הזוה"ק (וישלח קע.) ויאבק איש עמו וכו' אבק דאשתאר מן נורא ולא עבד איבין לעלמין וכו'. היינו, כי מצד יעקב אבינו ע"ה ומכחו יכול להעלות גם את האבק הזה. וכדאיתא (ברע"מ פנחס רמג.) אבק דיעקב לאולפא זכותא על צלותא וכו' ואבק דעשו וכו' לאולפא חובא וכו'נאלעיל פרשה זו אות ד בהערה לט שם.:
11
י״בוענין ששאל יעקב אבינו ע"ה להמלאך הגידה נא שמך, היינו הבינה לי בהתגלות מפורש האור שגנז השי"ת בשני אותיות הראשונים משמך ס"ם. השיב לו המלאך, למה זה תשאל לשמי, ולכאורה די היה לכתוב למה תשאל לשמי. אכן תיבת זה מרמז על השי"ת שנקרא ז"ה אלי, היינו, בעת שאדם רואה מפורש דרכי השי"ת והנהגותיו, אז נקרא השי"ת ברזא דז"ה באתגליא. ועל זה אמר אליו המלאך למה זה תשאל לשמי, לראות באספקלריא המאירה בהתגלות מפורש, הלא כל בריאת עוה"ז עולם ההסתר הוא רק לטובת האדם שהניח לו מקום להתגדר בו, והסתיר הנהגתו, והאדם על ידי עבודתו עבודת הקודש יבקיע את ההסתר הזה, והשי"ת הנקרא רב חסד יקרא על שם האדם, שביגיע כפיו ובפעולתו ומעשה ידיו עשה החיל הזה. וכל זה ממדת טובו וחסדו ית', שעי"ז יתרבה שכרו לעתיד, בזה שצמצם את עצמו בעולם ההסתר ושם נפשו בכפו וגדר גדרים וסייגים וצמצם את עצמו בכל אשר פנה, והשליך נפשו מנגד בכדי להכיר מפורש מה דבר ה' ובאיזה פעולה בוחר השי"תנבמבואר בתפארת יוסף פרשת פקודי ד"ה עבודת הלוים: אם האדם יעמוד תמיד כ"כ נוכח השי"ת, והאור תמיד יאור לו בתפיסתו ולא יהיה לו שום הסתר, לא היה שייך שום עבודה אצל האדם. והשי"ת חפץ להטיב לבריותיו ורצה שתהיה עבודת האדם נקראת על שם האדם, כדי שתהיה נקרא יגיע כפיך כי תאכל. ע"כ הציב השי"ת בזה העולם שלא תמיד יכיר האדם אור השי"ת מפורש, והניח כמה מקומות אשר שם האדם אינו מכיר הכבוד שמים מאלו המקומות, ובאלו המקומות נקרא השי"ת אצל האדם בשם הוא. ועיין עוד שם ד"ה ולא יכול, חג השבועות ד"ה בחודש השלישי [א], [ב].. וזהו כונת המלאך באמרו למה זה תשאל לשמי, שיתגלה מפורש הנהגת השי"ת לגמרי בעוה"ז, הלא טוב לך בההסתר וההעלם שיהיה מקום לעבודת האדם. כי בהגלות דרכי השי"ת והנהגותיו באתגליא אז לא יהיה מקום לפעולות אדם. לא כן עתה שנמצא הסתרה ויצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואדם מתגבר עליו ובוקע ההסתר בעשותו מצות ה' אשר תעשינה, ובהמנעו ממצות ה' אשר לא תעשינה, ובזה יהיה לך התנשאות. ואחר כל זה ברך אותו, כדכתיב (וישלח לב) ויברך אותו שם, היינו שאף על פי כן גילה מעט מרזא דאותיותיו הראשונים בדרך נסתר. ולמשה רבינו גילה עוד יותר מפורש ברזא דקטורת לעצור המגפה, וכדאיתא בש"ס (שבת פט.) אף מלאך המות מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם כו'נגלקמן פרשה זו אות כט.. ולעתיד בביאת משיחנו גואל צדק אז יגלה שמו בשלימות ולא יהיה אז שום הסתרה והעלם עוד, כדכתיב (ישעיהו ל׳:כ׳) ולא יכנף עוד מוריך, ויתגלה אז בשלימות אף האור הגנוז באלו השני אותיות ם' ס' וכדאיתא בזוה"ק (שלח קנו:) על הם' סתימא מלםרבה המשרה בתר דאולידת פתיחא הוא בחד רישא דפתחא, ובתיקונים (תיקון ה דף יט), ובש"ס (סנהדרין צד.) ביקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח ולא עשאו, ולזה כתיב ם' סתימא בלםרבה המשרה, שנשאר האור עוד סתום עד ביאת גואל צדקנדלקמן פרשה זו אות כו.:
12