בית יעקב על התורה, וישלח ד׳Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 4
א׳וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. בזוה"ק (וישלח קסה:) ר' יהודה פתח כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו' דהא בשעתא דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצר הרע כו' ויצר הטוב אתי לבר נש מיומא דאתי לאתדכאה כו'. יצר טוב לימינא ויצר רע לשמאלא ואלין אינון תרין מלאכין ממש ממנן ומשתכחין תדיר בהדיה דבר נשכחעיין הסבר הדבר בלקוטי תורה להאריז"ל ריש פרשת שמות על פסוק ויקם מלך חדש.. והענין שהיצה"ר בא באדם מעת הולדו קודם ליצר הטוב הוא, כי אם היו באים באדם כאחד, אזי לא היה פתי בעולם שיסור אחר פיתוי היצה"ר וירע לעצמו לאבד כל אשר יש לו, כי אף בהמות יער משמרים את עצמם מדברים המזיקים אותם. אכן מפני שבא באדם מיום הולדו, ואין האדם מכיר עוד בין טוב לרע, לזה מאמין בו האדם והולך אחר עצתו שמיעצו ואף שהוא לרע לו. ואלו השני מלאכים משמרים את האדם בתמידות, ומה היא השמירה שצריך לו לאדם תמיד, הוא כי כל בריאת האדם בעוה"ז הוא רק להרבות הון בקדושה ולהתעלות מדרגא לדרגא, כי בעוה"ב שם לא יוכל האדם להרבות ולקנות הון בקדושה, וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו, כדאיתא בש"ס (סוכה נב.), כי זה לעמת זה עשה האלהים, כח הטוב כנגד כח ההיפך. ויש בכל אדם כח הטוב להתגבר על יצרו, שעל ידי זה מתעלה האדם קובץ על יד על יד הון בקדושה, ושניהם משמרים את האדם, ועל ידם יגיע למעלה ראש. ואין אדם שוה במדרגה לחבירו בעוה"ז, יש אדם שבוחר לעצמו לבל יכניס את עצמו בבירורים גדולים כל כך, מפני שאינו מרגיש כח בעצמו כל כך להתגבר וללחום כנגד יצרו המתגבר עליו בכל יום. ויש אדם שמכניס את עצמו בבירורים הגדולים ביותר, מפני שמרגיש עוז בנפשו שיוכל להתגבר על יצרו הרוצה להחטיאו מדרך הטובה:
1
ב׳וכדאיתא (בש"ס עבודה זרה יז.) חד אמר ניזיל אפתחא דעבודה זרה דנכיס יצריה וחד אמר ניזיל אפתחא דזונות כי היכי דנקבל אגרא. הרי לך שאחד היה מתיירא לחלוף אפתחא דזונות ולא רצה לקבל שכר, מפני שלא הרגיש עוז בנפשו להתגבר על יצרא דעריות, ולא רצה להכניס עצמו באחריות וסכנה. ואוחרנא אמר לחלוף אפתחא דזונות, כי עצר כח בעצמו להכניס את עצמו באחריות וסכנה, ובטוח היה בכח הקדושה שבו שיוכל להתגבר על יצרא דעריותכטזה העניין נתבאר במי השלוח ח"ב פרשת יתרו ד"ה לא תשתחוה: איתא בגמ' (ע"ז יז:) א"ל אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות ונכפייה ליצרין ונקבל אגרא וכו' א"ל מנא לך הא ופירש"י ז"ל מנא לך הא, דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא מיסתפית מיצר הרע, מזה מוכח שאדם אסור להכניס עצמו בנסיון ואפילו אם מכוין שעי"ז יתרבה כבוד שמים בהתגברו על היצר וזה הוא לא תעבדם, ושאני רבי חנינא ורבי יונתן שהיו בטוחים שהדברי תורה שיש בהם תשמור אותם כדמסיים (שם בגמ') (ע"כ סמך עצמו ע"ז ולא הלך אפיתחא דע"ז משום דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה ומוקמינן בעבודה זרה כדאיתא בתוס' (שם ד"ה ניזיל) והראשון היה רוצה יותר ללכת אפיתחא דע"ז מלהכניס עצמו בנסיון).. ולזה הוא המדה שאף לעתיד לא יהיה גבולם שוה במדרגה אחת, וכדאיתא (ב"ב עה.) שכל אחד נכוה מחופתו של חבירו. ובאמת כל העולם לא נברא רק לכבודו ית' כדכתיב (ישעיה מ) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, וא"כ מהיכן יצמח שנמצאים כמה בני אדם שהם ההיפך מכבודו ית', והם אומרים שהעולם כמנהגו נוהג ואין שום מושל ושליט בעולם, והיכן הוא הכבוד שמים מאלו הברואים. אכן לזה ברא השי"ת עם קרובו ובחירו ישראל וישרון, והציב אותם שהם ילקטו יום יום ויבררו את הטוב הנמצא אף גם באלו הברואים שעושים ההיפך מרצונו וכבודו יתברך. כי השי"ת ברא את העולם בהתפשטות ששת אלפים שנה ומסרה לבני אדם, כדכתיב (תהילים קט״ו:ט״ז) והארץ נתן לבני אדם, עד היכן עד שנראה להברואים שהנהגת העולם הוא בידם והם עצמם עושים להם חיל. שאני ישראל שאינם רוצים בזה ההתפשטות רק מצמצמים עצמם בכל כחם, ומבררים את עצמם בכל יכלתם, בכדי להכיר שלה' הארץ ומלואה ובידו הנהגת כל העולם כלו, אבל להבריאה אין שום כח בפני עצמה, כי אם מה שנשפע לה מאת השי"ת. ולזה הוא המדה שלעתיד יאמר השי"ת שביגיע כפם בא לישראל כל קנינם, וכמו דאיתא בפסיקתא על הכתוב (האזינו לב) ראו עתה כי אני אני הוא, שחד אני קאי על השי"ת וחדא קאי על הצדיקים לעתיד לבא. כי רק בעוה"ז דלית גבהו באורייתא בעלמא הדין, כדאיתא בזוה"ק (תרומה קכט.) לית גבהו באורייתא אלא בעלמא דאתי, לזה אין להבריאה שום כח להתפאר באורייתא, שאני לעתיד שאז יהיה גבהו באורייתא, תהיה המדה, שיתפארו ישראל בה ולומר אנ"י לעצמם שביגיע כפם עשו כל זאת, מאחר שבעוה"ז הם מצמצמים את עצמם בכל כחם, בכדי שיוכלו להכיר מפורש ושום שכל שאין להבריאה שום כח פעולה לעשות חיל בפני עצמה, רק ה' הוא הנותן כח לעשות חיל. והאני שלהם יהיה בקדושה ויתקיים לעד לעולם, שיזכרו איך שהיו בעוה"ז בגודל ההסתר, עד שנדמה להבריאה שיש לה כח בפני עצמה, והם לא כן עשו רק צמצמו את עצמם להכיר שרק השי"ת הוא הנותן כח בהבריאהלכדאיתא לעיל פרשת נח אות ג ד"ה אמנם: דכתיב (דברים ל״ב:ל״ט) ראו עתה כי אני אני הוא, שלעתיד יתגלה אורו של הקב"ה מחדרי חדרים ממקום שמלאך אין יכול להביט, כי אין המלאך יכול לעלות ממדרגתו לעולם. אבל ישראל, אחר שנכנסו בעוה"ז בהסתרה וספיקות, עד שהיה לו מקום כשלון לטעות ולומר "אני הוא", ושם צמצם עצמו נגד השי"ת לקבל עליו עול מלכות שמים. בעבור זה יתנהג עמו השי"ת מדה במדה, ויתגלה לעומתו האור מפנימיות. ואומר ראו עתה כי אני אני הוא ונותן לו מקום בעצמות אורו.. וכענין דאיתא בתנחומא (שלהי ויקרא ח) לא מצינו בים כבודו, והוא כי בישוב שם נמצא כל הפירות ומזון שהאדם נהנה מהם ונותן עליהם אמרי שפר להש"י שהשפיע לו זאת, ואומר על כל דבר ברוך אתה, כי הש"י מנהג בישוב ברזא דאתגלייא, כדאיתא בזוה"ק (ויצא קנח:) אתה הוא ברזא דאתגלייא וזהו כבודו ית' שהבריאה מכיר כבודו באתגלייא. שאני בים ובמדבר שם אין הכרת כבודו ית' ברזא דאתגלייא רק בבחינת הו"א ברזא דאתכסייאלאומבואר לקמן פרשת לך אות מח: שהכרת כבודו ית' הוא רק במקום יישוב בני אדם, שהברואים מכבדים אותו והם בנייחא. אבל בים ובמדבר שאין שם בני אדם שיכבדוהו, אין שם הכרת כבודו ית', והאדם הבא שם הוא מוטרד, עד שאינו מכיר כלל אם נמצא גם שם כבודו יתברך, לכן ברח יונה מפני ה' לים ששם אין דעת האדם מיושבת עליו. ובתפארת יוסף פ' בראשית ד"ה ויאמר אלהים: ובעת שהאדם אינו רואה מפורש הכבוד שמים שעולה מן הדבר, שם נטרד מאד דעת האדם, כי במקום שרואה אדם הכבוד שמים שיכול להגיע עוד מזה אין נטרד כ"כ. אבל בים ששם נדמה שלא מצינו שם כבודו, לזה נטרד שם דעת האדם. עיין עוד לעיל פ' בראשית אות ב ד"ה וזה דאיתא, בית יעקב הכולל פרשת בשלח ד"ה אז ישיר [ג], תפארת החנוכי על זהר פ' לך (פג.) ד"ה והנה כל.. ובני ישראל הלכו בתוך הים ובמדבר ארץ אשר לא עבר בה איש, ואף שם הכירו מפורש כבודו ית' שמלא כבוד ה' את כל הארץ (וכמש"נ הענין הזה באריכות בבית יעקב שמות פרשת בשלח אות ס בסופו, ובבית יעקב הכולל פרשת בשלח ד"ה אז ישיר [ג]):
2
ג׳וכאשר רצה גם אבינו יעקב לברר את הטוב שנמצא גם בעשו, כי אף בו נמצא כבוד שמים, שכל מה שנמצא בעולם הוא רק לכבודו ית', אז שלח אליו ממלאכי ארץ ישראל וממלאכי חוץ לארץ, כדאיתא ברבה (שלהי ויצא פרשה עד) נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו. והענין ששלח ממלאכי חוץ לארץ הוא, דהנה ענין מלאך הוא בהירות שבא ע"י מעשה המצוה, כדאיתא (מדרש רבה משפטים לב) שכל העושה מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, וחוץ לארץ הוא מקום ארץ חשך והסתרה ביותר, עד שאמרו על זה בש"ס (כתובות קי:) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, ואם ירצה אדם להכיר אף שם ממשלת השי"ת, צריך להתגבר ביותר ולהשליך גופו מנגד לבקוע ההסתר הזה ולקיים מצות ה', ובזה הכח הם מזככים אף את הגוף שיאיר באור כמו הנפש, מאחר שהוא עובד את השי"ת בכלי הגוף בכח חזק ואמיץ לעבוד ולמשא. משא"כ בארץ ישראל ארץ המאירה מכבוד ה', שם לא יצטרך האדם להתגברות ביותר, מאחר שאין לו כנגד אשר יתנגד לו מעשות אשר צוהו ה', וממילא אין בהם כח לזכך את הגוף כמו עובדי השי"ת בחוץ לארץ. ולזה איתא (קידושין עב.) הראני ת"ח שבבבל דומין למלאכי השרת, ובש"ס (נדרים כ.) סחו לי מלאכי השרת כו' מאן מלאכי השרת רבנן כו' דמצייני כמלאכי השרת. ובש"ס (שבת קמה:) מפני מה תלמידי חכמים שבבבל מצויינין מפני שאינן בני מקומן. ובש"ס (תענית כג:) תא חזי מה בין תקיפי דא"י לחסידי דבבל, אלו נקראים בשם חסידי ואלו לא נקראים רק בשם תקיפי, מפני שדרים בארץ אשר ה' דורש אותה תמיד. וכמו שאמרו בש"ס (כתובות קי:) כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, ואין צריכים להשליך נפשם מנגד להכיר כבודו ית'. שאני רבנן דחוץ לארץ ששם ההסתר הולך וגובר על האדם עד שאין נראה שם ממשלת השי"ת, ואם ירצה אדם להכיר שם כבודו יתברך צריך להשליך את הגוף מנגד ולבקוע את ההסתר הזה, ועל ידי זה יזוכך אף גופם הגשמי. וכן מצינו כשעלה אליהו הנביא בסערה השמימה, עבר את הירדן לצד חוץ לארץ ומשם עלה בסערה השמימה עם הגוף בחיים חייתו, ולמה לא עלה בארץ ישראל שהוא מקום יותר קדוש וטהור, אכן בארץ לא היה יכול לעלות כי אם הנפש ולא הגוף, לפי שהוא מקום אורה ורואים בתמידות עיני ה' אלהים בה, ואין צורך לחילא יתיר להתגבר ולהכריח את הגוף לרצון השי"ת. שאני בחוץ לארץ שהוא מקום ארץ חשך, וצריך אדם להתאמץ בכל מאמצי כח בחילא יתיר להכריח את הגוף ולקרבו לעבוד עבודת ה', עי"ז מזדכך אף הגוף להיותו בהיר כמו הנפש. וזהו דאיתא (חולין צא:) שהמלאכים אין מזכירים את השם אלא אחר שלש תיבות וישראל מזכירין את השם אחר שתי תיבות, ומקשה שם, והאיכא ברוך, ומתרץ, ברוך אופנים הוא דאמרו ליה, כי אופנים מחוברים עם ישראל ביותר, כמ"ש (יחזקאל א׳:ט״ו) והנה אופן אחד בארץ. וזהו שתקנו אנשי כנסת הגדולה (ברכת יוצר) והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים, וזהו מפני שהם למטה לכן מתנשאים המה ברעש גדול:
3
ד׳וזהו ג"כ החילוק וההבדל שבין צדיקים גמורים לבעלי תשובה, כדאיתא בזוה"ק (חיי קכט:) אתר דמאריהון דתשובה קיימי ביה בההוא עלמא צדיקים גמורין לית לון רשו לקיימא ביה, בגין דאינון קריבין למלכא יתיר מכלהו ואינון משכי עלייהו ברעותא דלבא יתיר ובחילא סגיא לאתקרבא למלכא. וכדאיתא (ברכות לד:) במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורין אין יכולין לעמוד, והוא מפני שהבעל תשובה בשעה שמתהפך מרע לטוב הוא בכח גדול יותר ממעשה צדיק מעיקרו. כי הצדיק מעיקרו בדרך אשר הלך עד עתה שב בו גם היום, ואין צריך לזה חילא יתיר. אבל מי שהלך עד עתה בדרכי לבו, ועתה שב מהדרך הזה לילך בהדרך אשר בחר ה', צריך להתגבר בחילא יתירלבעיין במי השלוח ח"ב מסכת ברכות (לד:) ד"ה כל: צדיק גמור יש לו גוף מזוכך ונקי אבל לא בעל תשובה, אכן נפש הבעל תשובה נחצבה ממקום יותר עליון מנפש הצדיקים כדאיתא בזוה"ק (משפטים קו:) כי לעתיד שזדונות נעשו כזכיות, אז יראה השי"ת לנפש הבעל תשובה שכוון לעומק עמוק מכל דעת שהאדם יכול להשיג, וכל זה, יפעל על ידי צעקתו בתשובתו, אם כן נפש הבעל תשובה עליון יותר מנפש הצדיק., ובמלאך הנברא מכח התשובה. כי מכל מצוה שאדם עושה נברא מלאך אחד, והוא מסייעו לעשות הטוב בעיני ה' פעם בפעם, והסיוע שבא ממצות התשובה, שגם היא אחת ממצות ה' אשר תעשינה, יש בו סיוע בחילא יתיר המסייע לאדם לבא לרום המעלות, עד אשר ירום ונשא וגבה עד מאד עוד יותר ממקום הצדיקים גמוריםלגמבואר בבית יעקב שמות פרשת תשא אות ו: הנה בעוה"ז אין לאדם התנשאות, רק ממה שמתקן חטאו בתשובה. שהשי"ת נותן עצה לישראל שיהיו בעלי תשובה, ובזה יש התנשאות, שמתקן חטאו בכח גדול, וכדאיתא בגמ' (ברכות לד.) מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. היינו, שמאחר שזה נפל ממעלתו וירד ממדרגתו שהיה עומד בה ע"י חטאו. ולכן אח"ז כשעושה תשובה, אין מספיק לו מקומו הראשון שקודם החטא שיחזור לזה המקום והמדרגה הראשונה, שהרי לא היה היה יכול לעמוד בה ולא היה די לו בזה. ולכן הוצרך השי"ת עתה להגביה אותו למדרגה גבוהה יותר, כדי שלא יוכל לשוב ולירד ממנה.:
4
ה׳וכשרצה יעקב אבינו להפוך לבו של עשו ממדת הרוגז לרחמים, הוצרך לשלוח אליו אף ממלאכי חוץ לארץ, שנבראו מכח התגברות שאדם מתגבר בחילא יתיר במקום ארץ חשך, ומשליך נפשו מנגד לקיים מצות הש"י, ונמצא אף בהמלאכים האלה כח סיוע ביותר התגברות מהכח שנמצא בהמלאכים הנבראים ממעשי המצות שנעשה בא"י. ושלח לו על ידם, ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה. שור וחמור הם תרין גזרי דינין דכד מתחברין תרווייהו כחדא לא מתחברין אלא לאבאשא עלמא. צאן ועבד ושפחה, אלין אינון כתרי תתאה דקטיל קוב"ה במצרים כדאיתא בזוה"ק (וישלח קסו:), וזה לעומת זה עשה האלהים, שור דקדושה וחמור דקדושה, כדאיתא בזוה"ק (וישלח רמב ע"א וע"ב) ובכח הקדושה הזה התגבר על הכח ההיפך שנמצא בעשו הרשעלדעניין שור וחמור דקדושה ודס"א מבואר לקמן פרשה זו אות יא.. ואחר כל זה שלח לו גם דורון, ולא היה די לו גם בהכונה לבד והוכרח לכח פעולה ג"כ, וכענין דאיתא בזוה"ק (וירא קיב.) בשעה שהרג אברהם את הארבעה מלכים כי לא בכח יגבר איש כו' וכד נפק אשתתף יצחק בהדיה ונפלו קמיה ואי לאו כו' לא אשתציאו. והענין בזה, שבאמת כחו של אברהם היה ברור באור, ומ"מ לא היה יכול להתגבר בזה הכח לבד על המלכים, עד ששיתף עמו כחו של יצחק שהוא ברזא דפעולה, וכדכתיב (לך יד) ויחלק עליהם לילה שהוא ברזא דיצחק, כדאיתא בזוה"ק (תולדות קמא:) לילה דא יצחק, שהוא היה זהיר בפעולה להחזיר כל הכחות ולמסור להשי"ת, להכיר שרק מאתו בא הכח אליו. וזהו בבחינת זריעה, שאדם זורע ועושה מעשה בידיו וטומן הזרע בארץ בחזרה, שמאמין בחי עולמים וזורע, ועיקר הצמיחה וכח ההתרבות הוא מזה, כלום אדם זורע סאה אלא לצמוח כמה כורין, בתוספת מרובה על העיקר. וזהו רק מכח פעולת אדם, שאם לא יזרע זרע על פני האדמה לא יצמח שום צמיחה, וכדאיתא בש"ס (שבת נג) תדע דאתרחיש ניסא ולא אברי מזונא. וכן מדתו של יצחק היתה ברזא דזריעה, כדכתיב (תולדות כו) ויזרע יצחק, וכדאיתא במדרש (תנחומא מקץ ה) יצחק זרעלהכמבואר בתפארת יוסף חג הסוכות ד"ה ויזרע [ג]: אמר בזה כבוד אזמו"ר זללה"ה, שמדתו של יצחק נמשל לזריעה. כמו זריעה אשר מי שאין לו הבנה בזריעה, נדמה לו שהזורע מאבד לארץ לגמרי, אבל הזורע בעצמו מאמין היטב שיוצמח מזה הרבה. כי כלום אדם זורע סאה, אלא להוציא ממנו הרבה כורין וכו'. וזה הענין שנמשל לזריעה, כי בזריעה שם אינו מכיר כמה הוספות שיכול להוסיף עליו השי"ת, כי אם יהיה מעט צמיחה כמו תבואה שלא הביאה שליש, מ"מ מכירין כמה יכול להוסיף על זה, אבל בזריעה שם אין מכירין כמה שיכול להוסיף עליו השי"ת. ומבואר כל עניין הזריעה ביצחק אבינו בסוד ישרים חג הסוכות אות נה, סט, עב, לעיל פ' תולדות אות ב, ג' ד"ה וזהו וד"ה וזה, פ' ויגש אות כז., ולזה ג"כ קרא שם מקום המוריה שדה, דאיתא בש"ס (פסחים פח.) יצחק קראו שדה, שעשה מעשה בפועל והחזיר הכח להשי"ת שהשפיע בו זה הכח, ומזה ניקח תוספת מרובהלומקורו במי השלוח ח"א מסכת פסחים (פח.) ד"ה ואמר: ויצחק קראו שדה, היינו שהש"י נמצא בכל מקום, וכל מה שהאדם מפסיד בעבור עבדות הש"י הכל יחזיר לו ביתר שאת כמו שדה שזורעים בתוכה.. ולזה הוצרך אבינו יעקב לעשות כח פעולה בשליחת הדורון לעשו:
5
ו׳ובאמת יבא יום שיתגלה לעין כל בשר יחד שאף עשו נברא לכבודו ית', שבאבדו ירבה ויתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא דהוא עתיד לחדתא. אכן בעוה"ז נראה שהוא ההיפך לגמרי מכבוד שמים, וכמ"ש (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה, היינו שהוא ג"כ למענהולזנתבאר בתפארת יוסף פרשת תצא ד"ה כי תצא: באמת מצד השי"ת לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה, וכדכתיב (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה, כי כבודו של השי"ת עולה מהרשע ג"כ, וכדאיתא במדרש (רבה שמות ז) כשם שקילוסו של הקב"ה עולה מגן עדן מפי הצדיקים כך עולה מגיהנם מפי הרשעים שנאמר וכו'. ואף בהלבושים היותר רחוקים שנקראו עבודה זרה ממש ג"כ איתא במדרש (תהלים מזמור לא) על הפסוק יבושו כל עובדי פסל, עתידה עבודה זרה שתטפח לפני עובדיה ותאמר למי עבדתם ולמי השתחויתם לעץ ואבן, נמצא שגם מעבודה זרה ממש ג"כ מגיע כבוד לו ית'. ועייין עוד לעיל פרשת תולדות אות ב ד"ה והנה מדתו.. ושליחת מלאכי אלהים ששלח יעקב לעשו והדורון פעלה לפי שעה להפוך אותו ממדת הרוגז למדת הרחמים, למסקי תהומא מישועה העתידה אף גם בעוה"ז, וכדמתרגמינן (תהלים קכ) שיר המעלות, למסקי תהומא. כי אף אחר כל הפעולות שעשה יעקב אבינו ע"ה להפוך את לבו של עשו לא נהפך לבו לגמרי, מפני שלבו מלא רציחת חרב, וכדכתיב ביה (תהילים יז) מרשע חרבך, לזה לא היה כח ביעקב להפוך את לבו לגמרי ממדת הרוגז, ועוד זאת שכל זה הכח לא היה רק ע"י שליח, ומ"מ פעל בו לפי שעה בשעה שנתראה עמו פנים. ולפי שרצה יע"א לעורר שאף עשו נברא לכבוד שמים, בכדי שעי"ז לא ירע לו שידמה לו שעוד יש לו תוחלת ותקוה, לכן שלח אליו אף מלאכי חוץ לארץ, שמחצבם הוא מכח עבודה הגדולה ביותר, ובכחם לזכך אף אוירא דלבר מארעא דישראל. ובאמת אין בריאה בעולם שלא יהיה ממנה כבוד שמים, וכמו שאמר ישעיה הנביא (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו וגו', ומהעכו"ם שיתגיירו מהם גרים בישראל לא צריכינן למימר הכבוד שמים שבא מהם. ואף מאותן שלא יתגיירו מהם, יהיה מהם עזר וטובה לישראל, כדכתיב (ישעיהו ס״א:ה׳) ובני נכר אכריכם וכורמיכם, ויהיה מהם עזר לקדושה. שכן כל בריאת בהמות הטמאות הוא ג"כ רק שיהיה מהם עזר וסמיכה להקדושה. ואף מהעכו"ם שישרפו למאכלת אש, כדאיתא (ר"ה יז.) ויתפזרו תחת כפות רגלי הצדיקים לעתיד לבא, שלפי ראות העין אין נראה הכבוד שמים שיהיה על ידם, כי אפר הוא אבק דאשתאר מנורא דלא עביד אבין לעלמא כדאיתא בזוה"ק (וישלח קע.), מ"מ יהיה אף מהם עזר לישראל. וביום ההוא תגדל הרנה והשמחה במחנה ישראל, בזכרם עת היותם גם הם על אדמה טמאה בגודל ההסתר וחשכת עוה"ז, והם צמצמו את עצמם ולא עשו כמעשיהם, ישמחו וירונו עד עולם. ומהם יהיה מיין נוקבין עד עולםלחלעיל פרשת תולדות אות כב ד"ה והשיב, בית יעקב הכולל פרשת וישלח ד"ה וענין ששלח.. וזהו רזא דאפר פרה שמטהר, והוא שלעתיד יפתח השי"ת זה הסוד הכמוס והנעלם ויטהר את כל העולם (וכמש"נ בפ' חוקת, בית יעקב הכולל פ' פרה ד"ה ויקחו)לטמבואר בסוד ישרים פרשת פרה אות י: איתא בזוה"ק (וישלח קע.) ויאבק איש עמו וכו' מלמד דסליקו אבק ברגליהון עד כורסי יקרא וכו'. וזהו שהעלה אבק ברגליו עד כסא הכבוד, היינו שהעלה כל הדברים, אף אותן הדברים הנדמה בהבנת תפיסת האדם שלא יהיה בהם שום תיקון, כאבק דלא עביד איבין לעלמין, מ"מ מצד יעקב אבינו יש תיקון גם לזאת, ועל תיקון זה רומז אפר פרה, שיהיה באמת תיקון וטהרה לכל הדברים. ועיין עוד שם אות יב בסופו. לעיל פרשת וירא אות לב.:
6