בית יעקב על התורה, וישלח ז׳Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 7
א׳וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. הללויה הללי נפשי את ה' וגו' אל תבטחו בנדיבים וגו' אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו (תהילים קמ״ו:ג׳). הללו מלשון הארה, כמו עטישותיו תהל אור (איוב מ״א:י׳). והענין בזה הוא, דבזה העולם כל היכא דאיכא לברורי מבררינן, ולא יבטח האדם את עצמו אף על האבות שנקראים נדיבים בזוה"ק (ויקהל קצז:) ובש"ס (חגיגה ג.). והם נקראים נדיבים, מפני שהיה בהם נדיבות שלא רצו לקבל לעצמם שכר מעשיהם הטובים, רק הניחו לזרעם, ומהם יראו כל אדם וכן יעשו, שלא ירצה לקבל שכר מעשיו בעוה"ז (וכדאיתא במדרש רבה בחקותי פ' לו) אמר ר' פנחס כל מי שעושה מצוה ומבקש ליטול שכרו עליה מיד ליד לא ינקה רע, רשע הוא ואינו מניח לבניו כלום וכו', כך אלו בקשו אבות הראשונים ליטול שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה, מהיכן היתה זכות עומדת לבניהם אחריהם, שהרי הוא אומר וזכרתי את בריתי יעקב וכו'. כי אם היו האבות הקדושים מקבלים שכר מעשיהם הטובים בעוה"ז, אזי מהיכן היה לנו חיים בעוה"ז. כי כל פרט נפש מישראל שנברא בעולם הוא רק לתקן איזה דבר, ואם אין בו כח לתקנו ולהשלים החסרון, יש די במעשי האבות לתרץ כל הקושיות ולהשלים כל החסרון. ומזהיר הכתוב שאף עליהם לא ישים האדם בטחונו, רק שברו על ה' אלהיו, כי לפעמים יזדמן שאין על זה שום בטחון אשר ישען עליו:
1
ב׳כמו כאן בזו הפרשה, שהזכיר יעקב את האבות ואמר, אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ולא היה לו שום סמיכה מזהסמקורו במי השלוח ח"ב פ' וישלח ד"ה ויבן: יעקב אבינו לא בטח על זכות אבות, רק זה היה לו שלא מדעת., כי גם לעשו יש לו זו הטענה שגם הוא נולד מאברהם ויצחק. ובאמת לא בטח עצמו יעקב אבינו ע"ז, וכל שברו היה רק על ה' אלהיו, ולזה נעשה מרכבה לשכינה מצד עצמו נוסף על מה שנעשה בכלל עם האבות מרכבה, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קעג:) ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו, רבי שמעון אמר, מכאן דאתעביד רתיכא קדישא בהדי אבהן וכו' ואיהו רתיכא בלחודוי וכו', ואף שגם אברהם ויצחק נעשו מרכבה לשכינה, אכן הם היו דבוקים במדות מיוחדות, באברהם היה בו מדת אהבה שלא היה לו שום אהבה בלתי לה' לבדו, עד שאף בנו יחידו האהוב לו הניתן לו למאה שנים העלהו לעולה באהבתו את השי"תסאכמבואר גבי אברהם אבינו במי השלוח ח"א פרשת וירא ד"ה ויסע: ויסע משם אברהם ארצה הנגב, היינו כי אאע"ה מאד בירר כל מיני אהבה שבעולם שלא יהיה בלתי לה' לבדו וכו'.. ויצחק היה דבוק במדת היראה, שלא היה לו שום יראה רק יראת ה' כל הימיםסבכמבואר במי השלוח ח"א פרשת וישב ד"ה וישב [ב]: דהנה אברהם אבינו ע"ה היה שורשו מדות אהבה היינו שהיה מברר כל אהבות שבעולם שלא יאהב שום דבר עוה"ז זולת רצון הש"י, ויצחק היה מבורר בזאת המדה כי הוא נולד מאברהם אבינו אחר כל הברורים שברר את עצמו. ומדתו היתה רק לברר מדות היראה היינו לברר כל היראות שלא ירא משום גוון רק מה' לבדו. ועיין עוד שם פרשת חיי ד"ה ויצחק: כי יצחק היה שורש לכל היראות שבעולם אף בשב ואל תעשה כמ"ש והוא יושב בארץ הנגב היינו מנוגב מכל חמדה.. וכל זמן שהמדות היו אצלם היו גדולים במעלה עד מאד, אבל כשנעתקו מהדעת שלהם בהסתעפות המדה בלבושים מסתירים אזי נסתעף מאותן המדות ההיפך מרצון השי"ת. מאברהם נולד ישמעאל, שיש לו אהבות רעות וחמדות ותאות זרות, מפני שאומר בלבו שהשפעת השי"ת הוא שלא בהדרגה. ובאמת הוא שכל האומר הקב"ה ותרן כו' כדאיתא בש"ס (ב"ק נ.), כי השפעת השי"ת הוא מדה במדה ברזא דכה תברכו, שעד היכן שהאדם מבטל רצונו מפני רצון השי"ת, כן מבטל השי"ת רצון אחרים מפני רצונו ומשפיע לו כל הטובות, וישמעאל היה מכחיש זו המדה. ומיצחק נולד עשו שהוא מלא רציחת חרב, והוא מכחיש הרצון והשגחת השי"ת, ואומר שעולם כמנהגו נוהג ואין שום צורך לפעולות אדם, ולזה הוא מרצח ושופך דם האדם, מפני שאומר שאין שום צורך לחיות האדם בעוה"ז שיחיה ויעבוד את השי"ת, כי אף בלי פעולת אדם יתנהג העולםסגמבואר ענינו בסוד ישרים פרשת זכור אות יז: כי כמו שיש בקדושה ימינא ושמאלא, כך יש בההיפך ימין ושמאל ישמעאל ועשו. וימין ושמאל בהקדושה נקרא אברהם ויצחק, וכל הפסולות שנדחו מהימין של אברהם נקרא ישמעאל, וכל הפסולות שנדחו מהשמאל של יצחק נקרא עשו. עיי"ש מה שממשיך לבאר שם בעניינו.. ולכן בהתכללות שלשתן נעשו מרכבה. אבל יעקב אבינו ע"ה נקרא ישרון, שעומד ביושר תמיד בלי שום נטיה, ולא היה דבוק בשום מדה מיוחדת רק ברצון הפשוטסדעיין לעיל פרשה זו אות ג בהערה כז שם., ואף בשעה שהיה נראה אליו השי"ת במדת האהבה, מכל מקום ידע שמלכא ודאי שלים הוא, ואף מדת היראה כלול בו ובעי לאסתמרא מניה וכדאיתא בזוה"ק (בשלח נא:). רק שעתה נראה זו המדה על הלבוש, אבל אף המדה השניה כלולה בו, כי אין שכחה לפני כסא כבודו, אכן שגנוזה ונעלמה היא ולכן לא היה במטתו שום פסולת:
2
ג׳ובאמת לא נקראו אברהם ויצחק אבות רק ליעקב, כי האיך יקרא עשו הרשע על שם אבותיו אברהם ויצחק, מאחר שהוא עשה בהסתעפות מדתם ההיפך מרצון השי"ת, ולא הלך בדרכי אבותיו שלא עשו רק מה שבחר בו השי"ת, וכל זה הוא מפני שבמדתם היו גבוהים ורמים מאד, ולזה בגמר המדה נצמח ההיפך מבהירות המדה, כמו כשצורפין זהב וכסף נשאר פסולת בגמר הצירוףסהדעשו היה מסוספיתא דדהבא של גבורות יצחק, כמבואר בזוה"ק (מצורע נו.) וכמבואר לעיל פ' תולדות אות ה ד"ה ויצחק, אות לז.. ואף שהם היו גדולים במדותיהם ממדת יעקב שהוא ברזא דזעיר אפין, ואף שמו מוכיח עליו שנקרא יעקב מלשון עקב, אכן בזה גדולה מדתו ממדותיהם, הם השתמשו כל אחד במדה מיוחדת בשלימות ולא היה ניכר בו ממדה אחרת כלל, לזה נצמחה מהם פסולת. שאני אבינו יעקב בחיר האבות לא השתמש בשום מדה מיוחדת בשלימות רק בהתכללות מדה בחברתה, מפני שראה שממדה מיוחדת יוכל לצמוח איזה חסרון. ובזה היה הוא גדול מאבותיו, ולכן לא יצא ממנו שום פסולת. וזהו דכתיב ביה (תהילים קמ״ו:ה׳) אשרי שאל יעקב בעזרו שברו על ה' אלהיו (וכמש"נ הענין הזה באורך בפ' ויצא אות כז)סוכדאיתא במי השלוח ח"א פרשת ויצא ד"ה ויאמר: והיינו דאמר אביך גבי אברהם ולא גבי יצחק, דהנה מדות אברהם הוא מדות אהבה ומדות יצחק הוא מדות יראה. והנה במקום שהאהבה בהשפעה מרובה מצטמצם מדות היראה, וכן כשנמצא מדת היראה בשלימות מצטמצם מדות האהבה, אבל ליעקב אבינו ע"ה היו שניהם במשקל, וזאת נקרא מדות תפארת, והוא מדות יעקב אבינו כלול משניהם ואינם סותרים זה את זה. ועיין בפרי צדיק ראש השנה אות ח: והנורא כנגד יעקב אע"ה, שאמר מה נורא המקום הזה. פי' כמו שאמר האלקים אשר התהלכו אבותי לפניו, שהם עבדו בהשתדלותם כל אחד במדרגתו, אברהם במדת אהבה ויצחק במדת יראה, ועל עצמו אמר האלקים הרועה אותי וגו' שאין לו ע"י השתדלותו כלום, רק מה שהשי"ת מאיר לו ורועה אותו וכו'.. ולכן נקרא גם כן בשם ישראל, שמרמז שכל האבות והאמהות כלולים בו, כדאיתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' (וישלח)סזוזה לשונו שם בד"ה ויקרא את שמו: הנה בשם זה אשר שמו לו עתה להקרא בשם ישראל, רמז לו להיות כלול בו כל האבות והאמהות בשם ישראל, ר"ת יצחק יעקב, שרה רבקה רחל, אברהם, לאה. (כי הוא עיקר לכולם).. וזהו דאיתא בש"ס (ברכות יג) לא שיעקר שם יעקב ממקומו אלא ישראל עיקר ויעקב טפל, היינו שבזה העולם השתמש ברזא דיעקב זעיר אפין, בכדי שלא יצמח מאתו שם חסרון ופסולת, וזה השם הוא ברזא דיראה. וזהו דאיתא בזוה"ק (וישלח קעג:) ויעל מעליו אלהים במקום אשר דבר אתו רש"א מכאן דאתעביד רתיכא קדישא עלאה בהדי אבהן, ות"ח יעקב איהו רתיכא קדישא עלאה דקיימא לאנהרא לסיהרא ואיהו רתיכא בלחודוי הה"ד ויעל מעליו אלהים. רתיכא בהדי אבהן, היינו שכללות האבות הוא מרכבה לשכינה וכולם בנין אחד, שכל אחד מברר את כולם, אכן שכל אחד הוצרך לבירור השני. ויעקב אבינו הוא מרכבה בפני עצמו להקב"ה, שהוא בעצמו בנין שלם ואינו צריך לשום בירור, שהוא מבורר כולו לכבוד שמים:
3