בית יעקב על התורה, וישלח ח׳Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 8
א׳וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. במדרש (רבה ויצא עד) ויקרא שם המקום ההוא מחנים, מחנה הרי ששים רבוא מחנים הרי מאה ועשרים רבוא. אמר רבי יודן נטל מאלו ומאלו ושלח פרוזבין לפניו כו'. הענין בזה דהנה מראית פני מלאך אלהים יתחייב לאדם יראה עצומה, וכמו שמצינו בדניאל (דניאל י). והוא מפני שהמלאך הוא ההיפך לגמרי מכל עניני עוה"ז, ולכן בהראותו לנכח פני האדם יסתר מהאדם כל הכח שיש לו בעוה"ז, כי עיקר חיות האדם הוא ההסתר שנמצא בעוה"ז, שעי"ז יש לו הויה וקיום לעבוד את ה' בפעולת מעשה ידיו. ומלאך הוא בהירות היותר גדול בעולם, מופשט מכל הסתרה, לזה הוא מתנגד לכל הלבושים הנמצאים בזה העולםסחכמבואר בבית יעקב שמות פרשת משפטים אות מ: אמר אאמו"ר זצללה"ה מלאכי מורה על יראת ה' ודרך ארץ. היינו יראה קבוע במעמקי הלב. שבעומק לבו הוא דבוק תמיד בהש"י, כדאיתא בזוה"ק (וישלח קס"ו.) מלאכי מלאך ה' דא שכינתא. וכן כתב בנאות דשא פרשת שמיני ד"ה ויהי [ב]: כמו שאמר אאמו"ר מלאך הוא יראה גדולה, כדאיתא בגמרא דמגילה (ג.) על הפסוק (דניאל י׳:ז׳) אבל חרדה גדולה נפלה עליהם. לקמן פרשה זו אות טז, לג.. וכן מורה ראיית פני מלאך לבטחון אשר ישען האדם ע"ז, כמו שמצינו במנוח (שופטים י״ג:כ״ג) לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידנו עולה ומנחה ולא הראנו את כל אלה. ולכן, מתחלה כשפגעו בו ביעקב מלאכי אלהים ורחש בלבו יראה ופחד, היה סובר שהיראה באה אליו מקטרוגו של עשו, שהוא עומד ומקטרג עליו בתמידות ועל כל ישראל יחד. אכן כאשר ראה אח"כ, שהן אמת שמראית פני מלאכי אלהים באה לו היראה, אבל הוא מאהבה מסותרת, מגודל האהבה שיש להם אליו. אז נטל מאלו ומאלו, יראה ובטחון ושלח פרוזבין לפניו אל עשו אחיו, שעי"ז יכנע ביותר. באחת רמז לו מגור מסביב, שיפחד מהם מלעשות לו דבר רע. ובאחת רמז לו על בטחון, שעוד יש לו תקוה ותוחלתו לא נכזבה, שידמה בנפשו שעוד יש לו תקוה לקוות לתשלום גמול אם ישוב מעשות מזמת לבו, ועי"ז ישוב ממחשבות הרצח. כי אם לא היה מראה לו את כל אלה אזי לא היה שב מעשות רצח, מאחר שלא היה לו ממה להתיירא ומה היה מפסיד, מאחר שאין לו תקוה לגמול, והוא כמו אדם היוצא ליהרג ואין עוד עליו דין ומשפט אשר יפחד ממנו, אזי הוא עושה כל מה שלבו חפץ מבלי מעצור. ולזה רמז לו אף ממדת הבטחון, שידמה לו שיש לו עוד תקוה להצפון ליראיו, ועי"ז ישוב ממחשבות רע בכדי שלא יפסד שכרו המוכן לו אם ימנע מעשות רעסטכמו שהתבאר לעיל פרשה זו אות ו בסופו.. ופעלה בו זאת פעולת הטוב שיוכלו לקבל הגרים אשר יתגיירו ממנו בישראל. וכל הגרים אשר יתגיירו ממנו הם רק מזו האהבה שהזריח בו יעקב אבינו. וכן כל קיום ישראל בגלות הוא מזה שהשי"ת משגיא אותם שידמה לנפשם שיש להם מבטח עוז לתקות גמול, ועי"ז לא יפיקו זממם להתפשט בכל הרציחה, מפני היראה שלא יפסידו מכל הטוב הצפון להם. ולזה לעתיד בחבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג, שאז יראו שאפסה תקותם ותוחלתם נכזבה ואין להם עוד ממה להתיירא, יהיה אז עת צרה ליעקב שכמוה לא נהיה עוד, והשי"ת יושיעם כדכתיב (ירמיהו ל׳:ז׳) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושעעבית יעקב הכולל פרשת וישלח ד"ה וישלח [ג].:
1