בנין עולם, אורח חיים י״דBinyan Olam, Orach Chayim 14
א׳שאלה לכבוד ידיד ה' וידיד אנשים ה"ה הרב הגאון כו' כו' מוה' יצחק אייזיק נ"י בעהמח"ס בית יצחק רב דק"ק טיקטין הצלחתו ירום ויגדיל למעלה ראש:
1
ב׳הן עתה בשורות שתים קצרתי מענה ואפס הפנאי ומאוד מבוקשי ומבוקש כל ראשי עירינו לעיין ולהשיב לנו תשובתו הרמתה בעסק שאלה אחת גדולה בעירינו אשר יצתה פקודת הממשלה מבלי לתקן עירובין בצוה"פ כנהוג בשום צד ואופן והנה בעירינו המים להם חומה מוקפת כולה מהמים דהיינו מצד מערב כולה ומצד דרום חצי העיר ומצד צפון חצי העיר וסובב הולך מצפון לדרום ונמצא חצי העיר מוקפת כולה מהמים אך יש גשר מחציו הא' לחציו הב' והגשר הוא יותר מעשר והנה מעת הפקודה נתרבה מאוד חילול שבת בעירינו זה מושיט וזה זורק ה' יכפר והנה זרזוני ראשי עירינו וברשם הה"ג דעירינו לעיין במילי דמתא ולכתוב אל יקרת כבוד תורתו והדר גאונו וללכת אל הגדולים אשר בארץ ולהם משפט הבחירה ובאמת שלדעתי יש להתיר כאשר אבאר וכאשר הגיע אלי תשובה מהגאון המפורסם ר' שלמה קלוגר מבראד על שאלה זו והסכים עמי להיתירא אך אמרתי לא נעשה מעשה עד אשר גם מעלת כבוד גאון עוזו יסכים לזה והנה אובין ואדון לפניו וה' ינחני במעגלי צדק ולא אכשל ח"ו ואהי' כשואל מדעת:
2
ג׳ראשון תחילה נאמר דאם המים נחשב למחיצה בזה יש אריכות דברים והפלפול בזה אך למותר דכל האחרוני' הסכימו דל"ח לשרטון אך זאת יש לפקפק דבעירינו יש יותר מי' אמות בין המים לעיר ואותו מקום הוה פרוץ כמ"ש המ"א (סי' שס"ג ס"ק ל"א) אבל גם הא לא תברא דהמ"א מיירי שאין המים סביב לעיר וא"כ הוי נפרץ אבל אם המים חומה להם סביב ל"ש כאן פרוץ וכ"מ באחרונים ז"ל וגם אין לפקפק דילמא המים קדמה לעיר והוה הוקפה ולבסוף ישבה והוי העיר כרמלית דלא הוקפה לדירה וא"כ הוי פרוץ לכרמלית זה אינו דהא בימות החורף כשהמים נקרשים בטלה המחיצה וא"כ כשמגיעים ימי הקיץ כשנשפכים המים הוי ישבה העיר בתחי' ואח"כ הוקפה דדעת הא"ע החולק על הט"ז דאוסר בנקרש וגם על המ"א יחידאה הוא:
3
ד׳אולם מה שיש לפקפק בהתירא מחמת הגשר דהוא יותר מעשר והוא דבנוב"י מ"ת (סי' מ"ב) הביא דעת השואל להתיר ע"פ מ"ש בס' ת"ש דגשר לא הוי כפירצה ואינו אוסר מטעם דלא אתו רבים ומבטלי מחיצתא ובזה יש לסמוך על הפוסקים דסברי דבעינן ששים רבוא והנוב"י דחה דבריו דהוי כפירצה יעו"ש ולפי זה אין כאן מקום להיתירא כלל ולקמן אביא דעת הגאון ר"ש קלוגר מבראד מ"ש על הנוב"י בזה):
4
ה׳אך עיינתי בזה ולפענ"ד יש מקום לצדד להיתירא דלפע"ד מצוה רבה להקל בזה למצוא פתח תקוה ומוטב שיהיו כו' וזה החלי בעזה"ש ע"פ גמר' עירובין (דף י"א ע"א) אמלתרא ברחבה מאי ת"ש ואם יש לה אמלתרא כו' מאי לאו אסיפא לא ארישא והנה הפוסקים כולם פסקו דאמלתרא ברחבה ל"מ וז"ל הרא"ש שם ואמלתרא מהני בגבהה ולא ברחבה דאמלתרא מהני בגובהה משום דדבר חידוש הוא ומסתכל כלפי מעלה לראותה ואגב זה רואה הקורה וה"ט לא שייך ברחבה עכ"ל וכן ברמב"ם פי"ז משמע כן דלא מהני אלא בגובהה וכן פסק הטור ושו"ע והרי"ף השמיט דין אמלתרא לגמרי ולא הזכירו בספרו וגם השמיט הך דינא דצוה"פ דמהני בגובהה יותר מעשרים ובדין האמלתרא כבר הרגיש הב"י בזה וכ' וז"ל והרי"ף השמיט כו' אך הפלא בעיני אמאי לא הקשה הב"י ג"כ על מה שהשמיט דין צוה"פ בגובהה ולפנינו ניישב זה):
5
ו׳אולם דעת ריא"ז הביאו הש"ג להקל וז"ל וכן אם היו ע"ג קינים של עופות או קורות של ארז מתוקנות שדרך ב"א להסתכל בהם הרי אלו מתירין בין הגובה בין הרוחב וע"ש ולכאורה דבר זה זר לפי גמרא דילן דפשטינן לא ארישא ומוכרח דאמלתרא לא מהני ברחבה ואחר העיון לק"מ דדעת ריא"ז דמ"ש לא ארישא אינו דרך פשיטות ודאי אלא דרך דיחוי ולפ"ז לא נפשטה האבעי' וספיקא דרבנן הוי דאבעי' דלא נפשטה נכנס בגדר הספק וסובר הריא"ז דאף במחיצות הוי ספיקא במידי דרבנן וז"ב לדעתי:
6
ז׳והנה אגב אורחא ראיתי תמיה גדולה לפענ"ד ברבינו יהונתן שכ' וז"ל ואמלתרא בגובהה וברחבה אבעי' דלא אפשיטא וספיקא לחומרא וזה תימא גדולה דאמלתרא בגובהה ליכא בי' ספיקא כדאמרינן בגמ' אשכחן דמהני בגובהה כו' ובשלמא הא דכ' וספיקא לחומרא י"ל בכמה אנפי די"ל דס"ל דהא דספק בעירובין קיל הוא דווקא בעירוב ולא במחיצות או אפשר דסובר כדעת קצת פוסקים דס"ל דבעי' דלא אפשיטא אינו נכנס בגדר ספק אבל מה שהקשיתי תחי' ק"ל טובא והאמת אגיד שהגאון ר' שלמה מבראד השיב לי ע"ז באריכות אבל רחוק הוא מנקודת האמת ולא נתקררה דעתי בדבריו וצע"ג לדעתי ונחזור לנ"ד עכ"פ חזינן דדעת ריא"ז דאמלתרא מהני לרחבה וסובר דבעי' דלא אפשיטא ספיקא לקולא וס"ל דמ"ש לא ארישא אינו אלא דרך דיחוי לבד אבל הרמב"ם והרא"ש והעומדים בשיטתם ס"ל דנפשטה הבעי' מצד הסברה שכ' הרא"ש כמש"ל ותמיהני על בעל חידושי אנשי שם שהקשה בזה על הפוסקים דאמלתרא לא מהני לרחבה והא הוי ספיקא דרבנן ובאמת נעלם ממנו דברי הרא"ש הנ"ל שהבאתי גם י"ל דסוברים דבעי' דלא אפשיטא לא נכנס בגדר הספק או דסוברים דספיקא דרבנן לא מהני במחיצות אולם צריכים אנו להבין דעת קדושים דעת הריא"ז שפסק דאמלתרא מהני ברחבה או דווקא בקורה ס"ל כן או נימא דגם בלחי מהני דמ"ש:
7
ח׳ובתחי' העיון הי' נראה לומר דדווקא בקורה מהני אבל לא בלחי וה"ט דקורה טעמו משום הכירא לזה מהני אמלתרא דעל ידי זה יהי' בו היכר אבל לחי קיי"ל דהוה משום מחיצה ואמלתרא הוי משום היכירא הוה כההיא דגיטין גידוד חמשה ומחיצה חמשה דאין מצטרפים עד שיהי' כולו בגידוד או כולו במחיצה ואף דמסקינן התם דמהני וכן פסקו הפוסקים היינו משום דחד טעמא הוא ונ"ד דומה לחציו בטבילה וחציו בנתינה דסלקא בתיקו דבעינן בו בתיקון אחד כך היה נראה לכאורה אבל האמת דאין מזה קושי' כלל חדא דאף אם נימא דדוחה לחציו בטבילה וחציו בנתינה עכ"ז הא סלקא בתיקו ובדרבנן הוה ספק לקולא לדעת ריא"ז דהא אף באמלתרא לא נפשט האבעי' עכ"ז פסק לקולא דדעתו דבעי' דלא אפשיטא נכנס בגדר הספק א"כ מה מזיק לנו אף אם דומה לחציו בטבילה וחציו בנתינה שנית דאף למ"ד לחי משום מחיצה (והכי פסקינן) ע"כ לאו משום מחיצה לחוד הוא דהוי אלא משום היכרא ג"כ ויעיין בתוס' עירובין (דף ה' ע"ב) ד"ה ד' אמות ויעיין ג"כ מ"ש הפני יהושע בחי' לסוכה (דף ז') בהא דסיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי דהעיקר בלחי משום מחיצה לא הוי אלא משום היכרא וא"כ לפ"ז חד טעמא הוא וכמו דמהני בקורה כמו כן מהני בלחי ותו דלא דמי כלל לחציו בטבילה וחציו בנתינה דבעינן כל הענין בתיקון א' ולא בשני תיקונים אבל הכא עיקר התיקון בלחי או בקורה והאמלתרא אינו עושה פעולה להכשר המבוי אלא סיבת פעולתו הוא לראות הקורה או הלחי וא"כ רואים הקורה או הלחי ונכשר המבוי באמת רק בלחי או בקורה לא באמלתרא כלל א"כ מהני גם אמלתרא בלחי אף אם נימא דלחי אינו רק משום מחיצה וגם אין להתעקש ולומר דדווקא בקורה מהני שיש צד לומר גם פ"ת יורד וסותם ולזה מותר באמלתרא אבל לא בלחי דהוי רק מצד אחד זה אינו דלא מהני פ"ת אלא ביש בה ד' דמחיצה העושים לפחות מד' אינה מחיצה ואין לומר דבלחי לא מהני ביותר מעשר אמלתרא משום דהוי פרצה ז"א דא"כ למה מהני בקורה באמלתרא באם יותר מעשר ולא אמרינן דהוי כפרצה אלא צ"ל דחשיבות של אמלתרא עושה תיקון חשוב להלחי והוי דרך בנין ולא פרצה לכן אומר בטח דלריא"ז אין חילוק בין קורה ללחי דגם בלחי מהני אמלתרא להתיר ביותר מעשר אך מדברי רש"י (דף ג' ע"א) בד"ה כ"ש קיני כ' דאיידי דחשיבי ומילתא דתמיהה מסתכלי אינשי וחזי לקורה משמע דווקא לקורה מהני אמלתרא ולא ללחי אך מזה אין תפיסה כלל דרש"י מילתא דפסיקא נקט כדרכו בקודש דלחי פסקינן משום מחיצה וא"כ לא נפ"מ כלל בלחי לענין גובה אלא לענין רוחב וברוחב מבעי' לקמן ולכן מילתא דפסיקא נקט לענין גובהה דפשיטא לי' דמהני וזה ברור:
8
ט׳ומעתה נשוב לנ"ד דבמידי דרבנן בשעת הדחק עבדינן כיחידאה במקום רבים והוא מגמרא עירובין (דף מ"ו ע"א) ובפ"ק דנדה (דף ז' ע"ב) מעשה ועשה רבי כר"א לאחר שנזכר אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק אף שלכאורה משמע שם מגמ' איפכא דקא אמרינן שם מאי לאחר שנזכר אלימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר"א אלא כרבנן בשעת הדחק היכא עבדינן כוותי' אלא דלא אתמר הלכתא לא כר"א ולא כרבנן אמר כדאי הוא ר"א כו' והנה רש"י בד"ה אלא כו' כדאי הוא כו' ולא אהדר עובדא משמע מדבריו דלכתחי' אסור להורות כיחיד אף בשעת הדחק אבל האמת דאין ראי' מזה דרש"י האמת נקט דכן הי' עובדא דרבי וכן משמע מסוף דבריו שסיים בלשונו אבל בשעת הדחק לא ולא סיים בדבריו אבל דבשעת הדחק ולכתחי' לא אע"כ דרש"י מודה דגם לכתחי' מותר להורות כיחיד בשעת הדחק וא"כ בנ"ד שהוא שעת הדחק גדול אשר ח"ו רבים לא ישמעו ויבואו לידי חילול שבת ודאי דיכולים לסמוך על דעת ריא"ז שמתיר באמלתרא גם ברחב יותר מעשר וכבר נת' דלשיטתו מהני גם בלחי אמלתרא ברחב יותר מעשר והוא בדבר דרבנן וא"כ יש להתיר להעמיד שני לחיים א' לצדו של כותל הגשר והב' לצד השני באמלתרא לרחבה ויהי' די בתיקון זה עד שירחמו מן השמי' להשיג רשיון שנוכל לתקן בצוה"פ וידוע מ"ש בסוף מס' עירובין דמשלך נתנו לך ויש כח ביד חכמי' לתקן לצורך שעה והנה לכאורה י"ל דאדרבא מגמ' הנ"ל מוכח איפכא דהא קאמר שם מאי לאחר שנזכר אלימא דלית הילכתא כר"א בשעת הדחק היכא עביד כוותי' מוכח דאם נפסק בפירוש הלכה דלא כיחיד לא מהני שעת הדחק וא"כ כיון שכבר נפסק בטור ושו"ע דאמלתרא לא מהני ברחבה לא נוכל לסמוך על דעת ריא"ז אך אחר העיון ז"א דהא גופא טעמא בעי דמה חילוק יש בין היכא דאתמר הלכתא כרבים ללא אתמר דהא הלכה פסוקה יחיד ורבים הלכה כרבים אע"כ צ"ל דה"ט כיון דבלא"ה בכ"מ אין הלכה כיחיד נגד רבים א"כ למה הוצרכו בש"ס לפסוק בפי' דלא כיחיד וע"כ צ"ל דכיוונו בזה לומר דכאן אפי' בשעת הדחק לא נעביד כיחיד משא"כ היכא דלא נפסק בפי' וא"כ זה לא שייך בדין המבואר לנו למעשה בשו"ע וז"ב והגאון ר"ש קלוגר מבראד הסכים לסברה זאת וקלסי' לאמת:
9
י׳והנה הגיע לידי תשובה בנ"ד מהגאון הנ"ל והאריך בעוצם בינתו ופלפולו וטייל ארוכות וקצרות בדברי' ולבסוף הסכים לדבריו והסכים גם כן לסברת השואל בנודע ביהודה מה"ת (סי' מ"ב) שרצה ללמוד מדברי התו"ש דגשר לא הוי כפרצה ואינו אוסר רק מטעם דאתו רבים ומבטלי מחיצתא והנוב"י שדחה דבריו יעו"ש וכ' הגאון מוהר"ש נ"י דהדין עם השואל דאי ככוונת הנוב"י מאי איצטריך התו"ש לכתוב כן פשיטא דגשר לא עדיף מנמל שהספינות עוברות שם דנמל אין תשמישתו קבוע ולא ניחא תשמישתיה וגשר הוה תשמיש קבוע וניחא תשמישתי' וכארעא סמיכתא הוא וגם מאי וה"ה שכת' התו"ש הרי כ"ש הוא לכן נראה דהדין עם השואל וכוונת התו"ש להיפך דה"ה בגשר יותר מעשר אינו כפרצה רק דאיסורו משום דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, ומה שדקדק הנוב"י דמנ"ל כן הסברא נותנת כן כיון דדרכו בכך הוי פתח והרי פתח לא כתיב באוריי' כמה רחבו רק דילפינן מעלמא דמה דהוי דרך בנין הוה פתח ומה דלא הוי דרך בנין הוי פרצה א"כ ה"נ גשר בנהרות הוי כמו פתח להבית ובגשר דרכו להיות יותר מבעשר ולא הוה פרצה ולכן נדחה נמי הראיה שהביא הנוב"י מדברי הרמ"א (סי' שעב) ומדברי הרשב"א דהתם מיירי דנתן הנסר לאורכו דאין דרכו בכך בפתח בין בית לבית וכן בגזוזטראות אין דרכם להיות נעשים כך להלוך לכן יש עליהם דין פרצה אבל גשר דדרכו בכך לא הוי עליו דין פרצה ואינו אוסר רק מטעם דאתו רבים ומבטלי מחיצתא ולזה מלבד סברת השואל משום דבעינן ס"ר בוקעים בו עכ"ז כיון דמעמיד לחי ולחי משום מחיצה הוי מחיצה העשויה בידי אדם וב' מחיצות הגשר הוו בידי אדם ולא אתו רבים ומבטלי מחיצתא כיון שיש ג' מחיצות ועוד האריך הגאון הנ"ל והביא דעת ר"י בזה באריכות ופלפ' הרבה ומסיי' בסוף דבריו ובפרט בדברי הנוב"י עצמו מוכח דבשעת הדחק מודה הוא ג"כ דגשר לא הוי כפרצה דסיים שם הנוב"י באותה תשו' להשואל שלא יכניס א"ע למחלוקת ויסכים לעשות צוה"פ משמע דהיכא דלא איפשר לעשות צורת הפתח מודה להשוא', וסוף דבריו דבשעת הדחק נוכל לסמוך ע"ז לבד וכ"ש בצירוף ההיתר של מעכת"ה לעשות אמלתרא עם לחי בודאי מה טוב ומה יפה עכד"ק:
10
י״אוראיתי בדברי הנוב"י שם (סי' מא) שכ' שכל הפוסקים סוברים דאמלתרא ל"מ ברחבה (וע"ז תמהתי דהא דעת ריא"ז דמהני (והוכיח ג"כ דבלחי לא מהני אמלתרא דאל"כ למה הוצרכו לקנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג בקנה אחד סגי שיחתו דמרן הנוב"י לא ידענא מאי קושי' היא זאת הא אמלתרא לא הוי אלא עץ חשוב ומצוייר ומכוייר ובאמת בכה"ג גם בקנה אחד סגי והא דבעינן שני קנים וקנה ע"ג בעץ פשוט הוא ובישוב דברי הרי"ף שהשמיט דין אמלתרא וצוה"פ בגובהה היה נ"ל בפשיטות שהרי"ף פוסק כאוקימתא דרב דיליף מפתחו של היכל והיכל אמלתרא הוי ואפ"ה ך' אמות הוא דהוי גבוה וכן צוה"פ לא מהני דבהיכל צוה"פ הוי ואפ"ה עשרים אמה הוא דגבוה אך דקשה דא"כ היאך פסק הרי"ף דלרחב מעשר מהני צוה"פ הא כיון דרב יליף מפתחו של היכל לכך אתני' צריך למעט כדאי' שם בגמ' משום דהיכל צוה"פ הוי לי' אבל לק"מ דמוכח מקרא דאורך החצר וקלעים ט"ו אמה לכתף כו' דביותר מעשר מהני צוה"פ דהקלעים צוה"פ הוי להו דהא כלונסות תלוים בווי העמודים יעו"ש בתוס' דהא דמוקמינן בש"ס בגובהה הוא דכתיב וגם הך תירוצ' דפתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי הוא אליבא דרב יעו"ש אף דהתוס' שם כ' דהך צוה"פ הוי מן הצד וצוה"פ שעשאו מן הצד אינו כלום אף הרי"ף לשיטתו דפי' צוה"פ שעשאו מן הצד דהיינו בקרן זויות כפי' ר"ה גאון אבל מה שקנה אינו ע"ג ממש לא מיקרי לשיטתו מן הצד ומוכח לשיטתו דברחבה מהני צוה"פ ושפיר יליף מהיכל דלא ליהני אמלתרא לא בגובהה ולא ברחבה דלא אשכחן קרא בהיפוך אבל ברחבה לענין צוה"פ אשכחן קרא דאורך החצר דמהני לזה שפיר פסק כסתם מתני' ואם יש לה צוה"פ אף שרחב יותר מעשר א"צ למעט ובצוה"פ בגובה יליף מהיכל לפסול דלא אשכחן קרא להיפך כמו דאשכחן לרחבה וז"ב ופשוט לדעתי ונ"ל שהב"י שהקשה על הרי"ף לשיטתו אזיל שכת' על דברי הרי"ף מה שפי' הא דצוה"פ שעשאו מן הצד היינו בקרן זויות דעכ"פ מודה ג"כ לדינא דצריך שיהיה הקנה ע"ג ולא בצידו ולזה הקשה שפיר וק"ל, ויש לי בזה עוד אריכות דברים אבל אך למותר הוא לכבוד גאונו אשר הכל גלוי לו ועיני אנשי מחנינו מצפים לתשובתו ויהיה זכות הרבים תלוי בו ושכרו כפול ומכופל דברי הכותב צעיר שבתלמידים המשתוקק ומתאוה תאוה לדבריו וחפץ ה' בידו יצליח ואת עצומים יחלק שלל הק' יצחק משה העליר מלויצקא:
11