בנין עולם, אורח חיים ט״וBinyan Olam, Orach Chayim 15

א׳בעזה"ש יום ב' לסדר את הברכה האדר"ת לפרט טיקטין יע"א:

ב׳לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ושנון אי"א מו"ה יצחק משה העליר נ"י מק"ק לויצקא במדינות וואלין יע"א:

ג׳מכתב י"ק הגיעני לנכון על הבי דואר בעש"ק העבר עת כניסת שבת מלכתא. הנה קשה עלי הדבר להורות במקומות הרחוקים המבלי אין גדולים בישראל גם במחנתם ובמקומות הקרובות להם אשר אליהם ידרשון חוקי אלקים ותורותיו אך למען כבוד מעכת"ה ולבלתי השיב פניהם ריקם הוכרחתי להשיבם כפי העולה על דעתי הקצר' במעט עיון לאשר מעכ"ת דחק את השעה להשיב במהרה אם יש למצוא איזה התיר אודות אשר לא השיגו אנשי קהלתו רשיון לעשו' עירובין ע"פ דתוה"ק והנה מעכ"ת עלה בהרים ירד בבקעות בפלפולו להמציא היתיר וביקש ממני להסכים ג"כ בשריותא דמתא ע"פ היתר היקף המים שסביב לעיר אך שהמים רחוק מן העיר יותר מעשר אמות והגשר רחב מי' אמות ע"פ שיטת ריא"ז הובא בש"ג דס"ל דמהני אמלתרא ברחבה והסכים עמו הגאון מו"ה שלמה קלוגר מבראד גם ע"פ דעת השואל בנוב"י מ"ת (סי' מ"ב) דגשר אינו מגרע אף שהוא רחב יותר מעשר רק משום דבקעי בה רבים ובצירוף סברת המ"א דבקיעת רבים היינו ס"ר דווקא כן הם תוכן דברי מעכ"ת ודברי הגאון הנ"ל בקצרה הנה הגם שידעתי כי רב גובריה של הגאון הנ"ל לסמוך עליו אפי' שלא בשעת הדחק מ"מ לא נראה לענ"ד לדינא בנ"ד כדבריו וקשה לסמוך על היתירים קלושים כאלו באיסור שבת החמור אף שהוא מדרבנן מן הטעמים שיתבארו ואשיב על דברי מעכ"ת אשר במכתבו אחת לאחת הנה מ"ש בדעת ריא"ז שכ' דאמלתרא מהני גם ברחבה מטעם דהוי בעי' דלא אפשיטא וספיקא לקולא בדרבנן בזה ודאי כיון האמת בדבריו אבל לענ"ד קשה לסמוך ע"ז גם לפ"ד מעכת"ה שסובר דהריא"ז מתיר גם בלחי אם יש לו אמלתרא ברחב יותר מעשר אמות (ולפנינו נבאר בעזה"ש דודאי גם ריא"ז מודה דבלחי לא מהני אמלתרא) אף שהו' שעת הדחק גדול שדעתו בטלה נגד כל הפוסקים ראשוני' ואחרונים אשר ע"פ יצאו ויבואו כל עדת ישראל בהוראות או"ה ה"ה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ג' עמודי הוראה והטור (סי' שס"ג) והמחבר בשו"ע והרמ"א וכל האחרונים שהשמיטו דעת ריא"ז לגמרי ולא הביאו דעתו כלל בשו"ע אפי' בשם י"א כמנהגם שמביאים תמיד גם דעת יחיד בשם י"א ועי' בתומים (סי' כ"ה) בדיני קים לי' שכ' בשם האחרונים שבכ"מ שהמחבר והרמ"א השמיטו בס' השו"ע דעת החולק ושמו זכרונו אחר הדלת אינו יכול המוחזק לטעון קים לי כמותם הגם דקיי"ל דבממון אין הולכים אחר הרוב ויכול לטעון קים לי כמיעוט פוסקים ומה גם שהרא"ש כתב סברה נכונה שאין שייך אמלתרא להתיר ברחבה ומזה הטעם דחה הש"ס באמת במ"ש דלא קאי רק ארישא אגובהה ולא כסברת הריא"ז דדיחוי בעלמא הוא וכן יראה לענ"ד מסתימת לשון הש"ס שם ברפ"ק א"ר אלעאי אמר רב רחבה ד' אע"פ שאינה בריאה ואם יש לה אמלתרא אפי' גבוה יותר מעשרים כו' ולמה לא הזכיר גם ברחבה דהוי רבותא טפי וכן מצינו בכ"מ בפוסקים במ"ש הש"ס דרך דיחוי לדחות הפשיטות של הש"ס דלאו דרך דיחוי אמרו כן אלא לסברה אמיתית וכל מקום לפי עניינו וכאן שיש סברה לחלק ביניהם כמ"ש הרא"ש מנין לנו לומר דנשאר לחכמי הש"ס דבר זה בספק אלא ודאי כדעת הרא"ש ורוב הפוסקים הנ"ל:

ד׳ומ"ש מעכת"ה שבאיסור דרבנן יש לסמוך על יחיד נגד רבים בשעת הדחק גם לפי דעת מעכ"ת אם הי' ריא"ז מתיר גם בלחי נלע"ד דבנ"ד אין לסמוך ע"ז לקולא כי הנה זה ימים רבים אשר עמדתי על דברי הרב בד"מ ובשו"ע יו"ד כו' (א"ה לפי שאאמ"ו הגאון נ"י האריך בזה במה שנוגע לכללי הוראה ביו"ד סי' רמ"ב ויש בזה כדי תשובה לעצמה השמטתיה כאן ושמתי להם מקום מדור בפ"ע בחלק יו"ד משם תראנו) ועוד נראה בנ"ד שמנהג כל ישראל שסומכי' בהוראות או"ה על המחבר והרב בהג"ה וכבר קבלנו עלינו לפסוק כמותם בכ"מ א"כ בכה"ג ודאי דא"א לפסוק כנגדם אפי' בשעת הדחק והפ"מ שהרי הרשב"א עצמו שם כ' שכל שנהגו ישראל לעשות כל מעשיהם כא' מגדולי הפוסקים אפי' להקל הולכים אחריו כו' יעו"ש וא"כ כ"ש להחמיר בנ"ד וכ"ש בדין שכל האחרונים לא הזכירו דעת ריא"ז כלל בשום מקום:

ה׳גם מ"ש מע"ל שמ"ש דהלכה כדברי המיקל בעירוב, הוא בעירוב ולא במחיצות לא מצינו זה בש"ס רק בפ' חלון ובס"פ כל גגות איתא דהלכה כר' יהודה בעירובין שם איתא ולא במחיצות אך משם יכולים ללמוד דגם הא דהלכה כמאן דמיקל בעירובין ג"כ אין זה במחיצות דהא שם ר' יהודה הוא לקולא א"כ היה לנו להקל עכ"פ מהך כללא א"ו דלא במחיצות אמרו כן גם מצד ספיקא דרבנן לקולא אין להקל בהא דאמלתר' מאחר שהרא"ש כ' דמ"ש בש"ס לא ארישא לאו בדרך דיחוי קאמר לה אלא דס"ל לש"ס כן להלכה דלא מהני ברחבה וכמ"ש הרא"ש בטעמו וגם בלא"ה אין להקל באיסור שבת בספיקו רק במקום שמצינו בפירוש וראיה לזה מהא דאיתא בפ' כל גגות (צב א') אבעי' להו אחד בזה כו' ומסיק והלכתא בעינן לקולא כו' הרי דהוצרך הש"ס לפרש דשם אזלינן לקולא ולא לסמוך על הכלל דספיקא דרבנן לקולא משום דחומר שבת שאני דאפי בדרבנן מחמרינן בספיקו וכמ"ש הרא"ש בפסקיו בפ' כירה בבעי' דעודן בידו ופינה ממיחם למיחם כו' דלא נפשטה הבעי' ופסק הרי"ף והרא"ש שם לחומרא וכ"כ הר"ן שם בפירוש לרי"ף דמשום חומר שבת פסק כן לחומרא ועי' ברא"ש שם בפ' במה אשה בסוגיא דקמיע בבעי' דתלתא קמיע לחד גברא דפסק ג"כ הבעי' לחומרא יעו"ש בקיצור פסקי הרא"ש[*] ובטור ושו"ע וכן הוא בכ"מ בשבת (וצ"ע בדברי הרא"ש פ"ק דעירובין סי' ז' בפלוגתא דרב הונא ורב חנן בר אבא בפרצת מבוי מצדו דפסק שם לקולא משום דשל סופרים הוא ע"ש):

ו׳[הג"ה ועי' ברמב"ם (פי"ז מה' שבת) בהרב המגיד שכ' שהרמב"ם ם פסק בהא דאמלתרא כמ"ד קיני אבל פסקי דארזי לא מהני ומביא שם דעת הרשב"א דגם פסקי מועיל ולכאורה צ"ע על הרמב"ם כיון דבש"ס איכא תרי לישנא ומילתא דרבנן הוא הי' לנו לפסוק לקולא וצ"ל כמ"ש דבאיסור שבת החמור לא אזלינן בספיקו לקולא כ"א במקום שמצינו בפירוש אבל לדעת הרשב"א צ"ל דס"ל דבכל מקום אזלינן לקולא בבעי' דלא אפשיטא אפי' באיסור שבת וכן בפלוגתא דרבוותא וא"כ מה דס"ל דלא מהני אמלתרא ברחבה אין הטעם משום דהוה בעי' דלא אפשיטא אלא משום דמ"ש בש"ס לא ארישא לאו משום דיחוי הוא אלא שכן הוא האמת וכמ"ש הרא"ש:]

ז׳וכ"ז כתבתי לדעת מעכ"ת אבל נראה ברור דגם הריא"ז לא התיר באמלתרא ברחב כי אם בקורה ולא בלחי מטעם שית' ודלא כמ"ש מע"ל חדא דלא מצינו אמלתרא בש"ס רק בקורה ולא בלחי כמ"ש (ג' א') רחבה ד' כו' ואם יש לה אמלתרא כו' דקאי אקורה ולא מיירי שם בלחי מידי וכן לא מצינו בשום מקום דמועיל אמלתרא בלחי ומצד הסברא אין לנו לדמות מעצמינו מה שלא נזכר בש"ס ופוסקים ועוד דטעמא רבא איכא לחלק בין זה לזה דדוקא בקורה המתוחה לכל רוחב המבוי יש היכר גדול בדבר שבכל מקום שיהלך בין בצד המבוי בין באמצע רוחב המבוי רואה ההיכר ומשים לבו למעלה דרך הליכתו משא"כ בלחי שעומד בצד הכותל ומי שהולך רחוק ממנו באמצע המבוי אינו רואה הציור ואינו משים לבו לזה ועוד דלחי אינו דומה לקורה דלחי עיקר טעמו משום מחיצה ולא משום היכרא לבד ומה שדחה מע"ל זה מדברי התוס' (ה' ב') ד"ה ד' אמות שכ' דגם בלחי בעינן היכר קצת אין משם ראי' כלל דגם התוס' כוונתם דעיקר הוא משום מחיצה רק דאותה מחיצה בעינן שיהי' ניכר שנעשה לשם היתיר והטעם הוא כמ"ש דקורה שהיא מתוחה ע"פ כל רוחב המבוי היכרו ניכר לכל אדם בכל מקום שהולך אבל בלחי שעומד בצד אחד אינו ניכר להולכים באמצע הדרך או מצד השני ומה שהתירו חכמים בלחי ה"ט משום דכאלו נסתם הפרצה דמי ובזה ידעו הכל שאסור להוציא לרה"ר מקום שאין בו מחיצות אך בעינן ג"כ שיהי' ניכר שנעשה לשם לחי דאל"כ לא ידעו העולם מזה ויהיו סבורים דלא בעינן שום סתימה ברוח רביעית ויתירו בפרוץ לגמרי וא"כ כיון דלחי עיקר התירו משום מחיצה כל שהפרצה יתירה מי' הוה כפרוץ לגמרי מה יועיל האמלתרא לזה וזה פשוט לענ"ד ומ"ש מע"ל דבציור ואמלתרא הוה דרך בנין ולא פרצה לא ידעתי מה מועיל הציור שיהי' דרך בנין ואין לזה שורש כלל:

ח׳ומה שהמציא הגאון מור"ש קלוגר נ"י מבראד היתיר ע"פ מ"ש השואל בתשו' נוב"י שהגשר כיון שהוא דרך בנין אפי' ברחב יותר מעשר הוה בנין ולא פרצה דבריו לא נהירין לענ"ד דמנין לנו להמציא סברות קלושות כאלו מה שלא נזכר בשום מקום בש"ע ופוסקים דפתח שהוא רחב יותר מעשר כל שהוא דרך בנין יועיל ולמה לא חלקו בזה בין אם נפרץ הבנין ובין אם בנאוהו מתחי' כך ואדרבא בכ"מ מבואר דכל פתח שהוא רחב מעשר לא מהני וכן לשון סתם משנה קמייתא והרחב מעשר אמות ימעט ולא חילק בין אם הוא דרך בנין או לאו וראי' לענ"ד ממ"ש שם (ב' ב') לרבנן האי דנקט יותר מפתחו של היכל לסימנא נקט ומה סימן הוא זה דהא פתחו של היכל ודאי דהוי דרך בנין וא"כ בכה"ג מועיל ביותר מעשר וכן כל הסוגי' שם דקאמר רב דרבנן למדו מפתחו של היכל ור"י מפתחו של אולם ודאי דמוכח דכל יותר מעשר לאו שמי' פתח כמ"ש שם פתח החצר מיקרי פתח סתמא לא איקרי ואע"ג דלא קיי"ל כרב בזה מ"מ בזה ודאי דקיי"ל כוותי' רק באמלתרא וצוה"פ לא קיי"ל כוותי' ועוד דאל"כ למה לא פריך הש"ס לרב אלא מעתה לא יועיל פתח יותר מי' דרך בנין כמו שמקשה מצוה"פ ואמלתרא אלא ודאי כמ"ש ואף שיש לדחות דלא פריך לרב אלא ממה שמצינו בפירוש בברייתא דמועיל כמו באמלתרא וצוה"פ משא"כ בדין זה בדרך בנין שאינו מפורש בשום מקום דמהני מ"מ אדרבא היא הנותנת כיון שאינו מפורש בשום מקום דמהני מנין לנו לחדש דין שלא נזכר כלל וז"ב:

ט׳וגם השגתו על הגאון נוב"י אין בהם כדי השג יד במה שדייק מלשון התו"ש מדהוצרך לכותבו וגם מלשון וה"ה דכ' ולא כ' דכ"ש הוא אין בדקדוקים כאלו כדי לבנות עליהם בנין חזק ואין לשון פוסקים האחרונים כלשון המקראות או מלשון משנה וברייתא דדייקי מאוד בלישנא לפסוק דין עי"ז ויותר יש לנו לומר דלא דק בלשונו במ"ש וה"ה והא דהוצרך התו"ש לכתוב זה הוא דלא נימא דגשר כיון שהוא גבוה מן הארץ יותר מעשרה טפחים דתחת הגשר יש חלל גדול וגם המים עמוקים יותר מי' דאינו מבטל המחיצה בזה וכאלו בונה בנין באויר דזה לא למדנו מנמל שהספינות עוברות שם דארעא סמיכתא הוא וז"פ בדעתו לענ"ד וגם אם הי' דעת התו"ש כהבנת הגאון מוהר"ש נ"י בדבריו לאו מר בר רב אשי חתים עלי' לסמוך ע"ז להקל במה שלא נזכר בשום מקום בש"ס ופוסקים ומה שתמה מעכ"ת על דברי הגאון נוב"י שם (סי' מ"א) שהוכיח דלא מהני אמלתרא בלחי ממ"ש קנה מכאן כו' במחכ"ת לא דק בדבריו דהוא לא נחית לכך להביא ראי' דאמלתרא אינו מועיל בלחי דלזה א"צ ראי' וכמ"ש כיון דלא נזכר בש"ס דמועיל מה"ת נימא דמועיל אלא שהשיב שם להשואל שהי' ר"ל דהקורה שעליו שיוצא ובולט לחוץ לא כשאר קנים המונחים בשוה יועיל מטעם אמלתרא כיון שמוטל לרחבו של דרך וגם הוא מילתא דתמיהי בי' אינשי שבולט לחוץ וע"ז משיג שם שפיר דא"כ למה הצריכו בש"ס בצוה"פ קנה מכאן וקנה מכאן בקנה א' וקנה ע"ג בולט לחוץ יועיל וא"כ בחינם תמה מע"כ עליו דשם לא הוה ציור וכיור כו' דלפי מ"ש הי' דעתו שמה שבולט לחוץ יועיל כמו ציור וכיור ודוק:

י׳[הג"ה ואמת שיש לדחות השגת הגאון הנ"ל לפמ"ש הפוסקים דאמלתרא אינו מועיל ברחב יותר מעשר לכך הוצרכו לצוה"פ בקנה מכאן וקנה מכאן וקנה ע"ג כדי להתיר גם ברחב מי' ויש לדחוק דכוונת הגאון נוב"י הוא מדבעי בש"ס אמלתרא ברחבה מאי הי' לו לפשוט בעי' דידי' מהא דתנן ואם יש צוה"פ כו' דאם נאמר דאמלתרא לרחבה מועיל למה לי' לקנה מצד השני כו' בקנה אחד וקנה ע"ג בולט לחוץ מהני מצד אמלתרא:]

י״אעוד יש לפקפק בהיתר מחנתם ע"י המים שסביב לעיר מצד מ"ש מעכ"ת בעצמו שהמים רחוקים מן העיר יותר מי' אמות ומ"ש מע"ל שהמים הם סביב לעיר אין זה מועיל דהוי פרוץ לכרמלית ויש בזה חשש שמא המים קדמו לעיר שכן דרך שבונים עיירות אצל נהרות בשביל סיפוקי העיר וגם סתמא הנהרות הם משנים קדמוניות בטבעם ובודאי היו שם קודם בנין העיר ומ"ש מע"ל כיון שהמים נקרשים בימות החורף נתבטלה המחיצה ושוב כשנפשר הוי כישב ולבסוף הוקף גם זה אינו ברור שהרי כמה פוסקים סוברים דגם בעת שהמים נקרשים אינו מתבטל המחיצה וכמ"ש באבן העוזר (סי' שס"ג) וכן דעת הגאון בעל שב יעקב בתשובה (סי' יז) וכן דעת הגאון מאמש טרדם בתשו' כנס"י ע"ש באריכות הגם שכמה פוסקים אוסרים בעת שהמים נקרשים שלא לסמוך על מחיצת המים מטעם דניחא תשמישתי' הרי כתבו עוד טעמים אחרים ואינו אלא לחומרא אבל לא להקל לומר דנתבטל המחיצה לגמרי שיהיה נחשב עי"ז כישב ולבסוף הוקף ועוד נראה דמה שהמים חוזרים ונפשרים בימות הקיץ לא הוי כלבסוף הוקף לשם דירה כיון דהוא ממילא ולא נעשה ע"י אדם ואין זה דומה להא שמבואר בפ"ב דעירובין גבי בנה מחיצה ע"ג מחיצה ואח"כ ירדו מחיצות תחתונות דנחשב לבסוף הוקף ע"י המחיצות העליונות דשם מתחי' נעשו עכ"פ ע"י אדם:

י״בעוד נראה דגשר מסתמא פתוח הוא משני צדדים במפולש ובשני הצדדים הוא רחב יותר מעשר א"כ בכה"ג ודאי דלא מהני לחי לכ"ע וצריך צוה"פ בצד אחד כמ"ש בפ"ק (ז' א') אמר רב יהודה א"ר ל"ש כו' אבל בקעה מכאן ובקעה מכאן עושה צוה"פ מכאן כו' ובר מן דין נראה כיון דמבואות דידן דין חצר יש להם כמבואר ברמ"א (סי' שס"ג) ובדברי האחרונים וכיון שיש הרבה פרצות שהם מכוונים זה נגד זה דין מבוי מפולש יש לו דבעינן דווקא צוה"פ בצד א' ואפי'. בשני צדדים בעקמומיות וכמ"ש רש"י (שם ו' א') דפילוש שהוא מפולש לחבירו חשיב כמפולש לרה"ר ועי' באריכות בס' מקור חיים מהגאון מליסא בקונטרס תיקון עירובין שהעלה ג"כ כן לדינא:

י״גוהנה מה שתמה מעכ"ת על דברי רבינו יהונתן שכ' דאמלתרא אי מהני בגובהה וברחבה בעי' דלא אפשיטא היא ואזלינן לחומרא יפה תמה מע"ל בזה וכבר עמדתי בזה שנים רבות וכתבתי בגליון הרי"ף שלי דתי' אי שברבינו יהונתן הוא ט"ס ומיותר וצ"ל ואמלתרא מהני בגובהה וברחבה בעי' דלא אפשיטא היא כו' וכן בכ"מ הוא משובש מטעות המעתיקים וטעות המדפיס וזה פשוט וגם מ"ש מע"ל בישוב דברי הרי"ף שהשמיט הך דאמלתרא והך דצוה"פ מהני משום דס"ל כרב דיליף מפתח היכל ואפ"ה מהני צוה"פ משום דבחצר אשכחן שהי' שם צוה"פ ואף דהכלונסות הי' מן הצד הרי"ף לשיטתו שפי' פי' אחר במ"ש צוה"פ שעשאו מן הצד כו' כן הם תוכן דבריו הגם שדיבר דרך חכמה אית לי' פירכא לשיטתו שפוסק כרב דאנן ילפינן מפתח היכל א"כ ע"כ צ"ל דס"ל כאוקימתא דש"ס דמפתח חצר לא ילפינן דפתח סתמא לא איקרי א"כ היאך נילף מחצר שיועיל צוה"פ ביותר מעשרים ורחב מעשר גם בלא"ה דברי מע"ל תמוהים דאפי' לפי מה שפי' הרי"ף פי' אחר בהא דצוה"פ שעשאו מן הצד מ"מ מוכרח להודות דגם באם הקנה מן הצד לא מהני כדמוכח בהא דאי' שם (י"א א') בפלוגתא דר"ל ור"י בנעץ ד' קונדסים כו' וקאמר התם אלימא מן הצד כו' אלא ע"ג יעו"ש ומ"ש מע"ל דמ"ש בש"ס פתח חצר איקרי כו' היינו אליבא דרב דברי' תמוהים הם דהא לפי פי' מעכ"ת בדברי הרי"ף דלא מהני אמלתרא ע"כ צ"ל דס"ל לגמרי כרב וגם בהך תי' דש"ס בחצר דלא איקרי פתח סתמא ולענ"ד נראה ליישב מה שהשמיט דין צוה"פ דמהני בגובהה דהרי"ף סמך בזה על מה שהעתיק לשון המשנה והרחב מעשר אמות ימעט ואם יש לה צוה"פ כו' ומשם נלמד דכ"ש בגובהה מהני דקיל טפי מרחב יותר מי' דהרי בש"ס באמלתרא אע"ג דמהני בגובהה לכ"ע אפ"ה מבעי' ולא אפשיטא אי מהני ברחבה א"כ גם כאן כ"ש הוא סיומא דפיסקא לענ"ד קשה הדבר להתיר וה' הטוב יהפוך לב המושלים עליהם לטובה ועושה שלום במרומיו יעשה לכם שלום כנפשכם ונפש דו"ש יצחק אייזק בהרב מהור"י זלה"ה חופ"ק טיקטין: