בנין עולם, אורח חיים י״זBinyan Olam, Orach Chayim 17
א׳להרב וכו' מו"ה צבי הירש נ"י הנ"ל:
1
ב׳מ"ש עוד מעכ"ת באמירת צו"ץ בשבת שחל בט"ב שתמה על מנהגינו שאין אומרים אותו דהא הוי אבילות בפרהסיא באמת לא על הרמ"א תלונת מעכ"ת כי אם על הטור שמביא דין זה וגם הוא מפורש בהגהת אשרי סוף מס' תענית ובמרדכי ריש מס' מ"ק וטעמא משום דאיקרי מועד ובאמת לכאורה העם דחוק דהא באמת לא הוי מועד רק בלשון המקונן, גם לשון מועד שהזכי' הוא לשון אסיפה וקיבוץ ולפי דרשת חז"ל קאי על ר"ח כמ"ש תמוז דההוא שתא מליוהי מליא כו' כמ"ש בפ"ק דשבועות ובכ"מ וא"כ מאי עניינו לומר דט"ב הוי דין מועד עליו לענין תחנון או צו"ץ אך נראה דעיק' הטעם משום דבזמן בית שני הי' ט"ב מועד גמו' וכן יהי' לע"ל בב"א כמ"ש צום הרביעי וגו' יהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים וגו' ולכך להיות לזכרון ולקבוע אמונה בלב ישראל תקנו דברים מעין מועד וכמו שמצינו בדברי רמ"א בענין סעודת ט"ב (עי' סי' תקנ"ב סעי' ט' בהג"ה) ולא ידעתי מ"ש מע"ל דהוי אבילות בפרהסיא דמה אבילות הוא זה אדרבא מזכיר שמחה ונחמה כמ"ש, והא בשבת שחל ביו"ט או בר"ח ג"כ אין אומרים צו"ץ ויותר היה לו למעכ"ת לתמוה על הפוסקים שכתבו דט"ב שחל בשבת או עט"ב שחל בשבת דאסו' בת"ת הלא הוא אבילות בפרהסיא ודומה יותר למ"ש הפוסקים בשם ר"ת כשהיה אבל היה עולה לתורה בשבת כדי שלא יהא אבילות בפרהסיא ומ"מ גם זה ל"ק דלא מיקרי אבילות בפרהסיא במה שהוא בשב וא"ת ולא דמי להא דר"ת דכיון שהי' רגיל לעלות בכל שבת ועכשיו לא יעלה יהי' אוושא מילתא משא"כ ת"ת דכמה בטלני איכא בשוקי ובפרט שיכול ללמוד דברים המותרים [*] ועי' מ"א (סי' תקנג ס"ק ז') וא"כ כ"ש לענין אמירת צו"ץ דאין זה נקרא דבר שבפרהסי' כמ"ש ומה שהקשה מע"ל מאמירת אב הרחמים בשחרית לק"מ דלא דמי לצו"ץ דגם בי"ט פעמים אומרים אותו בימים שמזכירין נשמות במתנת יד ומ"ש מעכ"ת דלפי הטעם שכ' במרדכי בע"פ דלכך אין אומרים צו"ץ בי"ט שחל במו"ש דלא לפרסם הדבר שבי"ט חוזרות הנשמות לגיהנם וא"כ זה הטעם לא שייך בט"ב הנה לפמ"ש דלא עשו כן אלא כדי לקבוע אמונה בלב ישראל לק"מ, אך דברי המרדכי צ"ע לענ"ד שזה תמוה מאוד לומר שבר"ח אין הנשמות נידונים בגיהנם ובי"ט הם נידונים והלא קדושת יו"ט יותר גדול מקדושת ר"ח ואף דחז"ל למדו זה מפסוק והיה מידי חודש בחדשו וגו' ובכ' לא נזכר אלא ר"ח ושבת אין ראי' משם דכה"ג מצינו בש"ס שאמרו חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ולמדו מפסוק הנז' בשונמית מדוע את הולכת אליו היום לא חודש ולא שבת וגו' ובכתוב לא נזכר אלא ר"ח ושבת ואפ"ה למדו משם לרגל, וע"כ צריך לומר או משום דר"ח איקרי מועד א"כ כ"ש מועד עצמו או די"ט נמי איקרי שבת כדאי' במס' מנחות ובכ"מ, וא"כ ה"ה בנ"ד נמי מועד בכלל ר"ח ומ"ש המרדכי דכן מבוא' בפ' המביא לא נזכ' בש"ס שם מידי רק בתוס' פ' המביא מבוא' שם דבי"ט ליכא נשמה יתירה אבל באמת לפ"ד התו' כ"ש בר"ח ליכא נשמה יתירה גם זה אינו ענין לדין משפט רשעים בגיהנם ועוד תמהתי לפי דברי המרדכי א"כ אם אירע ר"ח בשבת או י"ט שחל בשבת היה לנו לומר צו"ץ במנח' שהרי במו"ש יחזרו הנשמות לגיהנם ולא שייך שם טעם פירסו' ונידון מ"ש הרא"ש לדחות הטעם שכתבו הגאונים משום דמשה רעה"ש מת בשבת במנחה כבר הארכתי בזה במ"א אך המנהג שלא לקבוע מדרש בין מנחה למערב וא"כ מוכח דתופסים שיט' הגאונים בזה וכן מבואר בזוה"ק כדברי הגאונים ועי' בספ' עשרה מאמרות להרמ"ע מפאנו מ"ש לפי דברי האריז"ל שבזה מתורצים כל הקושיות שהקשו הרא"ש והמרדכי בזה ומ"ש מעכ"ת על מ"ש הרש"ל לדחות דברי הגמ"נ במ"ש שלא לומר מזמור לתודה בט"ב שתמה הרש"ל דבזמן בית שני היה י"ט וכת' מעכ"ת שלכך אין אומרים מזמור לתודה דבי"ט אין מקריבים תודה דברי מע"ל תמוהים וכי הי' אסור במלאכה שהרי מה שאין מקריבים תודה בי"ט הוא משום דלא דחי י"ט וזה לא שייך בט"ב שאינו יו"ט למלאכה רק לשמחה לבד וז"פ ומ"ש מע"ל בענין ט"ב שבבית שני היו מתענים בערב ט"ב ולמחרת והיו עושים יו"ט איני יודע מנין לו זה ובמדרש איכה רבתי לא משמע הכי דאי' שם משיושבים ומשתכרים בסעוד' ט"ב הם יושבים וקוראים קינות יעו"ש במפרשים שכתבו שהיו עושים י"ט וגם קורין קינות על חורבן בית ראשון שלא היה בבית שני גאולה שלימה אבל לא היו מתענים כלל וז"ב: דברי דו"ש יצחק אייזק חופ"ק ראזינאי:
2
ג׳[הגה"ה מבה"מ נ"ל דמאי שהזכירו הפוסקים באבל ובט"ב שחל בשבת שמותר ללמוד בדברים המותרים לאבל היינו כמו בדיני הלכות אבל ומנודה וט"ב וכדומה אבל בדברים הרעים כמו במגילת איכה ובאגדה דפ' הנזקין שמענין החורבן ובמדרש איכה וכדומה מסיפורי הקורות שבעת החורבן שמעציבין לבו של אדם ומשברין רוחו שזה ודאי הוי אבילות דפרהסיא דאית ביה מעשה וכמ"ש המ"א (ריש סי' ש"ז) בשם ס"ח שאסור לספר בשבת איזה דבר שמצער בו והביאו ג"כ בט"ז ס"ס שם וכן בא"ר וכ"ש אותם הנוהגים לומר ברבים מדרש איכה בשבת כדי לשבר את לבם דזה ודאי הוי אבילות דפרהסיא ועי' בספר מחצית השקל (סי' תקנ"ג ס"ק ז') שכ' דלא הוי בפרהסיא דהא גם בשאר ימות השנה רשאי ללמוד אותן הדברים משמע דמאי דאסור בשאר ימות השנה הוי פרהסיא קצת צ"ע מהא דבירושלמי ובמדרש איכה (פסוק רוח אפינו משיח וגו') ר' ור' ישמעאל בר' יוסי היו יושבין ופושטין במגילות קינות עט"ב שחל להיות בשבת עם חשכה כו' והביאו המ"א (סי' תקי"ג בסופו) ע"ש ומשום פרהסיא י"ל דר' וריב"י תרתי הוא דהווינן ולא היה בפרהסיא אבל משום הא דאסור לספר איזה דבר שמצער בו צ"ע ועי' מ"ש אאמ"ו הגאון נ"י בתשו' (חיו"ד):]
3