בנין עולם, אורח חיים כ׳Binyan Olam, Orach Chayim 20
א׳בספר מקור חיים מהגאון מליסא כתב דאותם בתים שמוכרים לא"י ומוסרים אותם למזוג בהם י"ש ושכר בפסח חייבים לבדוק אותם בליל י"ד משני טעמים חדא כיון דדין הבדיקה אז כבר חל עליו חובת בדיקה מתחלת מיום י"ד עדיין הוא שלו ועוד שמא לא ימצא א"י למכור לו ואז יצטרך בבדיקה ובדיקת יום לאו שמה בדיקה ע"ש ולענ"ד אי משום הא לא ארי' דיש לפקפק ולומר שא"צ לבדוק דטעם הראשון שכתב דחל עליו חובת ביעור בליל י"ד לענ"ד אינו מוכרח דחכמים לא תיקנו בדיקה כלל בליל י"ד אלא בחמץ שיהיה נשאר ברשותו ובין לטעם שכ' הטור שעיקר הבדיקה הוא דרבנן שחששו מחמת שאדם רגיל בו בכל השנה יבוא לאוכלו ודאי דטעם זה לא שייך אלא באם הוא דר באותו בית בפסח ואז שפיר יש לחוש שמא יאכלנו משא"כ אם יוצא מן הבית לגמרי ונכנס בו א"י ומוכר לו הבית וכל אשר בו ודאי דלא שייך טעם זה ובין לשיטת הר"ן דס"ל דבדיקה יש לה ענין מן התורה היינו אם אינו מבטל החמץ מקיים עשה דתשביתו ע"י שבודק את החמץ ומבערו מן העולם עי' בטור וב"י (סי' תלא) לדידי' נמי לא שייך בדיקה דהא עיקר עשה דתשביתו הוא ביום י"ד בחצי היום וא"כ מה ענין בדיקה לחמץ שיהי' למחר של א"י ולא יהי' חל עליו עשה דתשביתו כלל ואין זה דומה למשכיר בית לחבירו לצורך י"ד דאם משמסר המפתח חל י"ד על השוכר לבדוק אף דחמירא לאו דידיה הוא מ"מ הבית שלו הוא ויקנה לו ביתו החמץ בי"ד ולכך בשעת חיוב הבדיקה חל עליו החיוב כיון שהוא ישראל ובר חיובא וכן אם חל י"ד עד שלא מסר המפתח אף שלמחר יהיה הבית של השוכר מ"מ כיון דעכ"פ השוכר עליו יהיה חיוב הבדיקה ועשה דתשביתו כיון דבר חיובא הוא אז הולכים בתר שעת חיוב הבדיקה ומכ"ש לפמ"ש התו' בפ"ק דפסחים (ד' א') שהכל תלוי במי שהמפתח בידו דאותו שאין המפתח בידו היאך יבדוק ע"ש ג"כ א"ש כיון דהחיוב על השוכר מצד שהחמץ יהי' נשאר בביתו משא"כ באם מוכרו לא"י למחר שלא יהיה בר חיובא בזה עצמו מקיים תשביתו וביעור דלא גרע מחמץ שמוצא אחר הבדיקה שמשייר למאכלו ושומרו ונותנו לא"י למוכרו ועיין בב"י (סי' תלו) שתירץ קושיית הטור שכ' שא"צ לבדוק ביוצא מבית א"י בתוך שלשים יום כשא"י מכניס בו בפסח והטור הקשה שם על אבי העזרי שכת' שצריך לבדוק וכתב עליו הטור דכיון שהא"י נכנס בביתו אף אם נשאר בו חמץ הישראל מתייאש ממנו ואין לך הפקר גדול מזה וכ' עליו הב"י דמ"מ חל עליו מתקנת חכמים לבדוק בתוך שלשים ע"ש וכבר כתב עליו בס' מגן האלף דאין זו טענה שחכמים לא תקנו לבדוק רק כשישאר החמץ ברשותו בפסח אבל אם מכר כל החמץ אין עליו חיוב כלל יעו"ש ודבריו ברורים גם מ"ש שיש לחוש אולי לא ימצא א"י למכור לו לפי המנהג דהאידנא שיש א"י ידוע שמוכרים לו החמץ וכבר יחדו אותו מי"ג אין כאן חשש ולמיתה דזמן מועט לא חיישינן כמ"ש בכ"מ וגם שמא יחזור בו אין לחוש לחששא רחוקה ולא מצינו גזירה כי האי ואין לנו לחדש גזירה מדעתינו מה שלא מצינו בש"ס ופוסקים הגם שמצינו בפ' האשה בפסחים (צא א') מי שהיה בבית האסורים והבטיחוהו לצאת על כולם אין שוחטין עליהם בפ"ע כו' ל"ש אלא בבית האסורים כו' אשר פיהם וגו' ועי' בתו' שם מ"מ אין לדמות גזירות חכמים זו לזו די"ל דדוקא התם שיש בו חשש פסול קדשים שהוא מדאורייתא משא"כ בדין הבדיקה שהוא עצמו אינו אלא דרבנן ובפרט שיכול לבדוק ביום ועוד דשאני בנד"ד שהא"י ודאי לא יחזור בו לטובתו שירויח בזה ועוד יש לחלק בכמה גווני:
1