בנין עולם, אורח חיים כ״דBinyan Olam, Orach Chayim 24
א׳לכבוד ידידי בני הרב הגדול בתורה וביראה חריף ובקי מוה' יוסף נ"י רב דק"ק ליסקאווא שלום לך ושלום לנפשות ביתך יחיו בטוב:
1
ב׳בדבר המעשה שנתהוה באחד מאנשי הכפרים הסרים למשמעתך שמכר חמצו אשר לא כד"ת כמו שהארכת במכתבך ויש בזה מקום עיון ומסתעף לשלשה ענפים הא' במה שיש ספק אם הגיע שעה ששית בעת המכירה שאז אסור בהנאה מדרבנן וגם אולי הגיע כבר חצי היום שאסור ג"כ מדאורייתא הב' אפי' אם נאמר שמכר בזמן ההיתר שהמכירה לא היתה כד"ת וא"י אם הי' בו קנין גם השטר מכירה נכתב בפסול ובשיבושים רבים כאשר יתבאר, הג' אם נאמר שהמכירה אינו כלום איזה מין ראוי לאסור בהנאה אחר הפסח ואיזה מין יש למצוא בו צד היתר ונבארם אחת לאחת והנה בדבר ספק הראשון יש לדון בו ג"כ בתרי אנפי אם הי' ידוע שנזכר בשעה ששית כגון בחצי שש אם יש לאסור בדיעבד אחר הפסח ואם יש לחלק בין חמץ דאורייתא לחמץ דרבנן והנה כבר הארכתי בזה בתשובה אחרת לחכם אחד שיש לדון בחמץ דרבנן אם נמכר בשעה ששית דהוה תרתי דרבנן שיש להתיר בהנאה עכ"פ אחר הפסח לפי שיטת ר"ת דס"ל דהמקדש בחמץ דרבנן בשעות דרבנן דחוששין לקידושיו וא"כ גם בהנאה יש להתיר והוכחתי שם דתפיסת קידושין והיתר הנאה הא בהא תליא דאם נאמר דאסור בהנאה א"כ לא מידי יהיב לה ובארתי שם בתשובה דלדעת הפוסקים הסוברים דגם בתרתי דרבנן אין חוששין לקידושיו א"כ אסור בהנאה והוא שיטת רש"י ברפ"ב דפסחים וצריך לחלק לשיטתו בין הא דחולין שב"ע אם נאמר דלאו דאורייתא דשם אין לו שום עיקר בדאורייתא משא"כ בתרתי דרבנן שעכ"פ שם חמץ יש לו עיקר בדאורייתא מחמץ גמור בזמן איסורו מן התורה והא דמקודשת בחשב"ע אע"ג דלאו מידי יהיב לה שהרי אסור בהנאה ואינו ש"פ מ"מ כיון שאין לו עיקר בתורה גזרו חכמים בו תפיסת קידושין שלא יבוא מזה קלקול במקדש בדבר שהוא מותר בהנאה כיון שגם כאן רחוק הוא מאיסור תורה ועכ"פ העליתי שם להתיר המעות של החמץ בדיעבד אם נמכר בשעה ששית דהוי כמו חליפי איסורי הנאה דדבריהם שמותר גם להחליף עצמו אך בנ"ד שא"י לשער השעות אימת נמכר ונסתפקו אם הי' בשעה הששית או קודם לו או לאח"כ דלכאורה נראה להתיר מטעם ס"ס ספק שמא נמכר קודם זמן איסור לגמרי כיון שלא הגיע עדיין שעה ששית ואפי' א"ת שהגיע זמן איסורו שמא לא הגיע עדיין זמן איסור תורה רק דרבנן כגון בשעה ששית ואין לומר דגרע משם אונס חד הוא דהכל ספק אחד אם נמכר בזמן שמותר למכור או לאו דכיון דכאן ספק אחד מתיר יותר מחבירו שפיר הוי ס"ס דבשעה ששית עכ"פ אסור למכור לכתחילה משא"כ קודם שעה ששית וכעין מ"ש הש"ך ביו"ד (סי' ק"י בכללי ס"ס) במעשה דעז שילדה ב' שעירים ע"ש מ"ש בשם כתבי מהרא"י:
2
ג׳אכן מטעם אחר יש לפקפק כאן דהוי ס"ס במקום חזקה דכאן שאנו מסופקים בזמן המכר אימת היו י"ל העמידנו על חזקתו חזקת בעליו הראשונים ובחזקת מארי' קמא כל מה שנוכל ונאמר השתא הוא דנמכר לאחר זמן איסורו ולא יצתה מרשותו לעולם דלאחר זמן איסורו לא מהני מכירה וכמ"ש ג' דברים אינו ברשותו של אדם ועשה הכ' כאלו הם ברשותו והם חמץ בפסח כו' ועי' בפ' בתרא דקידושין (עט א') בפלוגתא דרב ושמואל גבי קידשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר כו' שהקשו התוס' שם למה נקט מחלקותם בכה"ג ולא בקידשה אביה לחוד ותירצו שם דבכה"ג כ"ע מודו שאינה מקודשת משום דמוקמינן לה בחזקת פנוי' ואמרינן שכבר בגרה בשעת קידושי אביה וא"כ כ"ש בנ"ד דמה התם דמעיקרא היתה בחזקת נערה אמרינן דחזקת פנוי' מוציאה מנערותה ואמרינן שכבר בגרה בשעת קידושי אביה כ"ש בנ"ד שאין כאן חזקה אחרת כנגדה דאמרינן דמוקמינן לי' בחזקת מארי' קמי' ועכשיו הוא דנמכר ועוד דאפי' במקום דאיכא חזקה דהשתא אמרינן דחזקה דמעיקרא עדיפא טפי דקיי"ל בנגע באחד בלילה ולמחר מצאו מת שאם ראוהו חי מבערב טהור דאמרינן השתא הוא דמת ומוקמינן לי' בחזקת חיים בכל מה שנוכל וכן בגבינות שנעשו מבהמה שנטרפה אמרינן השתא הוא דנטרפה וכאן חמיר טפי דשם עכ"פ עכשיו טריפה הוא ואיכא חזקה דהשתא וכאן י"ל דגם עכשיו הוא בחזקת מארי' קמא דלאחר חצות אין מכירתו כלום כמ"ש ועי' בפ' הזרוע והלחיים (קל"ד א') גר שנתגייר (בימים הקדמונים10מילים אלו נכתבו מפני הצנזור) והייתה לו פרה נשחטת ספק קודם שנתגייר כו' המע"ה11בזמן הזה במדינות הללו אסורים לקבל גרים כפי חוקי המדינה: (נכתב מפני הצנזור) ופריך התם מהא דתנן ספק לקט לקט ומשני הכי השתא התם קמה בחזקת חיובא קיימא הכא בחזקת פטורה קיימא וא"כ ה"ה בנ"ד שייך לומר כן דהחמץ הזה של ישראל בחזקת חיוב לבער קיימא יותר משם דשם כ"ז שלא התחיל לקצור עדיין לא הגיע זמן לקט משא"כ כאן כבר הגיע זמן איסור חמץ וחיוב ביעור[*] והנה יש מקום לומר בנד"ד כיון דהבית שבו החמץ עומד נמכר כדין שהרי אפי' אם מכרה אחר חצות ג"כ מכירתו קיימת א"כ גם החמץ שבה אמרינן אוקמי' בחזקת הקונה כדאי' בפ' השואל (ק' א') במחליף פרה בחמור וילדה דפריך התם וליחזי ברשותא דמאן קיימא וליהוי אידך המע"ה הרי דבכה"ג לא אזלינן בתר חזקת מארי' קמא כיון דהשני מוחזק וא"כ ה"ה בנ"ד שלוקח הא"י הבית שלו והוי מוחזק גם בחמץ העומד בתוכה ונימא דמסתמא נמכר בשעת התירו והא לא קשי' דאם נאמר דעל החמץ לא חלה המכירה א"כ גם מכירת הבית אינה כלום דהוי כמוכר דבר שברשותו עם דבר שאינו ברשותו וכאומר קני את וחמור דמי דזה אינו לפי מה דקי"ל לדינא דבקני את וחמור קנה מחצה וכן במוכר דבר שברשותו עם דבר שאינו ברשותו דמה שברשותו חל הקנין כמ"ש בח"מ (סוף סי' רמ"ג ובסי' ר"ט) יעו"ש:
3
ד׳[הג"ה ובמ"א הארכתי בביאור סוגיא זו מאי דפריך התם מהא דתניא הייתה לו עיסה כו' ומשני מי מדמית ספק איסורא לספק ממונא ספק איסורא לחומרא כו' דמ"ש הך דינא דאזלינן לחומרא מהא דגבינות דאמרינן השתא הוא דנטרפה וא"כ גם שם נימא השתא הוא דנתגייר אחר גלגול העיסה וא"ל דש"ה דיש חזקה אחרת כנגדה דאמרינן העמד העיסה בחזקתה הראשונה דעדיין לא נתגלגלה עד השתא דא"כ קשה על מה שכת' התו' בפ' בתרא דקידושין שם בהא דקידשה אביה בדרך כו' דאם לא קידשה עצמה בעיר כו' ולכ"ע אינה מקודשת דמוקמינן לה בחזקת פנויה ואמרינן דכבר בגרה למפרע והא גם שם יש חזקה אחרת כנגדה דעדיין לא בגרה עד השתא אך זה י"ל דחזקת נערות אינה חזקה גמורה דהיא עשויה להשתנות ועוד דמיום דמשלים שית עשויה היא להתבגר כמ"ש רש"י שם ולכן חזקת פנויה עדיפא חזקתה יותר אבל עדיין קשה לפי שיטת ר"י בתו' פ' הלוקח בהמה (ך' ב') בלוקח בהמה מניקה מן הא"י דחלב אינו פוטר אע"ג דרוב בהמות אינם חולבות אא"כ יולדות משום דמצרפינן מיעוטא לחזקה שלא ילדה ולשיטת ר"י מותר דס"ל שיש חזקה אחרת כנגדה העמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה כמו שהיה ברחם אמו והרי לשיטת ר"י מיקרי חזקה מה שהיתה בחזקת חולין במעי אמו אף דגם חזקה זו עשויה להשתנות שכל מעוברת עומדת לילד וע"כ צ"ל דחזקה דדינא עדיפא טפי ולא מטעם דהעמיד אותה על חזקה דגופא דמעיקרא דחזקה דגופא העשוי להשתנות ועומד לכך לאו חזקה היא אלא משום חזקה דדינא אתינן עלה דהעמד אותה בחזקת שאינו קדוש כדמעיקרא לכך גם שם אמרינן דהעמידנה בחזקת פנויה דהיא חזקה דדינא כיון דחזקה דגופא עומד להשתנות שתתבגר כמ"ש וא"כ הדרא קושיא לדוכתה בהך עיסה מ"ט לא אמרינן העמידנה בחזקה דדינא דמעיקרא שלא הייתה חייבת בחלה כמו שהיתה תחילה קודם גלגול אבל לשיטת ר"ת הוה א"ש דלשיטתו צ"ל דזה לא נקרא חזקה מה שהייתה חולין במעי אמו דא"א להעמידה בחזקה זו כיון שעכשיו הוא נולד ולא שייך לומר אוקי אחזקה קמייתא כיון שאין הספק על עת הלידה רק הספק הוא בדבר אחר אם כבר ביכרה קודם לכן או לא וא"כ ה"ה בעיסה ר"ל דמיירי שאין הספק אימת נתגלגלה דזה יודע אלא שהספק הוא על שעת הגירות שלו אם נתגייר קודם הגלגול או אח"כ דבכה"ג ודאי אמרינן השתא הוא דנתגייר רק מיירי שזמן הגירות ידוע והספק הוא על שעת הגלגול שא"י אם קודם הגירות או אח"כ דאז י"ל אדרבא אוקי אחזקה דקמייתא והשתא נתגלגלה אחר שנתגייר וא"כ יש כאן חזקה נגד חזקה דחזקה דעיסה בחזקת פטורה קיימא כמו שהיתה קודם גלגל והוא חזקה דדינא ונגד זה חזקה דגופא דהשתא נתגלגלה ושפיר אמרינן סלק חזקה נגד חזקה וספיקא דאורייתא לחומרא ולפ"ז י"ל דגם לשיטת ר"י א"ש דדוקא התם גבי ולד שאין לנו שום ספק וחקירה בעצם הולד רק הספק הוא בדינא אם כבר נפטרה אמו מן הבכורה בעת שילדה אותו או לאו ולכן שייך שפיר לומר דנגד חזקה זו דדינא יש חזקה אחרת דדינא ולומר העמד הולד על חזקה דדינא דמעיקרא בעת שהיה בבטן אמו משא"כ בעיסה יש נגד חזקה דדינא של העיסה שהייתה פטורה בתחי' נגדה חזקה דגופא דעכשיו נתגלגלה ולא קודם לכן וידוע מכ"מ בש"ס דחזקה דגופא עדיפא טפי מחזקה דדינא כמ"ש התוס' פ' המדיר (ע"ה ב') ד"ה אבל היכא כו' וכ"כ שם בד"ה ספק טמא דוק שם היטב:]
4
ה׳ומ"מ בנ"ד אחר שכבר עברו ימי הפסח שעיקר איסורו הוא רק מדרבנן מטעם קנסא א"כ י"ל אף אם נא' דמיקרי חזקת איסור משום חזקת מארי' קמא אף שבנ"ד גם הבית לא נמכרה כמ"ש במכתבך שהרי אין הבית שלו כלל ולא היה לו רק זכות להשתמש בה כ"ז משך אורענדא שלו ואינה אצלו אלא בשכירות ושכירות לא קניא ואע"ג שהיה יכול להשכיר זכותו לאחרים מ"מ כיון שבשטר מכירה כתב שמוכר הבית וגם הקונה סבר שמוכר לו לגמרי ולא בשכירות וא"כ ודאי שנשארה הבית ברשות הישראל מ"מ יש לדון בחמץ עצמו להתיר מטעם ספיקא דרבנן דאע"ג דשייך כאן חזקת איסור כמ"ש מ"מ בשני ספיקות יש להקל לפי מ"ש הש"ך ביו"ד (סי' קי בכללי ס"ס) דאף דס"ס במקום חזקה לא מהני מ"מ מידי ספיקא לא נפקא והחזקה עושה ספק הראשון כודאי ולכן התיר שם בג' ספיקות במקום חזקה ע"ש וא"כ בנ"ד שהוא איסור דרבנן מטעם קנסא די בס"ס לבד והוי כמו ספק אחד בדרבנן דאזלינן לקולא ולא אמרינן כיון דנגד הבית נתבטלה המכירה א"כ גם החמץ אין מכירתו כלום דהא כבר כתבתי דקיי"ל המקנה דבר שברשותו עם דבר שאינו ברשותו חל המכר על מה שברשותו וא"כ יש להתיר מכירת החמץ מטעם ספק דרבנן ועוד י"ל דכאן יש ג"כ חזקת היתר מצטרף להך ספיקא דחמץ קודם זמן איסורו היה מותר רק כשהגיע זמן איסורו ברשות ישראל נאסר ואמרינן אוקמי' אחזקה קמייתא דלא נאסר מעולם שהמכירה היתה בשעת היתר וכעין זה כתבו התוס' בשם ר"י בפ' הלוקח בהמה דלא אמרינן סמוך מיעוטא דחולבות אע"פ שאין יולדות לחזקת בכורה משום דאמרינן להיפוך העמד הולד על חזקתו שהיה חולין במעי אמו ואע"פ שר"ת חולק שם על ר"י מ"מ הרבה פוסקים ס"ל כר"י בזה ועי' ברא"ש ר"פ בתרא דיבמות שהכריע ג"כ כשיטת ר"י ובפרט בנד"ד שהוא איסור דרבנן מטעם קנסא ודאי שיש לסמוך ע"ז לקולא:
5
ו׳ומ"מ אם המכירה לא היה בה שום קנין רק אגב קרקע ודאי שהמכירה אין בה ממש לפי מ"ש בשטר המכירה שמוכר לו הבית והבית אינה שלו כלל וגם שכתב בשטר המכירה שמוכר החדר או המרתף וניכר הדבר שהמוכר הוא ע"ה וכ' הנוסח שמצא נדפס בסידורים והם דברים בטלים ממש כיון שאין לו מרתף ואפי' אם היה לו מרתף א"י מה מכר אם החדר או המרתף וא"כ לא חלה המכירה כלל דלא סמכא דעתי' דקונה כלל דהא הי' יכול מוכר לומר לו שלא מכר לו החדר רק המרתף או להיפוך והברירה בידו א"כ ודאי דבשטר לא קנה כלל וכ"ש כאן שלא חתם על השטר מכירה וכתב אני פב"פ הח"מ (כמו שהוא בסידורים ממש) ולמטה חתם איש אחר והוא מזויף מתוכו אכן אם עשה קנין אחר כגון בכסף וקנין סיטומתא שקורין האנט שלאק יש לדון בזה דהנה בקנין כסף נודע מחלוקת הפוסקים בזה והם שיטת רש"י ור"ת ולא הכריעו כמאן וידוע שהוא ספיקא דדינא וכיון שכן בדיעבד יש לדון להקל בחמץ שעעה"פ שהוא רק איסורא דרבנן ואזלינן לקול' וכדאי הוא לסמוך על מאן דס"ל כסף קונה בשעת הדחק עוד יש סניף לזה במ"ש בס' מחנה אפרים בשם הרמב"ן להקל לדידן ולומר שקונה בין בכסף בין במשיכה משום דינא דמלכותא ומטעם מנהגא יעו"ש ועל הך סברא דד"מ יש לפקפק במכירת חמץ ולומר דלא שייך בזה דד"מ משום שהם מחזיקים זה להערמה בעלמא וגם קנין סיטומתא י"ל ג"כ דמועיל אף שהוא דרבנן מ"מ באיסור חמץ שעעה"פ שהוא ג"כ דרבנן י"ל דמועיל לסמוך על קנין דרבנן אבל אם לא היה שום קנין אחר רק ע"י השטר ובקנין אגב קרקע הנמכר ודאי דלית בי' מששא כלל ואין לצרף כאן סברא שכתבו האחרונים שבאם היה אנוס במה שלא מכר חמצו כדין וגם ביטל החמץ שכאן שניכר שהוא ע"ה גמור ודאי דאין לסמוך על ביטולו באמרו כל חמירא שא"י אפי' פי' המלות שאומר וסובר שאומ' איזה תחינה וגם אונס לא היה כאן דקרוב למזיד הוא שלא בא לעיר למכור חמצו ע"פ ב"ד כנהוג וא"כ לפ"ד אפי' אם היה קנין אחר היה ראוי לקונסו לפי ראות ב"ד12בכל מקום שנאמר בזה הספר ב"ד הוראתו ישיבת מורי הוראה והנלוים אליהם לענין איסור והיתר בכל סעיפיה דהיינו הנוגע לחמץ טריפה קידושין גיטין וכדומ' אבל לא לענין דיני ממונות וכדומה ההולכים כפי חוקי המלכות כי דינא דמלכותא דינא: (נכתב מפני הצנזור) שניכרים הדברים שעשה כן מצד קלות האיסור בעיניו והיה חושב דבר זה לחוכא ואטלולא ולזה הכל לפי הענין ולפי ראות ב"ד אכן בענין חמץ הנאסר יש בזה חילוקים רבים כי מ"ש לחוש שיש לו תבואה שנתייבשו בתנור חמץ וגם יי"ש ומאלץ וגם תבואה הנטחן ברחיים בימי הפסח לענ"ד בתבואה שם שנתייבש אין בו חשש כלל דהוה נ"ט בר נ"ט דהיתירא ומה שכתבת שיש פוסקים דס"ל דחמץ שמו עליו ולא שייך בי' נ"ט בר נ"ט כבר הרגשת בעצמך שאין זה עיקר כמבו' במכתבך וכ"ש באיסור דרבנן בחמץ שעעה"פ דודאי אין להחמיר וגם בתבואה הנטחן ברחיים ג"כ יש מקום להתיר כי איסורא לא ניחא ליה דליקני כמ"ש האחרונים שהבאת במכתבך. ולענין יי"ש כבר הרבו האחרונים לדבר מזה אם יש להתיר מטעם דזיעה בעלמא הוא ויפה דברת שקשה לסמוך ע"ז כי אם כשיש עוד כמה צדדים להקל ויש לצדד להקל ע"י ביטול ברוב וכ"ש אם יש לחוש שלא ישמע לקול מורים אם יאסרו לו והוא הפסד מרובה ולרוב טרדתי קצרתי תרום שעתך יגדל ירום ויתנשא כנפשך ונפש אביך דו"ש יצחק אייזק חופ"ק וואלקאוויסק:
6