בנין עולם, אורח חיים כ״זBinyan Olam, Orach Chayim 27
א׳המ"א (סי' תנ"ה) כתב דמים שלא לנו שנתערבו במים שלנו בטל ברוב בעלמא ולא בעי חד בתרי ודימה זה לדין ביטול איסורים הנזכרים ביו"ד (סי' צ"ח) ולכאורה דברים אלו תמוהים דמה ענין זה לביטול איסורים דהתם גזה"כ הוא מאחרי רבים להטות דכל שיש רוב היתר האיסור כאלו אינו כלל או שנהפך האיסור להיתיר כמ"ש הרא"ש פ' ג"ה משא"כ במים שלא לנו דעיקר הטעם משום דהמים חמים א"כ מנין לנו דע"י עירוב ברוב בעלמא מצטננים המים ואפי' בחד בתרי שכ' הב"י בשם סמ"ג דבטל צ"ע מנין לנו כיון דהכל תלוי בחמימות ואנו רואים לפעמים שמים חמים אינם מצטננים אפי' ביותר מחד בתרי והכל לפי שיעור החמימות ועכ"פ לא שייך בזה דין ביטול כלל ולכן נלע"ד שבאמת חז"ל לא חילקו בדבריהם והוא מאי דקאמר בש"ס אשה לא תלוש אלא במים שלנו כו' ולמה לא חילקו בין אם המים צוננים או לא וע"כ צ"ל כיון דחז"ל אסרו ללוש בהם משום דע"פ רוב הם חמין נתנו עליהם שם איסור מדבריהם משום דהוא דבר המסור לכל אדם שכל אדם ישער שיעור החום והקור של המים לפי דעתו ויבוא לידי מכשול והשוו מדותיהם שכל שלא לנו הלילה אסור ללוש בהם א"כ שפיר כתבו דשייך בהם דין ביטול משום דכל שרואים שבאמת הם צוננים ונתבטלו ברוב אין שם איסור עליהם וגם י"ל דע"פ רוב כיון שאין המים שלא לנו חמים כ"כ אפי' במדינות החמים כל שנתערבו ברוב מים צוננים כבר עבר חמימותם וגם שם איסור נתבטל מהם ע"י רוב היתר ובהיות כן מ"ש המ"א שם שמותר לערבם לכתחילה ברוב משום דאין שם איסור עליהם אלא כל שלא נתערבו והם חמים וכשנתערבו הם צוננים לפ"ד דברים אלו תמוהים וגם סותרים למ"ש הוא עצמו דשייך בהם ביטול ברוב ולפי סברתו דאין שם איסור עליהם רק משום חום וקור אתינן עלה לא שייך בזה ביטול ברוב וכמ"ש אבל לענ"ד נראה מטעם אחר דמותר לערב ברוב לכתחילה דאין זה דומה לשאר איסור שכבר חל עליו שם איסור קודם ביטול משא"כ במים שלא לנו שאין עליהם שם איסור אלא שאסור ללוש בהם לפסח אבל כל שמערבים בתחילה מעולם לא הי' עליהם שם איסור ועדיף יותר מהא דכתב הט"ז (סי' תמ"ז) שמותר לערב קודם הפסח בלח בששים לאכול בפסח ואין בו משום מבטל איסור לכתחי' שקו"פ היתר הם אף דחמץ שמו עליו ולכמה פוסקים אין מתירין בהם נ"ט בר נ"ט כמ"ש בהג"ה שם ומכ"ש בנ"ד שאין שום איסור על המים דהמים עצמם מותרים הם אפי' בפסח לשתותם ודאי שמותר לערבם ולבטלם ברוב בידים וכן עמא דבר לבטלם לכתחילה:
1
ב׳ואם עברה ולשה במים שלא לנו עי' בשו"ע (סי' תנ"ה) שתי דעות בזה ולדעה הראשונה שכתב בסתם משמע דאפי' בשוגג אסור בדיעבד ולפמ"ש נראה להכריע דאם לא ידענו שהיו צוננים בזה יש להחמיר אם לא בשעת הדחק כמ"ש בשו"ע אבל אם ידוע שהי' צונן גמור ככל המים וא"כ אין כאן חשש אלא מצד שאסרום חכמים ויש עליהם שם איסור דרבנן שבטלו בידים בשוגג דקיי"ל שמותר כדאי' ביו"ד (סי' צט) ואף שכאן לא עירבו בשאר מים מ"מ כל שנצטננו אין כאן חשש דרבנן אלא שביטל גזירת חכמים שיכול לבוא לידי מכשול הוי דינו כמו מבטל בידים איסור דרבנן ולכך יש להתיר אפי' שלא בשעת הדחק ואפי' במזיד נלענ"ד להתיר בכה"ג אם הי' ידוע שהי' צונן למי שלא נילוש בשבילו כדין מבטל איסור בידים כמ"ש שם והך בעי' דבש"ס ופלוגתא דאמוראי בעברה ולשה בסתם מיירי דלא ידעינן שהיו צוננים ועי' ח"י שם דבחמי האור שנצטננו בדיעבד מותר לכ"ע ובס' חק יוסף השיג עליו ממ"ש המחבר שאין לשין במים הגרופים מן הדוד שנחושתו עבה מטעם שהמים פושרים כו' ולמה הוצרך לזה הא הם פושרים לפנינו אע"כ דכוונתו דאפי' בצנטנן אסור ולפענ"ד נראה שלא כדברי זה ושלא כדברי זה דמאי דמשמע מדברי הח"י דבנצטנן מותר בדיעבד אפי' במזיד ואפי' לאותו אדם עצמו זה אינו דשם איסור דרבנן עליו כמ"ש וא"כ אסור לדידי' ולמי שנעשה בשבילו ומ"ש החק יוסף לאסור אפי' בדיעבד ומשמע אפי' בשוגג ולכל אדם זה וודאי אינו דהיאך אפשר לומר דכוונת הב"י אפי' בנצטנן והא כ' הטעם משום שהם לעולם פושרים אלא נ"ל שכוונת המחבר בלש בסתם והוא תפס לשון רש"י ז"ל בגמרא שם שכ' כן בטעמו של דבר למה אסרו אבל אם נצטננו באמת לא מיירי שם כלל וכן נראה להיפוך מלשון רש"י שכ' על מאי דקאמר מים הגרופים מן המולייר דהיינו מים הנשארים בשולי המולייר ע"ש ומשמע שם דדווקא מים שבשוליו שהם חמים לעולם מחמת שנחושתו מחממתו כ"ז שהמים בתוכו אף לאחר שהוסר מעל האור דאל"כ תיפק לי' בלא"ה הרי כבר היו המים חמים בשעה שעמדו על האש ולא יועיל בהם צינון אע"כ דצינון מועיל בודאי ומיירי במולייר שעמד בבית זמן רב לאחר שהוסר מן האש ולכך כתב רש"י שאסור מטעם דנחושתו מחממתו ובסתם איירי ודייק כן רש"י מלשון הגרופים כנ"ל ברור:
2