בנין עולם, אורח חיים ל״אBinyan Olam, Orach Chayim 31
א׳אלקים יחנך בני ידידי הרב הגדול המופלג בתורה וביראה חו"ב כבוד מו"ה יוסף נ"י:
1
ב׳מה ששאלת אם נטלו שופר באמצע התקיעות והביאו שופר אחר אם צריך לברך שנית מה שעלה בדעתך לדמות זה לדין בירך על פרי ונפל מידו באמת אין דמיון זה עולה יפה כי שם עיקר הברכה על הפרי שרוצה לאכול שמטעם שאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה חייבוהו לברך עליו ולכן חל הברכה על הפרי שנוטל בידו לאוכלו משא"כ כאן לא שייך לומר שחיוב הברכה על השופר שאחזו בידו דעיקר הברכה על מ"ע של התקיעה ועוד שגם נוסח הברכה אינו על השופר רק על הקול היוצא ממנו ומה שמורה אחד רצה לדמותו להא דבירך על אמת המים שנזכר בירושלמי דברכות וכן כאן הברכה הוא על הקול זה דבר בטל ואין לו שום דמיון כלל דשם אמת המים לפניו וכוונתו על המים שיבואו והראי' שהרי מברך על המים שלא באו עדיין רק עתידים לבוא משא"כ כאן וכי השומעים יודעים שיובא שופר אחר בודאי ואין הדבר עתיד לבוא ממילא כי אם ע"י מעשה אדם ומ"ש לדמותו להא דאיתא בב"י (סוף סי' רו) במי שבירך על יין להוציא רבים י"ח ונמצא שהוא מים שהאחרים שיש להם כוסות יין יוצאים בברכתו ג"כ לא דמי לנ"ד כלל בכאן אי נימא שהתוקע לא כיון רק על שופר זה ונאמר דלא יצא גם השומעים לא יצאו משא"כ שם דהשומעים יש לפניהם כוסות יין ואם בירך על היין קאי הברכה על שלהם והוא פשוט ולענ"ד יש לדמותו להא דאיתא במס' יומא (ע א) ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה כו' אמאי וניתי ספר תורה אחרינ' ונקרי כו' ומתרץ שם ר"ל משום ברכה שא"צ והרי אף שהוא מברך רק על התור' לא שייך הברכה על ס"ת זה שקרא דווקא רק עיקר הברכה נתקן על קריאת התורה בספר תורה ואפ"ה כשמביאים ס"ת אחרת צריך לברך:
2
ג׳[הג"ה ובמ"א כתבתי דסוגיא זו צ"ע מאוד דהא קיי"ל דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ כדילפינן לה בפ' הניזקין מקרא ומשמע דמן התורה אסור לקרות בע"פ וא"כ היאך התירו איסור דאורייתא משום חשש ברכה שא"צ דלהרבה פוסקים אפי' המברך ברכה שא"צ אינו אלא איסור דרבנן כמ"ש הרא"ש בפ"ק דקידושין דאסמכוהו אלאו דלא תשא וכאן כשנוטל ס"ת אחרת אין כאן ברכה לבטל' רק שמכניס עצמו לברכה שא"צ היאך אפשר להתיר איסור דאורייתא מטעם זה וגם על רב הונא בר יהודה קשה דהיאך אפשר שמשום חשש פגמו של ס"ת ראשון יעקרו איסור דאורייתא וכן מה שאין גוללין ס"ת בציבור מפני כבוד ציבור, יקשה ג"כ היאך ידחה מפני זה לקרות בע"פ ולא אמרו גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה אלא באיסור דרבנן בלאו דלא תסור ומוטב הי' להם לדחות לגמרי קריאת פ' ובעשור לחודש שאין זה מן התורה לקרות בחובת היום רק תקנת נביאים לבד ולכן הי' נלענ"ד דמ"ש דברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ אינו אלא מדרבנן ואסמכוהו אקרא דכתב לך את הדברים האלה וגו' ולכך התירו במקום שיש איזה צורך ומצאו להם סמך בכתוב עת לעשות לה' הפרו תורתיך ויש עוד איזה דברי' בזה שוב' ראיתי ברבינו יונה בפ"ק דברכות בפיסקא דהקורא מכאן ואילך לא הפסיד כו' שעמד ג"כ במה שהבאתי מסוגי' דפ' וא"נ למה התירו לקרות בע"פ ותי' דכיון דמצוה לומר פ' הקרבנות כדאיתא במדרש שאמר א"א במה אדע כו' א"ל בזכות הקרבנות כו' יעו"ש ולא זכיתי להבין דבריו שהרי בפירוש אמרו שם שאמר לו אברהם אעה"ש תינח בזמן שבהמ"ק קיים כו' מוכח דבזמן שבהמ"ק קיים אין חיוב לומר פ' הקרבנות שהרי מקריבים הקרבנות עצמם רק דנתקן לקרות בציבור מטעם עניינו של יום כמ"ש בסוף מס' מגילה וידבר משה וגו' מצותם שיאמר כל אחד בזמנו כו' וזה נתקן לקרות בס"ת בציבור דווקא אבל לא בע"פ ועי' בירושלמי פ' וא"נ (כג א) וצ"ע:]
3
ד׳אמנם מאי דקשי' לי ע"ז ממ"ש הט"ז (בא"ח סי' קמג וביו"ד סי' רע"ט) בנמצא ס"ת פסולה באמצע הקריאה והוצרכו להוציא אחרת דגומר בשניה ולא יברך שנית הרי אף דלא ידע תחי' שצריך להוציא אחרת א"צ לברך שנית ובאמת דעת המרדכי בזה שיקרא הטעות בע"פ מטעם ברכה שא"צ כמבואר בסוגי' דיומא שם והט"ז תמה שם על הש"ס ג"כ דלמה יצטרך ברכה אחרת כיון שדעתו לכך מתחי' וידע שיצטרך לקרות בס"ת השני' ותירץ שם לחלק בין אם ידע מתחלה שיש ב' מצות לפניו ושתיהם בחיוב דבזה צריך לברך דוגמא למ"ש בכהן שקורא במקום לוי שצריך לברך שנית ולכן כאן כיון שאין חיוב להוציא אחרת רק מחמת שנפסל' השניה לכן א"צ לברך שנית ולענ"ד דברי הט"ז תמוהי' בזה דלפ"ד דמדמה לה לכהן שקור' במקום לוי א"כ יצטרך כה"ג לברך שנית אף שלא יוציאו אחרת ומכהן שקורא במקם לוי אין ראי' כלל דש"ה דתקנת חכמים הייתה כן מחשש נכנסים ויוצאים כמ"ש רפ"ג דמגילה (כא ב) והאידנא דכולם מברכין כו' גם מ"ש שם גבי ס"ת דנמצא פסול כיון דמתחילה היתה כוונתו באם שימצא פסול יוציא אחרת לכך א"צ לברך שנית ג"כ אינו מובן דהא אינו מצוי שימצא פסול והיא כבר מוחזקת בכשרות וא"כ היאך אפשר לומר שכיון לכך תחי' ואונסא דלא שכיחא כי האי ודאי דלא אסיק אדעתי גם דברי הש"ך (שם ס"ק ב) שכ' לחלק בהא דמס' יומא שלא היה דעתו על פרשה זאת ולא על ס"ת זו ולכן צריך לברך שנית הוא ג"כ תמוה דהא כיון שאם היו מתקנים תקנה קבוע להביא ס"ת אחרת ודאי שהי' דעתו ע"ז ויותר הי' בדעתו מהא דנמצא פסול בס"ת:
4
ה׳עוד יש להקשות לענ"ד על הט"ז דזה דומה למ"ש בתפילין סח מברך אחת לא סח מברך שתים ובין לשיטת רש"י ובין לשיטת התוס' עכ"פ א"צ לברך שנית על של ראש באם לא סח אף דשניהם בחיוב וכל א' מצוה בפ"ע דהא קיי"ל תפילין של יד אינה מעכבת ש"ר וש"ר אינה מעכבת של יד ואפ"ה ברכת להניח שבירך על של יד יוצא בה גם על ש"ר וכ"ש לשיטת רש"י שאינו מברך כלל על ש"ר אם לא סח א"כ נדחו דברי הט"ז שכ' דבתרתי מצות ששניהם בחיוב ואין לאחד שייכות בחבירתה צריך לבריך שנית דנלע"ד דקריאת פ' ובעשור לחודש אינה מצוה בפ"ע כ"כ כמו בתפילין של ראש ושל יד ולכך הי' נלענ"ד ליישב קושייתם דשאני גבי קריאת התורה כיון דחז"ל תקנו בתחלה שצריך לברך על כל ענין בפ"ע שהרי בכל המצות שבתורה קיי"ל עשרה שעושים מצוה אחת כולם יוצאים בברכת האחד כמ"ש הרא"ש בפ' כיסוי הדם בשם התוספתא וכאן תקנו שכל אחד צריך לברך ועוד שברכת התורה אינה כברכת המצות כלל שהרי אפי' אמר ברכת התורה בבוקר או שכבר נפטר באהבה רבה צריך לברך שנית על קריא' ס"ת בציבור ונתקנה בשביל כבוד התורה והוי כברכת השבח והרי אינו אומר וצונו לכך גם בזה תקנו שעל כל ס"ת יברך שנית בשביל כבוד תורה שלא יאמרו השני' פגומה היא שאין מברכים עליה משא"כ גבי שופר שהיא ברכת המצות י"ל דאין צריך לברך שנית כיון שהכל מצוה אחת ואין הברכה על השופר רק על התקיעה ולפמ"ש דברי הב"ח נכונים שם לפסוק כהמרדכי, וראיתי בס' אשל אברהם בא"ח (סי' קמג ס"ק ז) שהביא בשם תשו' שבות יעקב דאם נמצא טעות קודם הקריאה לאחר שבירך כבר והוציאו אחרת דא"צ לחזור ולברך ולענ"ד הוא תמוה דנראה דצריך לברך כמ"ש וכ"כ בבה"ט (שם ס"ק ז) בשם תשובת חוט השני וספר גינת וורדים יעו"ש:
5
ו׳והנה בנ"ד גבי שופר נראה לכאורה דצריך לברך שנית לכ"ע ודמי' למ"ש בנמצא פסול קודם התחלת הקריאה דהא לפי מאי דמשמע מפשט הסוגי' בפ"ד דר"ה אתקין ר' אבהו תשר"ת כו' דמשמע דמספיקא תיקן כן וא"כ אם הביאו לו שופר אחר בין סדר אחד לשני שמא תרועה הוא רק שברים ולא שברים ותרועה יחד וא"כ עדיין לא התחיל במצוה כלל דהא גם התקיעה שלפניה לא עלתה לו כמ"ש הרא"ש שם סוף פ"ד משום שהפסיק בקול אחר ובתקיעה שלאחריה לא עלתה לו כיון שהי' מכוין בו לתקיעה אחרונה ולא לראשונה וא"כ דמי' לנמצא פסול בס"ת קודם הקריאה אך לפמ"ש הרי"ף שם והביא הפוסקים בשם רב האי דר' אבהו לא מספק תיקן כן אלא שהוא קיבץ כל המנהגים ביחד אבל מה"ת יוצא בתשר"ת לבד או בתש"ת או בתר"ת לבד כמ"ש הר"ן בשמו וא"כ זה דומה לנמצא פסול באמצע הקריאה ועי' בא"ח (סי' תקצ"ב) בסח בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד דא"צ לחזור ולברך וכ' שם המ"א דאם סח בין הברכה לתקיעה צריך לחזור ולברך הרי דמדמה זה לסח באמצע הסעודה דא"צ לברך ובסח בין ברכה להמוציא דצריך לברך ועיין בב"י שם אבל לפי שיטת הרמב"ם והסמ"ג שהביא הב"י (סי' תק"צ) דר"א תיקן כן מעיקר הדין מטעם ספק א"כ אם סח בין תשר"ת לתש"ת או בין תש"ת לתר"ת הי' נראה דצריך לברך דשמא לא התחיל עדיין במצוה אך הרא"ש פ' כיסוי הדם (סי' א') גבי כיסוי כוי דחה דברי רבינו יונה שכ' דצריך לברך בספק דאורייתא מהא דאי' בפ' ב"מ ספק דדבריהם לא בעי ברוכי הא ספק דאורייתא בעי ברוכי וכ' הרא"ש דלא בא אלא לאפוקי שאר תקנת חכמים אבל מצוה שאדם צריך לעשות מספק א"צ לברך יעו"ש וא"כ בנ"ד לא שייך לברך בלא"ה דשמא כבר יצא בסדר הראשון וא"כ ספק ברכות להקל וא"כ בנ"ד שהביאו לו שופר אחר בין סדר לסדר בלא"ה א"צ לברך לכל הדיעות דלדעת הרמב"ם וסמ"ג א"צ לברך דשמא כבר יצא ומכ"ש לשיטת הגאונים דוודאי כבר יצא בתחילה ואינו רק מתקנת ר' אבהו לבד אע"ג דקיי"ל דגם על מנהגא מברכינן כיון דעיקר התקנה הוא בשביל שנראה כספק וודאי דקיל יותר מדמאי שתקנו על ספק דמיקרי ספק דדבריהם ולא בעי ברוכי אבל לענ"ד דברי הרא"ש צריכים ביאור דהא מצינו כמה ספיקות שהם של תורה דמברכינן עלייהו שהרי מברכין על מצה ומרור ביו"ט שני של פסח וכן ביום ב' דר"ה על שופר ולכך צ"ל דכוונת הרא"ש דדווקא במצוה שאנו מחוייבים לעשותה מספק ולא הייתה בזה תקנה קבועה מדבריהם בזה שייך שפיר לומר ספק ברכות להקל משא"כ במה שתקנו ועשו תקנה קבועה לעשות המצוה מספק וודאי דעדיף מכל מצוה דדבריהם שתקנו לברך עליו ואפשר לומר דזהו כוונת הגמ' פ' ב"מ (כ"ג א') במאי דאמר התם והא יו"ט שני כו' ומשני התם כי היכא דלא לזלזולי בי' כו' ור"ל דשם הייתה תקנת חכמים קבוע בזה:
6
ז׳אמנם אם התחיל לתקוע סדר הראשון ואחר שתקע פעם אחת קודם שהתחיל לתקוע פעם שני תשר"ת הביאו לו שופר אחר בזה יש לעיין לפמ"ש הב"י (סי' תקצ"ב) בשם ראבי"ה מ"ש ריב"א ליישב המנהג שהיו נוהגים בזמניהם לתקוע במעומד למלכיות תשר"ת ולזכרונות תש"ת כו' דשמא קיי"ל כמ"ד אחת מד"ת ושתים מד"ס כו' יעו"ש וא"כ לפ"ז הסדר השני הוא מצוה אחרת בפ"ע דהא מדאורייתא כבר יצא י"ח וזה מצוה אחרת מדרבנן א"כ לפמ"ש הי' נראה דצריך לברך שנית כיון דהוי הפסק ולא התחיל עדיין במצוה דרבנן ומ"מ אין זה מוכרח כי נראה שראבי"ה לא כ' כן אלא ליישב המנהג אבל להלכה קיי"ל באמת דכולם מדאורייתא וגם ראבי"ה לא החליט הדבר בפשיטות רק כתב דשמא קיי"ל כמ"ד כו' וכן נראה מלשון הרמב"ם (רפ"ג מה' שופר ה"א) שפסק שכולם מדאורייתא וכן נראה מפירושי למשנה פ"ד יעו"ש ועוד הי נ"ל דאפי' מאן דס"ל אחת מד"ת ושנים מד"ס אין הכוונה שהוא דרבנן אלא שאין לנו כתוב מפורש ע"ז משום דס"ל דקרא דשבתון זכרון תרועה ויום תרועה יהי' לכם לתלמודו הוא בא כדאיתא בש"ס ואין זה רק הלכה למשה מסיני אבל דינם כדין תורה ממש וכעין זה מצינו בפ"ק דקידושין (כ"ד ב') המכריעים לפני חכמים אומרים כו' נראים דברי ר"ט בשן ועין שהתורה זכתה להם ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל ומדרש חכמים הוא כו' הרי שכל מה שאינו מפורש בכתוב נקרא מדרש חכמים אע"פ שנלמד באחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם וקרי לי' דברי סופרים וכ"כ הרמב"ם לענין קידושי כסף שהוא מד"ס ועש"ך חו"מ (סי' כ"ח) באריכות ובכ"מ מצינו דוגמתו עוד הי' נראה דאפי' אם נאמר דכוונתו דברי סופרים ממש מדרבנן אעפ"כ אין זה מצוה אחרת לענין ברכה וראי' לזה ממ"ש הפוסקים דשח בין תקיעות מיושב לתקיעות מעומד דא"צ לחזור ולברך כמ"ש הב"י (סי' תקצ"ג) בשם הר"ן דהוי כשח באמצע סעודה ובאמצע המצוה יעו"ש ועי' מ"א שם שכ' שאין זה דומה לשח בין תפילין ש"י לתש"ר דשם ב' מצות הם משא"כ הכא כולי' חדא מצוה הוא הרי מפורש כמ"ש כאן דאף שכבר יצא י"ח בתקיעות דמיושב מן התורה ומה שחוזרים ותוקעים מעומד הוא תקנתא דרבנן כדי לערבב השטן אעפ"כ כיון דשם אחד כולם חדא מצוה היא דחכמים עשאוהו כאלו לא נגמרה המצוה עדיין וכעין זה מצינו שכתבו התוס' בפ"ק דברכות לענין סמיכת גאולה לתפילה ש"ע דברכת יראו עינינו והפסוקים שכיון שתקנו הגאונים לא הוי הפסק בין גאולה לתפילה דכולהו כגאולה אריכתא דמיין א"כ ה"ה בנ"ד נמי הכי הוא דא"צ לחזור ולברך וכיון שנתבאר דאם הביאו לפניו שופר אחר לא גרע משח בנתים ולא דמיא לברכת התורה כמ"ש א"כ פשוט דא"צ לחזור ולברך ופוק חזי מאי עמא דבר דכן נוהגים בכ"מ שמביאים שופר באמצע התקיעות ואין מברכין ובכל מקום שהלכה רופפת בידך הלך אחר המנהג כנלע"ד בזה:
7
ח׳ולענין מה ששאלת בחכמה שנוהגין ליקח פרי חדש בליל ב' של ר"ה מפירות שבגנות השרים באמת אם הפירות מתחדשים מזמן לזמן אף שהוא מתחדש ב"פ בשנה ודאי דצריך לברך שהחיינו וראי' לזה ממ"ש התוס' פ' כ"מ במ"ש שם הי' עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו וכ' התוס' שם דהיינו משום שיש כ"ד משמרות כהונה וכל משמר מתחדש אחד לכ"ד שבועות הרי אף שמתחדש ב"פ בשנה מברך שהחיינו ואף דבנ"ד אין זה זמן קבוע לכולם בשוה שאצל זה נגמר קודם לחבירו אין בכך כלום דהרי גם בפירות הגדלים בשדה אין להם זמן קבוע בכ"מ בשוה והיה נראה ג"כ לדינא דגם אם מתחדש אחת לשלשים יום מברכין שהחיינו דשלשים יום הוא זמן קבוע לברכת שהחיינו כדאיתא בפרק הרואה הרואה את חבירו אחת לשלשים יום מברך כו' ומאפס הפנאי קצרתי ועתה אתה בני חזק בתורה ואמץ במע"ט ותשכיל ותצליח כנפשך ונפש אביך דו"ש יצחק אייזיק במוהר"י זלה"ה חופה"ק וואלקאוויסק:
8