בנין עולם, אורח חיים ז׳Binyan Olam, Orach Chayim 7
א׳שאלני חכם אחד מי שקיבל שבת מבע"י שתי שעות קודם הלילה אם מותר לאכול או לטעום קצת קודם קידוש:
1
ב׳תשובה לכאורה שאלת מעכ"ת מבואר במ"א [סי' רע"א] בשם הב"ח שפסק בפירוש אם קיבל שבת מבע"י אסור לטעום אבל לענ"ד דברי הב"ח צ"ע כאן ממ"ש הרמב"ם (פ"ד מה' ברכות) והביאו המחבר שם סעי' ה') שנים שהיו שותים כו' והקשה הכ"מ שם והראב"ד בהשגו' אמירתו למה לי בלא זה אסור לשתות כמ"ש בסעי' ד' ותירץ הכ"מ דכאן מיירי בספק חשיכה ולכך בעינן אמירתו בואו ונקדש וא"כ לפ"ז הא ודאי דבספק חשיכה כבר קיבל עליו שבת עכ"פ בהדלקת נרות וש"ד אפ"ה מותר לטעום בלא אמירתו ונקדש ואף שיש לדחוק לומר דכאן מיירי שהיו שותים מבע"י ועדיין לא התפללו ערבית ולא קיבלו שבת כלל ולכך כ"ז שהוא ספק חשיכה אין שבת קובעת לאיסור מ"מ לא נהירא לומר דאם קיבל שבת מבע"י קודם שקיעת החמה יהיה עדיף מספק חשיכה בהשמ"ש בלא קיבל דהא תוס' שבת אינו דאורייתא אלא בזמן מועט קודם שק"ה ולדעת רוב הפוסקים אינו מדאורייתא כלל רק לענין יוה"כ לגבי עינוי לבד עי' סי' רס"א דכן שיטת הרמב"ם עצמו ועי' ביאורי הגר"א ז"ל (שם ס"ק ח') שהעלה כן להלכה ובספק חשיכה הוא איסור דאורייתא וספק איסור כרת ואין לומר דאם קיבל שבת בפירוש אף זמן רב קודם ש"ה הוה דאורייתא דזה לא מצינו בשום מקום ומכ"ש לפמ"ש דלשיטת הרמב"ם אין תוס' כלל מדאורייתא:
2
ג׳ויש לי בענין זה תמוה עצומה על דברי הט"ז שכ' (סימן תרס"ט) דאם קיבל עליו יו"ט מבע"י בליל שמיני עצרת פטור מסוכה מדאורייתא דיש לו שם שמיני וא"כ לפי דבריו חמור יותר תוס' שבת וי"ט מספק חשיכה של בהשמ"ש שהרי מבואר בש"ס מס' סוכה דאי אתרמי סעודה בהשמ"ש בסוף שביעי חייב בסוכה ובאמת לענ"ד דבריו תמוהים במה שהאריך לסתור שם דברי רש"ל בתשובה דהיכן מצינו שמן התורה נקרא שם יו"ט בקבלתו מבע"י ואפי' אם נאמר דזה מיקרי תוספת יו"ט והוא מדאורייתא מ"מ אינו אלא לחומרא ולא לקולא והאיך יפטור ממצות סוכה ובאמת הוא עדיין יום שביעי ועדיין החמה זורחת על הארץ ואין זה אלא תימה והרי אם מתפלל של מו"ש בשבת אפ"ה אסור במלאכה מדאורייתא וכמ"ש התוס' להדיא פ' ת"ה (כ"ז ב') ד"ה רב צלי כו' יעו"ש ואף שיש לחלק בין תוס' שבת מבע"י דהוא לחומרא דנקרא עליו שם קדושת שבת וי"ט משא"כ ביציאתו אינו יכול לעשות מקודש חול ע"י קבלתו מ"מ ודאי דאין סברא לקולא יועיל מה שמוסיף על קדושת י"ט לפטור עי"ז מסוכה וכל ראיות הט"ז שם אינם מוכרחים למעיין שם ואין להביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן בש"ס רב צלי של שבת בע"ש ומסיק דאומר קדושה על הכוס והנה קיי"ל דקידוש היום הוא דאורייתא וא"כ אם נאמר דע"י שקיבל שבת מבע"י אינו מדאורייתא לקולא להקרא עליו שם שבת א"כ היאך יוצא ידי קידוש היום עי"ז שהוא מן התורה דבאמת הרמב"ם ז"ל תיקן זה בלשונו הטהור שכ' בפכ"ט מה' שבת) יש לו לאדם לקדש על הכוס ע"ש מבע"י אע"פ שלא נכנס שבת כו' שמצו' זכירה לאמרו בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו מעט עכ"ל וכוונתו למ"ש רז"ל דלמדו מקרא דזכור את יום השבת לקדשו זכריהו בכניסתו ולכך קודם לביאת שבת מיקרי ג"כ כניסתו וא"כ מוכח מדברי הרמב"ם אלו היפוך דברי הט"ז דאם נאמר שע"י קבלת שבת ויו"ט מבע"י שם היום הבא עליו גם לקולא א"כ לא הוצרך הרמב"ם לטעם הנז' ובאמת י"ל דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל תוספת שבת הוא דרבנן ומ"מ נראה ברור דגם הסוברים דהוא מדאורייתא הוא רק לחומרא ולא לקולא ובפרט דהעיקר להלכה דתוס' שבת דרבנן ומיהו טעם אחר היה לו להט"ז לדחות דברי רש"ל דהא ודאי דעכ"פ אין לו לברך לישב בסוכה כיון דמדרבנן שם יו"ט של שמיני עצרת עליו א"כ אין כאן תרתי דסתרי קידוש של שמ"ע וישיבת סוכה דהרי גם לדידן בני גולה גם בשמיני מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן ולכך נלע"ד דבא"י מחויב לישב בסוכה בסוף יום ז' מדאורייתא גם בקיבל יו"ט של שמיני וקידש על היין ולכן גם בנד"ד בקיבל שבת מבע"י הרבה ולא התפלל עדיין נלע"ד דמותר לו לטעום וכמו שנבאר עוד ועי' במג"א (סי' רס"ז סוף ס"ק א') דכ' שם בשם של"ה דאף דמותר לאכול מיד מבע"י הרבה ולא התפלל כשמקדש מ"מ צריך לאכול כזית בלילה כדי לקיים ג' סעודות בשבת וכ"כ שם בשם הב"ח והוא תמוה לכאורה דהא כיון שיכול לקדש מבע"י כמבואר להדיא בש"ס וקיי"ל דאין קידוש אלא במקום סעודה דילפינן לה מקרא דוקראת לשבת עונג במקום קריאה שם תהא עונג כמ"ש בפ' ע"פ (ק"א א') ע"ש ברש"י ורשב"ם ותוס' א"כ גם סעודת שבת ע"כ דיצא והי' נ"ל ליישב דהמ"א שהביא דבריהם לשיטתו אזיל כמ"ש בסי' רע"ג) דידי קידוש במקום סעודה יוצא בכל דבר אף שידי סעודת שבת לא יצא כי אם בפת וכמ"ש הב"י בזה וא"כ דין קידוש במקום סעודה אינו תלוי כלל בסעודת שבת וא"ש אבל לפ"ד ידי קידוש במקום סעודה הוא דווקא בדבר שיוצא בו ג"כ סעודת שבת וכמ"ש במ"א בתשובה א"כ דין זה שכ' הב"ח והמ"א אינו ברור ונראה עיקר כמ"ש המ"א שם בשם הפוסקים דיוצא במה שאוכל מבע"י והטעם נ"ל כמ"ש הרמב"ם דלכך יכול לקדש מבע"י דילפינן לה מקרא דוקראת לשבת עונג סמיך לכניסתו כמ"ש למעלה א"כ י"ל דסעודת שבת נמי יכול לצאת בה בסמוך לכניסתו דהא ג' סעודות של שבת ג"כ ילפינן לה מקרא דוקראת לשבת עונג וכמ"ש דסעודת שבת וקידוש צריכים להיות סמוכים והם תלוים זה בזה וכן נראה ממ"ש בריש פ"ק דברכות (ב' ב') משעה שבני אדם נכנסי' לאכול פתם בע"ש דהוא קוצה"כ כמ"ש רש"י שם ולפי דברי המ"א דסעוד' שבת לא תליא בקידו' וקבל' שבת א"כ קודם צה"כ דהוא ספק יום ס"ל אינו יוצא ומכ"ש לכתחי' הי' לנו לאסור מספק וצ"ע במ"ש המ"א שם דהטעם הוא משום דלאחר פלג המנחה מיקרי לילה דזה אינו אלא לענין תפ"ע משום דאז זמן הקרבת אברים ופדרים שכנגדם נתקן תפ"ע עי' מ"ש המ"א בתחי' ואדרבא מוכח שם מדברי המ"א דבע"ש היו מקריבים אברים ופדרים אחר פלג המנחה אף שהיו מקבלים שבת אז משום דהוה רק מדרבנן וכמ"ש בס' מחצית השקל שם א"כ מה שייכות לזה ענין סעודת שבת דתלוי בשבת דווקא דכתיב בי' היום אלא נראה הטעם כמ"ש ויהיה איך שיהיה כיון שהוכחנו דלא ברירא מילתא דיהא מדאורייתא אם מקבל שבת מבע"י אחר פלג המנחה א"כ לא חמיר עכ"פ מספק חשיכה דהוה ספק כרת וכ"ש לדעת רה"פ דתוס' שבת הוא דרבנן א"כ כמו שבספק חשיכה מותר לטעום כל זמן שלא אמר בואו ונקדש א"כ כ"ש בקבלת שבת מבע"י וכ"ש דקשה לדעת הב"ח שהוא עצמו סובר שאינו יוצא בסעודת היום עד שיאכל כזית משתחשך א"כ לדידי' ל"מ לילה ושבת והאיך כ' הוא עצמו דאסור לטעום:
3
ד׳[הג"ה ועיין תוס' ר"פ ע"פ (צ"ט ב') בהא דאי' במתני' לא יאכל עד שתחשך שכ' שם דאע"ג דבשבתות ויו"ט יכול להוסיף מחול על הקודש ולאכול קודם שתחשך בע"פ לא מצי אכיל עד שתחשך וכ' שם שכן משמע בירושלמי וגם מהא דקיי"ל הפסח אינו נאכל אלא בלילה ומצה אתקש לפסח וכ"כ הרא"ש והטור (סי' תע"ב) וא"כ מוכח כמ"ש דלענין סעודת שבת ויו"ט יוצא אף שאוכל מבע"י ומכאן ג"כ קשה למ"ש הט"ז שאם קיבל יו"ט של שמ"ע מבע"י פטור מסוכה ומ"ש ממצה:]
4
ה׳ומיהו זה נ"ל ודאי אם קיבל שבת מבע"י בתפ"ע ורוצה לקדש ולאכול תיכף דאסור לטעום משום דאז שבת קובע עליו וכמ"ש שבת קבעה נפשה דשם מיירי שהי' רוצים לקדש תיכף והא דסעי' ה' בהיו יושבים ושותים מיירי בלא היו דעתם לקדש שהרי היו יושבים מבע"י ועוסקים בשתיה ולכך אין עליהם איסור אא"כ מגלים דעתם שרוצים לקדש במ"ש בואו ונקדש ואז קובע עליהם איסור שתיה קודם קידוש אבל במי שמקבל שבת מבע"י בדבר אחר כגון בהדלקות נרות וכדומה ואין דעתו לקדש כלל כי אם אחר תפ"ע ועד צה"כ או מותר לטעום כיון דאין זה מיקרי טעימא קודם קידוש ואפשר שגם המ"א בשם הב"ח כוונתו לזה וכמ"ש שם המ"א מיד אחר דברי הב"ח וז"ל ונ"ל דאם רוצה לקדש כו' ע"ש ומ"מ למעשה מסתפינא להקל נגד פשטות דברי רבותינו אשר מימיהם אנו שותים ומ"מ נ"ל דלענין טעימת מים אם הוא צמא ודאי דיש להתיר מאחר דכמה פוסקים והרמב"ם מכללם מתירים בשתית מים ראוי לסמוך עכ"פ בזה להתיר ובפרט דזה גופא איסור דרבנן ולא נזכר איסורו בש"ס בפירוש הנלעד"נ יצחק אייזיק חופק"ק ראזינאי:
5