בנין עולם, אורח חיים ח׳Binyan Olam, Orach Chayim 8
א׳לידידי ואהו"נ הרב המופלא ירא ה' מרבים עמוס בתורה ובמצות מוה' צבי הירש מבוטין נ"י:
1
ב׳מה ששאל מעכ"ת לברר לו אם יוצאים ידי סעודה סמוך לקידוש בפת הבאה בכיסנין או במזון הנעשה מחמשת המינים והביא מעכ"ת ראי' מדברי התוס' פ' ע"פ ומדברי הרא"ש שם דאין יוצאים רק בפת דווקא כבר הרגיש בזה הב"י (סי' רע"ג) וכ' שם דלא קאמרי אלא דלא נפיק ידי סעודה רק בפת אבל לא לענין קידוש במקום סעודה אבל לא הבנתי דבריו הקדושים שהרי התוס' כתבו להדיא (שם ק"א א') ד"ה ובקידושא כו' וז"ל ומה שלא היה מקפיד על סעודת שבת כו' היינו משום שיוכלו לעשות למחר ג' סעודות וכן מבואר ברא"ש שם ביותר א"כ מוכח להדיא איפכא דמ"ש התוס' שם בדיבור הקודם ד"ה טעימו מידי כו' דהיינו דווקא טעימת לחם היינו לענין קידוש במ"ס וגם על הטור קשה שהעתיק שם דברי הגאונים דכתבו דלענין קידוש במ"ס יוצאין ביין והוא לכאורה נגד דעת התוס' ונגד דעת אביו הרא"ש כמו שהוכחתי ועוד תימא לי מנין לנו לחלק בין הא דחיוב סעודה בשבת ללשון שאמרו אין קידוש אלא במ"ס דהמעיין ברשב"ם שם יראה שכתב דטעמא דבעינן קידוש במ"ס משום דכתיב וקראת לשבת עונג במקום שאתה קורא שם שבת תהא עונג וכ' שם עוד טעם משום דאמרינן זכריהו על היין משמע על היין שבשעת סעודה כו' מוכח להדי' דחיוב קידוש הוא על סעודת שבת ממש ולולי דברי מרן הב"י ז"ל הייתי אומר שגם הגאונים אינם חולקים ע"ז וס"ל ג"כ דבמיני תרגימא אין יוצאין ידי קידוש במ"ס אלא דס"ל דיין מהני כמו לחם משום דמסעד סעיד כמ"ש בר"פ כ"מ וזהו שדקדקו בלשונם וכ' ודווקא שאכלו לחם או שתו יין אבל אכל פירות כו' וס"ל מדאמרו בש"ס אין קידוש אלא במ"ס לשון סעודה מיקרי לחם ויין דמסעד סעיד וגם התוס' שכתבו בלשונם דבעינן לחם אפשר דמודו להגאונים דיין נמי מהני רק דבאו להוציא מיני תרגימא שכתבו אח"כ דלא מהני וכתבו לחם וה"ה יין דסעיד כמו לחם ומיקרי בלשון חכמים סעודה דאפי' בהמ"ז פריך שם בש"ס דלבריך ומשני לא קבעי אינשי כו' וא"כ המ"א שכתב בפשיטות דיוצאי' במ"ת דעדיף מיין לפמ"ש אין זה הכרח לומר דעדיפי מיין ומ"ש להביא ראי' ממ"ש (ס"ס רצ"א) לא ידעתי שום משמעות משם דשם אינו מבואר דאין יוצאים ידי סעודה ג' ביין רק כתבו שם דיוצא בפירות ואפשר דכ"ש ביין וכמ"ש שוב ראיתי במחצית השקל שכתב דהוכחתו מהא דמבואר שם דדיעה קמייתא ס"ל דאין יוצאין בפירות דמאי דלא מהני להשלמת י"ד סעודות בסוכה לא מהני כאן בסעודה ג' וא"כ לפי מאי דקיי"ל דגם יין לא בעי סוכה גם בזה אין יוצאין ידי סעודה ג' כו' יעו"ש אבל לענ"ד אין ראיה משם דחיוב סוכה תליא במידי דקבעי אינשי עלייהו וכמ"ש המ"א בעצמו (סי' תרל"ט ס"ק ה') יעו"ש וכמ"ש בש"ס בפ' כ"מ דפריך א"ה יין נמי נבריך עלייהו ג' ברכות ומשני לא קבעי אינשי עלייהו משא"כ לענין סעודה ג' כל דמסעד סעיד מהני ועדיף ממיני תרגימא ולכך נ"ל ליישב דברי המ"א דאזיל לשיטתו שכ' בס"ק שאח"ז על מה שסוברים הגאונים דיין מהני לקידוש במ"ס היינו דבעינן שישתה כוס אחד מלבד כוס של קידוש וכמ"ש במחצית השקל שם דמדמי לה לקידוש במ"ס דפת ע"ש והמ"א עצמו כ' (בסי' תע"א ס"ק ד') דשתיית ב' כוסות מיקרי טובא דאמרינן בש"ס דפורתא סעיד וטובא מגרר גריר וא"כ כאן א"א לומר דצריך קידוש במקום סעודה דווקא במידי דמסעד סעיד דהא כיון ששותה טובא ב' כוסות לא סעיד אלא אדרבא גריר טפי ולכן ס"ל כשיטת הגאונים דלא תליא בהכי אלא מ"ש דאין קידוש כו' הטעם דבמקום עונג שם תהא קריאה וכל דבר חשוב שברכתו מעין ג' מיקרי עונג וא"כ גם מיני תרגימא מועיל ואדרבא עדיפי טפי דעכ"פ הם סועדים קצת משא"כ ב' כוסות של יין דגריר טפי אבל לענ"ד אין זה מוכרח דאפשר דהגאונים מיירי במי ששומע קידוש מאחרים ע"ז קאמרי דיוצא ביין ששותה אח"כ דאז נקרא פורתא ומסעד סעיד והגאונים גרירא בתר לישנא דש"ס בפ' ערבי פסחים שם דקאמר התם אביי כי הוינן בי מר הוה מקדש לן כו' וע"ז אמרו דמהני לחם או יין ואף שאיני כדאי להשיג על מאור עינינו המ"א ז"ל וגם על הש"ג שהביא המ"א שם מ"מ למעשה צ"ע לפי מה שהוכחנו מדברי התוס' ואפשר שהמ"א והש"ג סמכו על דברי הגאונים וס"ל דפליגי על שיטת התוס' דבאמת אין לחלק בין יין לש"ד לענין סעודת שבת דבעינן פת דווקא ובודאי ביין אין יוצאין ידי סעודת שבת וא"כ אין חילוק בזה כלל:
2
ג׳ומ"ש כ"ת בשם רבו ידידי הגאון המנוח מו"ה יעקב מאיר ז"ל שתמה על מה שנוהגים העולם לפטור ידי קידוש במ"ס בפת הבאה בכסנין שהרי מחמת שבת חשיב זה לכל אדם לקביעות סעודה וא"כ יש דיעות דצריך נט"י והמוציא ובהמ"ז לענ"ד לא נראה כן דלפ"ז גם בשתיית יין היה לו לברך בהמ"ז שהרי אמרו בפ' כ"מ (ל"ה ב') א"ה יין נמי נבריך עליה ג' ברכות ומשני לא קבעי אינשי סעודתייהו עלייהו א"כ נאמר דבשבת דקובעים סעודתם על היין כדאיתא התם (מ"ב ב') אריב"ל ל"ש אלא בשבתות וי"ט שאדם קובע סעודתו על היין כו' וא"ל דכוונת הש"ס דבעינן שיקבע סעודתו רק על היין משא"כ בדף מ"ב שם הכוונה שקובעים סעודתם לשתות יין בתוך הסעוד' דאכתי קש' דהרי לפי שיטת הגאוני' יוצאים ידי קידוש במ"ס ביין וא"כ הרי חשיב קביעת סעודה על היין לבד ולצטריך לברך עליו בהמ"ז לפ"ד הגאון הנז' אבל הנלע"ד דעיקר בהמ"ז תליא במה שדרך העולם לקבוע סעודה עליו מטעם חשיבות המאכל שאוכלים אותו בתורת לחם לשבוע לא מצד שהקביעות נעשה מצד חשיבות סעודת שבת אף אם קובע סעודתו בזה בטלה דעתו וא"כ אין ראיה משם שלא יהא יוצאים בפת הבאה בכסנין מה' המינים בקידוש במקום סעודה ואפ"ה א"צ ג' ברכות ומ"ש מע"ל שרבו הראה לו ראי' כמדומ' לו ברי"ף פ' ע"פ עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות ואפשר שכוונתו לש"ג במ"ש שידי קידוש במ"ס יוצא במיני מגדים דכל סעודת שבת אפי' עראי חשיב קבע יעו"ש ור"ל כמו שמצינו גבי מעשר דאסור לאכול עראי בלא מעשר בשבת משום דחשיבא קביעות אבל דיעה זו דחויה היא מדברי התוס' הנ"ל שהבאתי ולא דמיא כלל למעשר דכאן תלוי דוקא בסעודה ממש במה שגם בחול דרכו לקבוע עליו וגם לענין זה תלוי דווק' בסעוד' ממש כמ"ש במקו' עונג שם תהא קריא' גם אינו מוכרח שיסבור הש"ג דצריך בהמ"ז ע"ז ומ"ש דחשיבא קבע היינו רק לענין לצאת ידי קידוש במ"ס משא"כ בהמ"ז שתלוי בדבר שדרכו לאכול לשובע וכמ"ש ולכן לענ"ד צע"ג אם יוצא ידי קידוש במ"ס בפת הבאה בכסנין. דברי דו"ש יצחק אייזק חופ"ק ראזינאי:
3