בני יששכר, אדר ב׳:ב׳Bnei Yissaschar, Adar 2:2
א׳כי תשא וכו' אמרו רז"ל במדרש אמר משה לפני הקב"ה משאני מת אין אני נזכר א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלים ואת' זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנ' בשע' שקוראין לפני פ' שקלים כאלו אתה עומד שם ואתה זוקף את ראשן. הה"ד כי וכו' שא לא נאמר אלא כי תשא עכ"ל הנה דבריהם ז"ל במדרש הזה הוא נתיב לא ידעו עיט. ואענה גם אני חלקי. ידוע (בכתבי מרן האריז"ל) חדשי השנ"ה כולם הם בחי' איברים שבראש ע"כ ראשי חדשים נקראים. תשרי גולגלתא. מרחשו"ן כסל"ו ב' אזנים. טב"ת שב"ט עינים. אדר חוטם הן המה איברי הראש. והפ"ה נשלם במה שישראל מקדשין את החדש בפיהם (ובשנת העיבור בחדש העיבור) והנה האיברים הללו הן המה השערים. אשר פתחם הבורא ית' אל האדם להשתמש בהן בחושיו לצורך הנהגת התור': ועש' פתחים לכ"א ומנעולים וכיסויים לכ"א שיוכל לכסות אותם לסגרם בעת אשר יזדמן לפניו דבר שאינו ראוי להשתמש אז באברים ההם כגון בעינים כשיזדמן לפניו דבר ערוה הנה יסגור את עיניו וכיוצא באזני"ם כשיזדמן לפניו דבר שאינו ראוי לשמוע ליצנות לה"ר וכיוצא. הנה יכוף אלי' לתוכו וכיוצא בשאר האיברים הנ"ל והנה ניתן השכל במרומים רבים הוא הדעת הנותן באדם למעלה מן החושים והוא ממונ' לשופט לשפוט בצדק את אשר ישתמש האדם בחושים הללו ואת אשר ימנע ולא ישתמש. הוא הדע"ת המושפע מחיי החיים בלי הפסק כי הדע"ת הוא ממקור החיות (וזהו ברמז המלך המרומם לבדו מא"ז הוא א' למעל' מהזה היינו ז' שערים) והנה ידוע בחי' מש"ה הוא בחינת הדע"ת של כללות ישראל. אשר ידעו י"י פנים וכו' וכמשארז"ל בהתחדשות איז' דעת אצלם משה שפיר קאמרת. והנה כשהשערים מתיישרין ע"י הדע"ת לבל ילכו דרך עקלתון זה נק' זקיפת ראש שהאיברי' שבראש הן בזקיפ' לא יתעקמו לילך ארחות עקלקלות משא"כ בהיפך ח"ו הנ' הראש אינו זקוף במישור והנ' כל זמן היות המאיר הקדוש משה רבינו ע"ה עם ישראל בחיים חיותו הוא הדע"ת הכולל הנה הי' מאיר לדעתן של ישראל וחשש פן וח"ו אחרי גניזתו ילך הדע"ת דרך עקלתון וישתמשו באיברי הראש בדברי' שהם מצד הקליפות ויטמאו ח"ו את קדושתם והנה הבטיחו הש"י כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלים ואת' זוקף את ראשן כך בכל שנה וכו' וענין שייכות הדבר לפ' שקלי"ם דייקא כבר כתבנו במ"א שק"ל בגימ' נפ"ש והנה הכחות שבנפש עומדים במשקל אם ירצ' יטה כחותיו. היינו החושים שהם פעולות הנפש לדבר י"י ולתורתו ולמצותיו ואם ירצ' ח"ו יפעול בהיפך כי הבחיר' חפשית א"כ הוא כמו דבר שקולי נוט' לכאן ולכאן וכיון שהדבר שקול בבחיר' ע"כ תיכף ביום הולדו יש בו מחצ' פעול' לי"י ומחצ' פעול' להיפך ח"ו והחיוב מוטל על האדם להטות גם מחצית חלק השני ג"כ להש"י וזה ברמז המצו' שנצטוינו לתת מחצי"ת שק"ל (בגי' נפש) לי"י להיותן לקרבנות לקרב הכל לי"י (וגם נפש הבהמיית יתקדש להש"י הבן הדבר) ועי"ז הוא נשיאת ראש וזקיפתו לישראל והבטיח הש"י בעת אשר יקראו פ' שקלים מש"ה רבינ"ו ע"ה סוד הדע"ת עומד עמהם להטות דעת"ם ורצונם לי"י וזוקף את ראשן כנ"ל הבן הדברים:
1
