בני יששכר, אדר ב׳:ג׳Bnei Yissaschar, Adar 2:3
א׳כי תשא את ראש בני ישראל וכו' עיין מ"ש בדרושי חג השבועות בפרק מת"ן תור"ה בפסוק ואתם תהיו לי ממלכת וכו' אלה הדברים אש"ר תדבר אל בני ישראל ישראל הם אתוון ל"י ראש. והנה כביכול קוב"ה עם כנסת ישראל הוא דמיון חיתוני חתן וכל'. והנה ידוע מכתבי מרן האריז"ל אשר בשע' הקידושין שמקדש החתן את הכל"ה נותן אל הכל' אור מקיף וע"י היחוד נותן לה או"ר פנימ' והנה תמצא באותיות ישראל אותיות החיצונים ומקיפין הם אתוון ל"י והם מרמזין על קידושי"ן הרי את מקודשת לי ידים מוכיחו' והנה הל' גבוה מכל האותיות מרמזת על גבו' שומר. ואות י' הקטנה מכל האותיות מרמזת על כנסת ישראל. כי אתם המעט וכו' ע"כ אותיות ל"י שייכים לקידושין דקוב"ה עם כנ"י (עיין זה במג"ע) ואתוון ראש או אש"ר הם אתוון פנימיים בתיבת ישרא"ל מרמזין על או"ר פנימ"י הנעש' כביכול ע"י הייחוד והתבונן כביכול בשיעור קומת אדם רמ"ח איברין דדכורא עם רנ"ב דנוק' עם המפת"ח שאמר ר"ע בבכורות הם בגימ' אשר ראש ע"כ כביכול יש לכנות בייחוד הקדוש באותיות רא"ש אש"ר והנה הם אתוון פנימיים בתיבת ישרא"ל כי ע"י הייחוד בא האו"ר פנימ"י ואותיות ל"י המה מקיפין בתיבת ישרא"ל והמה מורים על קידושין שעי"ז בא אור מקי"ף. וא"כ לפ"ז יש בשם ישרא"ל הורא' על קידושין ועל הייחוד אור מקיף ואור פנימי והנה כתיב על הזמן המקוו' לעתיד ב"ב כי בועליך עושיך י"י צבאות. נשמע שעד היום הי' רק בחי' אירוסין וקדושין. כמ"ש וארשתיך ל"י לעולם וכו' ואח"כ וידעת את י"י לשון חיבור וייחוד ממש כביכול ולא ולא יכנף עוד מוריך והנה מש"ה רבינ"ו עליו השלום ה"ס הדע"ת הגורם הייחוד כנודע ע"כ הי' הוא הסרסור במתן תור' בין קוב"ה וכנ"י שאז הי' בחי' קידושין ע"כ נאמר. ואתם תהיו ל"י וכו' וגוי קדוש וכן הוא יהי' לעתיד ב"ב כשתתגל' לנו התור' בבחי' פנימיית בסוד כי תורה (חדש') מאתי תצא בבחי' נישואין כי בועליך עושיך וכו' וזה שסיים הש"י אלה הדברים אש"ר תדבר אל בני ישראל. בבחי' אש"ר פנימיית תדבר לעתיד אלה הדברים ממש רק שיהי' בהתגלות הפנימיי'. מאת"י תצא. הבן הדברים וז"ש אל בני ישרא"ל אשר מרומז בשמותם ואתם תהי' ל"י וכו'. וגם אשר תדבר לעתיד היינו ל"י אש"ר אירוסין ונשואין מקיף פנימי. הבן הדברים:
1
ב׳וזה הוא ג"כ ברמז הפרש' הזאת כי תשא את רא"ש בני ישרא"ל כשיבא זמן התנשאות רא"ש בני ישרא"ל היינו בגלותא בתראה שכבר יגיע זמן הייחוד השלם באחרית הימים לפקדיה"ם היינו כשיגיע זמן הפקודה והגאולה אזי זאת העצ' היעוצ' ונתנו איש כפר נפשו לי"י היינו המס"נ האמיתי בק"ש ותפלה ואמרו בזהר דאיתחשיב לפני הקב"ה כאילו מסרו נפשם בפועל ואפילו עבירות שאינם מתכפרי' רק ע"י מית' כגון חילול השם וכיוצא שכולם תולין ומית' ממרקת כמד"א אם יכופר העון הזה לכם עד וכו'. עכ"ז כיון שמוסר נפשו באמת בק"ש איתחשיב כאילו מת על קדושת שמו ית'. וז"ש ולא יהי' (בזה) נגף בפקו"ד אותם כי יתכפרו במס"נ בכח בהסכמ' אמיתיית בלב וזה הוא הייחוד השלם ותבא הגאול' ב"ב אמן:
2
ג׳ולדרך הזה ג"כ יש לפרש המדרש הנ"ל שאמר משה להקב"ה משאני מת אין אני נזכר. א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד כעת ונותן להם פ' שקלים ואת' זוקף את ראשן כך בכל שנה ושנה וכו' פ' שקלים הוא שצו' הקב"ה שיתנו מחצית השקל שק"ל בגימ' נפש וצו' הש"י ליתן מחצית דייקא נראה דהנה ידוע הנפ"ש הבא' לעוה"ז מהעולם העליון מהחדר ששמו גו"ף כמו שפרש"י בגמ' (ה"ס מלכות שמים נק' גופא קדישא כמבואר במקובלים) והגם שבא הנשמה משם לעוה"ז עכ"ז שורש' נשאר שם במקור'. כי רוחניות אינו נעתק ממקום למקום רק מתרב' ואותו חלק הנפש אשר בשמים ממעל מאיר לאשר בארץ בגוף האדם. והחלק אשר בארץ מחוייב להשתוקק למקור אשר בשמים (וזה ענין מסה"נ באהבה) ע"כ הנפש נק' ב' חצאי נפשות והמ"י. וזה שרמזני במ"א בדברי המדרש עשה לך שתי חצוצרו"ת כסף. זש"ה ירא את י"י בני ומלך המליכהו עליך והוא פלאי ופירשנו בזה ע"פ דברי הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל כתב עשה לך שתי חצוצרו"ת כסף שתי חצאי צורות כס"ף שיהיו נכספי' זה לזה ולפי דברינו הנ"ל יתפרשו דברי הרב היינו חלק הנפש אשר הוא בעוה"ז מלובש בגוף תכסוף למקור' לחלק השמיימי ואז חלק השמיימי יכסוף להאיר לחלק אשר בעולם הזה כנ"ל. והנה רמ"ח בגימ' חצי (מספר) מלכו"ת והנה גם חלק הנפ"ש השמיימי במקור' הוא ג"כ רמ"ח זה הוא מלכו"ת שמים שלימ' שהזכירו חז"ל וה"ס אברהם אברה"ם הנזכר אחר העקידה. אחר שכבר נתדבק אברהם כ"כ בקונו שמסר להש"י דבר החביב עליו יותר מנפשו היינו בן יחיד הבן יקיר לי הוא המסה"נ המופלג והדיבוק לגמרי בקונו ונתהוו לאחדים ממש חלקי הנפשות. רמ"ח רמ"ח אברה' אברה'. ונתהוו מספר מלכות שמים שלימ' (ותוכל להשכיל להיטב אח"כ ויקרא מלאך י"י אל אברה"ם שנית מן השמים רצ"ל אל הנפש השנית שהוא מן השמים ואין להאריך והמ"י) והוא לדעתי סוד הפסוק הבן יקיר לי אפרים וכו'. רח"ם ארחמנ"ו נאום י"י ובז' יתבארו דברי המדרש הנ"ל עשה לך שתי חצוצרות כסף. היינו כסיפות השתי חצאי צורות זש"ה ירא את י"י בני ומל"ך מאי ומל"ך המליכהו עליך דכיון דבשתי חצאי צורות יתחברו רמ"ח רמ"ח יתהוו' מלכות שמים שלימ'. ואתה תבין כי קצרתי וביארתי במ"א:
3
ד׳ותתבונן לפי הדברי' הנ"ל במה שדקדק הרשע אחשורוש מלכותא חייבתא לומר לאסתר המלכ' בכל פעם עד חצי המלכו"ת וינתן לך. לא רצה שיהי' מלכות שלימ' ולא רצ' שתהי' עבודת ישראל במסה"נ שידע שעי"ז תהי' מלכו' שמים שלימה ואז יעבור ממשלת זדון מן הארץ. ויפתחו לך שערי בינ' להתבונן בתפלת ר"ה תקנו אנשי כנה"ג (שהיו בזמן ההוא שרצ' אחשורוש שלא תהי' ח"ו עבודת ישראל רק חצי המלכות) בתפלת ר"ה. ותמלוך אתה הוא י"י אלקינו לבדך על כל מעשך. בהר ציון משכן כבודך ובירושלים וכו' ככתוב וכו' ימלך י"י לעולם אלהיך ציון וכו'. הנה לכאורה יש להתבונן הראי' שהביא מן הפסו' אינו ענין אל התפל' כי בתפל' מבקשים שימלוך הש"י בהר ציון וזה אינו בפסוק רק שימלוך י"י לעולם והוא ית"ש הוא אלקי ציון. אבל כאשר תשכיל בדברי חז"ל דקדקו ג"כ למה אמר אחשורוש עד חצי המלכות ופירשו שאמר עד ולא עד בכלל היינו בנין בית המקדש שעומד בחצי המלכו' היינו באמצע העולם זה לא רצה להסכים. והנ' לכאור' דבריהם רחוקי' מדברינו וכאשר תעמיק בדבר תרא' הכל הולך אל מקום אחד. דהנ' בית המקדש מקום העבוד' עומד בחצי המלכו"ת לכוונ' הנ"ל היינו חצי מלכו"ת רמ"ח מכאן להורו' שזה כל פרי מגמתינו בעבוד' במסה"נ ממש שתהי' מלכו' שמים שלימה בסוד רח"ם ארחמנ"ו כנ"ל:
4
ה׳ותעמיק עוד בדבר הבית המקדש עומד באמצע עולם א"כ הוא חצ"י המלכו"ת למזרח וכן למערב וכן לצפון ולדרום א"כ הוא ב"פ מלכות הוא מספר מכוון עו"ל מלכו"ת שמים. והוא הנרצ' לרז"ל בכ"מ אומרים. הרוצ' לקבל עליו עו"ל מלכו"ת שמי"ם שלימ'. וכאשר תתבונן בכ"ז תבין מה שתקנו ותמלוך אתה וכו' לבדך וכו' בהר ציו"ן וכו' ובירושלים וכו' כמו שידוע לך בכוונת ב' ימים דר"ה ב"פ מלכו"ת וממילא תבין הראי' מפסוק ימלך י"י לעולם וכו' לדו"ר ודו"ר ע' בכונת לדור ודור המליכו וכו' ותלך לבטח:
5
ו׳והנה בהיות משה רבינו ע"ה סוד הדע"ת הכללי של ישראל בחיים חיותו השפיע לכ"י מבחי' הדע"ת הוא הדביקות במסה"נ (דע"ת הוא דביקו' והתקשרות מלשון ויד"ע אד"ם) ולמד לב"י דע"ת איך יתדבקו במסה"נ חלקי הנשמו' אשר בארץ לרא"ש בנ"י ישרא"ל. היינו שרשם העליון אשר בשמים ממעל. וחשש משה פן כשיתגנז אורו אור הדע"ת שוב לא יהי' לב"י הדע"ת הלז' דביקו' במסה"נ דביקו' הנפש במקור'. וז"ש משאני מת אין אני נזכר היינו הדע"ת שלו שלא יהי' ח"ו דבוקים בקונם. למסור נפשם על קדושת שמו להתדבק חצאי הצורו' ולהמליך מלכו"ת שמים שלימ'. וא"ל הקב"ה כשם שאת' עומד כעת ונותן להם פ' שקלים וענין מחצית השקל הוא חצי נפש כנ"ל ליתן אותו חצי הנפ"ש כופר לי"י היינו מסה"נ כנ"ל ע"י מש"ה בחי' הדע"ת המקשר. כך בכל שנה ושנ' כשקורין לפני פ' שקלי"ם וכו'. כי בכל שנה ושנ' תתעורר בכל עדת ישורון בכל מקומו' מושבותם נשמת מש"ה רבינ"ו כללו' הדע"ת של ישראל ללמדם דע"ת ותבונ' והשכל להתקשר עצמם בדביקו' צורם ויוצרם והאיך יקבלו ע"ע במסה"נ עו"ל מלכו"ת שמיים שלימ' כי זה כל האדם והבן מאד וקורין בעבור זה הפרש' הזאת בהגיע חדש אד"ר כי בחדש הזה קימו וקבלו היהודים מחדש קבלת התור' מאהב' במסה"נ כי עד היום הי' מודע' רבא לאורייתא ובזמן הנס קבלו עליהם ועל זרעם מאהבה עיי"ש בגמ' בלשון רש"י ז"ל ובזה תתבונן מ"ש בזהר וקבל"ו היהודי"ם דא הוא מש"ה כללא דיהודאי שקיבל מגלת אסתר מסינ"י הבן:
6
