בני יששכר, אדר ב׳:ה׳Bnei Yissaschar, Adar 2:5
א׳זה יתנו וכו' דרשו חז"ל מתיבת ז"ה שנתקשה מש"ה במצוה שקלי"ם עד שהראהו הקב"ה מטבע של אש ומהראוי להתבונן מהו הקושוי בזה להבין צורה מטבע אחת קטנה והנה בתרגום המיוחס ליונתן תרגום דין שיעורא איתחמי למשה בטורא היה כדינר"א דאש"א ג"ז צריך לימוד למה הראה לו מטבע שלאש דייקא ומה שיש לי ליומר ע"פ מה שפירשני בפסוק אלה פקודי המשכן. משכן העדות אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים ביד איתמר וכו' והנה כ"מ שנא' אלה פסל את הראשונם ומאי פסל בכאן. וגם מהו הנרצה בכאן עבוד"ת הלוי"ם ופירשנו דהנה כל המניינים אין בהם ברכ"ה כמשארז"ל אין הברכ"ה שורה על דבר המנוי וכו' והטעם כי כל מנין ומפקד הוא צמצום (כך וכך בשיעור) וכל צמצום היא בחי' גבורה ע"כ אסור למנות את ישרא"ל. והנה במלאכת עבודת הקודש מנו ופקדו מנין ומספר ומפקד לזה אמר הכתוב אל"ה פקודי המשכן פסל את הראשונים היינו כל המניינים שבעולם שמונעים את הברכה שאני המנין הזה. והוא בהיפך אדרבא ע"י המנין הזה תשרה הברכ"ה על כל העולם כי המנין הזה אש"ר פקד ע"פ משה שה"ס הדע"ת (כ"כ נק' משכ"ן העד"ת הדע"ת כאשר יתבאר) והנה תראה ברכ"ה ראשונה שבברכו' אמצעיו' שבשמ"ע היא בברכת הדע"ת והנה בדע"ת יש בו עיטרא דחסדי"ם ועיטרא דגבורות ובדע"ת חדרים ימלאו וא"כ במנין הנעשה מבחי' הדע"ת הגם שהמנין הוא צמצום מבחי' הגבור"ה בהדעת שבו לאחדים חסדי"ם וגבורו"ת וז"ש אלה פקודי המשכן פסל את הראשונים היינו כל המניינים שבעולם שאין הברכה שורה על ידם שאני המנין הזה שהוא משכ"ן העד"ת הדע"ת אשר פקד ע"פ משה הוא בחי' הדעת אשר ידע"ו י"י הנה היא עבוד"ת הלוי"ם גבורות ביד איתמר וכו' הכה"ן איש חסד כי בדעת חסדים וגבורות כחדא חשבינן להו והכל לחסדי"ם יחשב:
1
ב׳ובזה נוכל לפרש מ"ש חז"ל שנתקשה משה בעסק המפקד בכאן דהיינו שהוקשה לו ממ"נ אם המפקד גורם חליל' איזה דבר לא טוב להיות המפקד מבחי' גבור' צמצום מה מועיל מה שיתן כ"א מטבע עד שהראוהו מטבע כסף (חסד) והוא א"ש (גבורה) להורות בזה על הדעת של משה שבו לאחדים יחד עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות והנה להיות המפקד הראשון היה ע"י משה סוד הדע"ת אמר הוא ית"ש:
2
ג׳כי תשא ואמרז"ל שא לא נאמר אלא כי תשא כשם שאתה עומד כעת זוקף את ראשן כן בכל שנה וכו' כאילו אתה עומד שם וכו' ע"כ כל המספרים שנעשו באופן כזה הוא ממצות מש"ה והוא בבחי' הדע"ת ויש בו ברכה הבן:
3
ד׳עפ"י הדברים האלה תוכל להתבונן מחצית השקל דייקא הוא המצוה ליתן איש כפר נפשו לי"י ה"ס פדיון נפש הנמסר מקובלים הקדמונים לעשות פ"נ במנין ק"ס מטבעות מנין כס"ף ומנין כי האדם עץ השדה וה"ס חשבון השם הנכבד י' פעמים ה' ה' פעמים י' ו' פעמים ה' ה' פעמים ו'. בחשבון הזה שם הוי' במספר ק"ס וזהו הנרמז במצו' ליתן לצורך הקרבנות כפר נפשו לי"י מחצית השקל הנה מחצית השקל של תורה הוא ק"ס שעירות כנודע והנה ק"ס היא ג"כ מספר מי"ם (חסד) יין (גבור') אין מברכין על היי"ן עד שיתן לתוכו מיי"ם ע"כ ביינות שלנו שאינם חזקים החיוב ליתן לתוכו מי"ם כדי לערב החסדים וגבורות ביחד ה"ס הדעת אשר בו עיטרא דחסדים ועיטרא דגבורות ולהבדיל בין הקודש ובין החול הוא ג"כ בבחי' הדעת כמו שתקנו לומר הבדלה בחונן הדעת כי אם אין דעה הבדלה מנין ומעתה תבין לפמ"ש שזה הענין אשר הראו למש"ה מטבע של אש (גבור') והוא כסף (חסד) להורות על סוד הדעת והנה הכסף בעצמו הנותן למצו' הוא מחצי"ת השקל ק"ס שעירות מנין מי"ם יי"ן (והוא מנין כס"ף) והוא ניתן לכפר נפש לי"י פדיון נפש כנ"ל לכפר על הנפש הבן הדברים רמזתי לך בקיצור. ואתה תבין דבר מת"ד:
4