בני יששכר, אדר ב׳:ז׳Bnei Yissaschar, Adar 2:7
א׳העשיר וכו' והדל וכו' מהראוי להתבונן למה לי' לומר בה"א העשיר והדל ואען ואומר הנה כבר כתבנו בכמה מקומו' בענין פעולת הדעת להטות גם חלק התאוני' שבא מצד נפש הבהמיי' ולהדריכו לעבודת הש"י והנה ככה הוא בכל הענינים הנעשים תחת השמש ידוע הדבר להמבינים בענין קליפת נג"ה ושלש קליפות הטמאות אשר כל הענינים האסורים הם מן ג' קליפות הטמאות וענינים המותרים הם מקליפת נג"ה וגם נפש הבהמיות התאונים שבאדם הישראלי הוא מקליפת נג"ה והנה כל הענינים המותרים צריכין להתבחן ע"פ הדעת אם מתבונן בדעתו לעשותן לשם י"י ולתורתו אזי מתעלה החיות של הדבר המותר ההוא (שהוא מקליפת נג"ה) אל הקדש פנימ' כגון אם אוכל האדם מאכל היתר בכדי לילך בכח האכילה ההוא לעבודת הש"י אזי מתעלה החיו' של המאכל ההוא אל הקדש נמצא מתעל' נג"ה אל הקדש ובהיפך כשאוכל למלאות התאו' הולך אל החיות לפי שעה ונכלל בג' קליפ' הטמאו' ונמצא נכלל נגה בג' קליפות הטמאות אח"כ כשמיישב בדעתו ועובד הש"י בכח האכילה ההוא. הנה מעל' החיות אל הקדש) כללו של דבר לדעת יובן סוד הענין מחצי"ת השקל בסוד הטיקלא המוכרע לטוב ולהפכו והמכריע הוא הדע"ת הבן הדבר והנה אם לוקח האדם ואוכל או עושה דבר האסור ע"פ התורה והכוונה לעבוד את הש"י בכח המאכל ההוא כגון אם יאכל דבר איסור ויאמר בדעת"ו שילך בכח ההוא ויעבוד את הש"י זה אסור כי דבר האסור ע"פ התורה היא משלש קליפות הטמאו' וזה רע לגמרי וצריך ביטול לגמרי ולא יעלה אל הקדש והגם שבודאי אין להם חיות מעצמם רק יש בהם נהירו דקיק מן הקדש כמד"א ואתה מחי' את כולם ומן הצורך לברר הטוב וכו' אבל גלוי וידוע לפניו ית"ש שזה הבירור לא שייך לנו כי אם נרצה לברר מן ג' קליפות הטמאות. הנה אדרבא ח"ו ישתקע נפשותינו בקליפות רק אנחנו מחוייבים לברר את העניני' המותרים ע"פ התור' והוא מקליפת נג"ה וכשיוגמר הבירו' הזה אזי הש"י בעצמו יוציא בלעם מפיהם של הג' קליפות טמאות ויבולע המות לנצח ומלא' הארץ דע"ה וכו' והדברי' הללו צריכין ביאור רחב ברחב ידים אבל כבר נאמרו ונשנו אל החבירים המקשיבים ע"כ קצרתי:
1
ב׳וזה אשר פירשנו בדברי תנא דבי ר"י בפסוק כי אני י"י המעלה אתכם מאמ"צ (בכ"מ נאמר המוציא) ודרשו אלמל' לא העליתי את ישראל ממצרים אלא ע"מ שאינן מטמאי' בשרצים (וה"ה שאר דברים טמאי' דכתיבי בפרש' שם) דיו והדברים תמוהים אין מן הצורך להאריך ופירשנו בזה דהנה יקשה הלא ידוע כל ענייני עוה"ז צריכין לבירור לברר הטוב מן הרע וז"ס אכילה ושתיה וכל ענייני עוה"ז באוכל האדם את הצומח והחי אזי שב האכילה ההוא להיו' עצם מעצמיו ובשר מבשרו וילך בכח האכילה ההוא ועובד את הש"י והפסולת נדח' מן הגוף הנה נתברר הטוב מן הרע והנה גם כל הענינים והנבראים האסורים ע"פ התורה מן הצומח והחי ע"כ יש בהם ניצוצי קדוש' כי הגם שחיותן מן ג' קליפות הטמאות הנה גם הקליפות ע"כ חיותן מן הקדש והנה צריכין לבירור וכיון שאסורים מהיכן יתבררו והנה מובן הדבר ע"י יציאת ממצרים דהנה גלות מצרים (וכן כל הגליות) הוא לברר נה"ק והנה נאמר וחמשים עלו ב"י מאמ"צ ודרשו בו אחת מחמש' כי מתו הרשעים בג' ימי אפיל' ולעת קץ נאמר ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים באמ"צ וכו' כי אז יבררם הש"י בעצמו ולמה לא המתין הש"י ביצ"מ עד שיבררו כולם כי לא יכלו להתמהמה דהיינו הבירור ההוא הוא כבר משער הנ' דקליפ' וזה אינו מסור בידינו כי אדרב' ח"ו יוכלו להשתקע ברצותם לברר ויודע הש"י שאין זה בחק מן האנושי רק הש"י בעצמו יברר לעת קץ וז"ש הכתוב אחר שפרט לנו הבריות האסורו' לנו באכילה והנה יקשה לך מהיכן יתבררו הנה בא הכתוב בנותן טעם כי אני י"י המעלה אתכם מאמ"צ הגם שנשארו הרב' נה"ק באותן שמתו בג' ימי אפיל' עכ"ז עלי הדבר מוטל ואין זה מחק האנושי כן הוא הדבר בכל ענינים האסורים ע"פ התורה יודע הש"י שאין הבירור בזה מחק האנושי ואדרבא בעסוק האדם בהן לברר אדרב' תשתקע נפשו ח"ו בהן ונאמן הוא בעל מלאכתינו הוא יבררם לעת קץ וזה שדרש הסוד הזה תנא דבי ר"י אלמל' לא העליתי את ישראל ממצרים אלא ע"מ שאינן מטמאין בשרצים דיו הבן כי קצרתי וילא' הקולמוס להרחיב הדברים:
2
ג׳וכיון שבאנו לכל זה הדרוש הנה אבאר לך מה דקשה ע"ז כיון שכל הדברים הנאסרים ע"פ התורה חיותן משלש קליפות הטמאות אשר אין יכולין להתברר על ידינו א"כ למה תהיה כזאת של פעמי' תתבטל חתיכת איסור בהיתר והוא נאכל ע"פ התורה כגון שנתבטל בששים או יבש ביבש ברוב אבל תדע שהוא ממחשבות הצור תם הוא ית"ש יודע אשר הניצוץ הטמון באות' חתיכ' האסור' ביחוד יכול להתברר על ידינו הנה ית"ש מזמין שתפול החתיכה האסורה כזאת לתוך ההיתר ותתבטל ואכול יאכלו אותה ע"פ התורה ותתברר הניצוץ הזה וכן תתבונן בהיפך בדברים המותרים שחיותן מקליפת נוג"ה אשר מוטל על ישראל לברר הטוב מן הרע כאשר יש באיז' מקום דבר אשר אין הבירור מגיע לנו כי הוא משוקע מאד הנה היוצר בראשית פועל ומזמין שיבא הדבר לידי איסור כענין הבהמה הטהורה הכשירה כשיש בה ניצוץ שאין היכולת ביד ישראל לברר הנה יארע בה אחת מן הטריפות או בשחיט' או בבדיק' כדי שלא יאכל ממנה ישראל הבן הדבר:
3
ד׳ומעתה תבין הא דמפורסם הדבר בדברי חז"ל רוב בהמות כשרות הן והנה אנחנו רואים בזה"ז ותהי להיפך אך הוא לדעתי בדורות הקודמים היה ברוב הנה"ק הוא בחי' הטוב בתוכם והיו כשרות כדי שיאכלם ישראלים והן היום שכבר נתברר הטו"ב ולא נשאר רק מעט כי הוא עקבו' משיח' אשר חוצפא יסגי היינו הר"ע הוא ביותר ע"כ על פי הרוב שבהמו' הטהורות נטרפים בכדי שלא יאכלם בני ישראל הבן היטב:
4
ה׳ועתה מהראוי לך להתבונן כיון שהדבר הזה הוא מאת הש"י שהוא מזמין הדבר האיסור שיתערב ברוב היתר בכדי שיהיה ניתר באכילה כי יודע הש"י שזה הוא מכלל הבירור הנמסר לישראל וא"כ מצו' הוא בדוקא שיאכל ישראל החתיכ' ההוא ולא יחמי' כענין שאמרז"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר ממורא שמים ופיר' בזה הרב הקדוש בעל השל"ה נהנ' מיגיעו היינו שייגע א"ע בתורה ויודע להכשיר המאכל הזה על פי התורה הגם שיש בתוך המאכל דבר איסור הנה שב להיתר ע"פ כללי התורה והאדם הזה אוכל המאכל ונהנה ממנו הנ' הוא גדול מן הירא שמים המחמיר והוא כדברינו ממש להיות הדבר הזה נסיב' מאת הש"י שיתברר המאכל האיסור ההוא ולזכות יחשב לאד' האוכלו ע"פ התורה כי יתבררו הנה"ק והוא גדול מן הי"ש שאינו רוצה לאכול מטעם שיש בו תערובות איסור הבן הדבר ע"כ לדעתי הצעיר' אין זה מדרך החסידות מה שכמה אנשים נוהגים סלסול בעצמן שלא לאכול מן שום מאכל שהי' עליו שאלת חכם. הגם שהוא דבר פשוט ומבואר דינו להיתר כגון ע"י תערוב' בששים וכיוצא כי לדעתי אדרבא מצוה הוא יאכלו ענוים וישבעו כי הוא נסיבה מאת הש"י שישוב האיסור להיתר ויתברר ע"י אכילת ישראל ומשאמרז"ל לא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם היינו דוקא במלתא דתליא בסברא וכמ"ש הפוסקים:
5
ו׳והנה יש לחקור לפ"ז א"כ דבר איסור שנתערב בהיתר ונתבטל ע"פ התור' ושב להיתר בכדי שיתברר. א"כ למה לפעמים אסרוהו חז"ל כגון יבש ביבש חד בתרי הנה נתבטל ע"פ התור' ומותר לאכול כל הג' והוא נסיב' מאת הש"י כנ"ל. א"כ האיך באו חכמי' האחרונים וציוי להשליך חתיכ' אחת וטעמם פן יזדמן שישליכו האיסור והנה הוא נסיב' מאת הש"י אשר דוקא יאכלו האיסור בכדי לברר הנה"ק אבל אומר לך הנלע"ד. חכמים המתקנין תקנות לישראל וגודרין גדרים לתורה הן המה נק' חכמי"ם להיות נשמתן באות ממקור עליון ומקבלין הארתן מן חכמ"ה עליונ' כביכול. וכבר ידעת שסוד הבירור היא בחי' החכמ"ה כמ"ש בזה"ק כולם בחכמ"ה עשית כולן במחשב' איתברירו ממילא לפ"ז כיון שהחכמי"ם המקבלין כביכול הארה החכמ"ה גוזרין גזירות ואנחנו מקיימין דבריהן הנ' נעש' הבירור מבחי' חכמ"ה ממילא הבן הדבר ויונעם לך אמרתי הדבר הזה בפני כבוד מחו' הרב החסיד הקדוש המקובל מהרצ"ה זצוק"ל וקלסי':
6
ז׳ועפ"ז אמרתי טעם לשבח על הא דחז"ל תקנו בתול' נישאת ליום הרביעי וטעמא רבא אית בי' משום ט"ב ותקנו ג"כ אלמנ' ליום החמישי בכדי שלא יאמרו נישואי אלמנ' קיל להו לרבנן כמ"ש המפרשי' ומהיכי תיתי דנימא הכי הנ' ע"כ הוא מטעם המבואר בסבא משפטים שיש חשש הקטרוג שיקטרג בי' ההוא רוחא דמקשקש במעהא דשבק בה בעל' קדמא'. והנ' לפי האמת מה הועילו חכמים בזה בתקנתן ולפי הנ"ל יונח כיון דחכמי"ם (אשר מקבלין האר' מן החכמ"ה אשר ע"י נעש' הבירור כנ"ל) המה תקנו תקנות נישואין לאלמנ' א"כ הנושא אלמנ"ה ומקיי' תקנת חכמי"ם שלוחי החכמ"ה כביכול נעש' כביכול ע"י החכמ"ה פעולת הבירור והעלי' לניצוץ ההוא היינו לההוא רוחא דשבק בה בעל' ומקשקש במעהא. וא"כ לא מיבעיא דלא יקטרג הנפטר על הנושא אלמנותו אלא יעמוד עליו למליץ יושר שהי' לחלקי נשמתו עלי' על ידו וא"כ תקנת חכמי' בנישואי אלמנ' הוא לטוב' רבא להנפטר ולנושא אלמנותו לחיים כי החכמ"ה תחי' וכו' הבן.
7
ח׳ומעתה תבין מה שתקנו נישואי אלמנ' ליום החמישי משום ברכ' דדגי"ם דייקא דהנה כל הבריות נמחו במבול מפני החטא כי השחית כל בשר את דרכו על האר"ץ אבל הדגי' לא השחיתו דרכם דכתיב על האר"ץ דייקא ולא הדגים וכתבנו לשם הטעם דהנ' בבהמות וחיות נאמר תוצא הארץ נפש חי' למינ"ה וכו' וא"כ נאסרו בשאינו מינם. משא"כ בדגים נאמר ישרצו המים שרץ נפש חי' ולא נאמר למינ"ו וכל הבריות שבים אחת הם ולא נאסרו מין בשא"מ. א"כ הדגי"ם לא השחיתו דרכם דגם מין בשא"מ מותר אצלם. ולפ"ז תתבונן דהקטרוג המבואר בזהר דמקטרג ההוא רוחא בנושא אלמנ' הוא דוקא כשהנושא אינו משורשו משא"כ סוד היבום באחיו הוה מין במינו והנה לפי מש"ל דע"י תקנת חכמי"ם אין קטרוג בזה אפילו בשאינו משורשו והוה כמין בשא"מ הנה תקנו תקנתם ליום החמישי משום ברכ' דדגים אשר חיו ביום זעם דלא נאסר להם מין בשא"מ ואת' תבין:
8
ט׳ועתה תתבונן הגם שעת' בזה"ז שאין ב"ד ביום קבוע הנה תקנו אשה נישא' בכל יום וזה ג"כ אין קפידא כיון דהכל בא מתקנת חכמי' הם תקנו כעת אשה נישאת בכ"י ואין קפידא. ודכירנא מלתא שאמר לי כבוד מחו' הרב הקדוש הנ"ל ששמע בשם הרב הקדוש מהרד"ב זצוק"ל שנפש הנפטר אין לה עלי' כ"כ למחוז חפצ' עד שתנשא אלמנותו אם היא ראוי' לכך עדיין והי' הדבר לפלא בעיר שהוא היפך דברי הזהר. ומעתה יתברר דברי קדשו שדברי הזהר אמורי' קודם התקנ' אבל אחר תקנת חכמי"ם יש עלי' להנפטר ע"י הנושא שקדו חכמים על תקנת בנות ישראל הבן הדבר:
9
י׳ומעתה נחזור לענינינו במצות מחצי"ת השק"ל נצטוינו ליתן מחצי"ת השק"ל דייקא תרומה לי"י היינו סוד הבירור לברר נה"ק מן נוג"ה אשר בה מעורב טוב ורע ממחציתם ניקח תרומ' היינו לברר ולהרי' חלק הטוב ונדח' הרע וזה כל פרי מעשינו בעבודתינו וזה הרמז במצוה הלזו כאשר נודע לך שק"ל סוד המשקל ובזוה"ק נוג"ה נק' טיקל"א וכבר כתבנו לך שק"ל בגימ' נפ"ש. והנה המצו' מחצי"ת השק"ל כי ישנו בכל איש ישראלי נפש הקדושה ונפש מנג' מעורב טו"ר אין מן הצורך להאריך) והנ' כתבנו לך אשר גם בעסוק האדם בדברים המותרים ע"פ התור' ואכיל' ושתי' וכיוצא הוא בבחי' משק"ל אם עוסק בזה לש"ש הנה מברר הטו"ב ומעלהו אל הקודש משא"כ אם בדעתו למלאו' תאוותו ותהי להיפך ח"ו והכל תלוי בבחי' הדע"ת והדברים האסורי' ע"פ התורה זה משלש קליפות הטמאות והבירור אינו תלוי בדעתינו ואפי' יאכל לש"ש לילך בכח האכיל' לעבוד את הש"י לא יפעול לטוב' ואדרבא תדבק ח"ו בנפשו ומאד עמקו מחשבותיו ית"ש הוא יודע הניצוץ הראוי להתברר על ידינו על יד הדע"ת שחנן אותנו אפי' הוא שקוע בדברים אסורים הנה מזמין הש"י שישוב להיתר ע"י תערובות ולמצו' יחשב לאכול המאכל ההוא ביגיע כפיו בתור' ויברר הנה"ק:
10
י״אומעתה תבין הנאמר ברמז המצו'. העשי"ר הידוע אשר הוא עשיר בדע"ת לא ירב' היינו לא יתחכם לאכול אפי' מאכל איסור בחושבו כיון שכוונתו לש"ש הנה ירב' לברר הנה"ק גם מדברים אסורים כי יודע בעל מלאכתינו שאין זה הבירור מגיע לנו ואדרבא עי"ז יתדבק ח"ו וכו' והעד הנאמן ע"ז המלך החכ' באומרו אני ארב' ולא אסיר וכוונתו הי' להעלו' ניצוצי האהב' כמ"ש הכתוב בהם דבק שלמ' לאהב' הבן הדבר. והד"ל הידוע היינו ענ"י בדע"ת לא ימעיט היינו אם יזדמן אשר דבר איסור שב להיתר ע"פ התורה וכמש"ל. ומן הצורך היא להתברר הנה הד"ל בדע"ת לא ימעיט רק כתור' יעש'. הבן הדבר ויונעם לך:
11