בני יששכר, אדר ג׳:י״דBnei Yissaschar, Adar 3:14
א׳ובפסיקתא פי"ב אמר שלמה זכר צדיק לברכה אמר ריש לקיש כשהקב"ה מזכיר לצדיק הוא מזכירו לטובה וכו' כשבא להזכיר הרשע הוא מזכירו לרעה מי היה הוא זה היה עמלק שבשעה שבא לעשות מלחמה עם ישראל מה אמר הקב"ה למשה כתוב זאת זכרו"ן בספר א"ל משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהם זכרו"ן א"ל הקב"ה חייך זכרונם של צדיקים כדי ליתן להן מתן שכר לע"ל וזכרונם של רשעים כדי ליפרע מהן ולמחות את שמן ממה שקראו בענין זכור את אשר עשה לך עמלק תמחה את זכ"ר עמל"ק עכ"ל והנה בכדי להטעים דברי הפסיקת' אבאר לך כמה דקדוקים אשר יפול לב המעיין עליו א' מה הוקשה לו בפ' זו זכור את וכו' אשר הכריחו לדרוש כזאת ב' אומרו כשהקב"ה מזכיר את הצדיק הוא מזכירו לטובה כשבא להזכיר את הרשע וכו' הנה לא ידענו שום חידוש בזה דודאי כשמזכיר את הצדיק הנה מזכיר זכיותיו וצדקותיו וכן בהיפך ברשע וכי ס"ד שיהיה בהיפך ג' הנה דרש שאמר משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהו זכרו"ן מאי הוקשה לו הרי מובן הדבר כמו בצדיקים הזכרון הוא לטובה כ"ה בהיפך ברשעים ד' מה שסיים ההוכחה ממה שקראו בענין זכור וכו' למה הוצרך להוכחה ומה הוא ההוכחה והנה אפתח פתחא לנפשאי עפ"י מ"ש בפסוק ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה והנה אמרו ז"ל שהובטח יהושע בן יהוצדק שיהיה בין המלאכים שנקראין עומדי"ם להיותן תמיד במדרגה אחת משא"כ הצדיק ע"י תורה ומצות שמסגל בכל פעם מוסיף אומץ לילך ממדרגה למדרגה אבל עדיין לא נוכל להבין מה הלשון מהלכים הל"ל ותהיה מהלך בין העומדים (עיין מש"ל במאמר"י חנוכה וכאן) לקצר באתי והוא ע"פ מה שמבואר בש"ס ר' יוחנן הקפיד על שלא אמרו שמועה (והלכה) משמו והקשו שם ור' יוחנן מאי כולי האי (שהקפיד הלא בודאי קדושי עליון כאלה אינן רוצין להתכבד בתירתן) ואמרו שם שעל דבר זה נתחבט ג"כ דוד וביקש אגורה באהלך עולמים. בשתי עולמות עוה"ז ועוה"ב היינו שיאמרו שמועות מפיו ויעי"ז יהיה שפתותיו דובבות בקבר שנאמר דובב שפתי ישינים והקשו שם מהו ההנאה להנפטר ואמרו שם ככומר של ענבים ועדיין אינו מובן והנראה עפ"י מ"ש היום לעשותם ודרשו חז"ל היום לעשותן ומחר לקבל שכרן כי אין מעשה וחשבון ודעת וכו' רק כל מה שהאדם מסגל תורה ומצות בעוה"ז ככה יהיה שכר ולפי תורתו ומצותיו אבל לא יתוסף לו שכרו אחר פטירתו בכל יום ונשאר עומד באותה המדריגה שהיה בעת פטירתו והיה זה שכרו כפי שסיגל התורה אבל אין לו קיוו לתוספת בכל יום הגם שבג"ע ג"כ הצדיקים לומדין תורה ומחדשין רזין דא ריית' מזה לא יחוייב להן שכר כי אדרבא זה הוא מתן שכרן הרוחניי מה שזוכין להשיג ולהנות מזיו השכינה מתוך התורה וזה הוא מזון הנשמות בג"ע אבל אין קיוו לתוספת שכר ע"י עסק התורה הלזו כי היום לעשותם כתיב היינו רק מה שהאדם עושה בעוה"ז רק בגוף המעשיי משא"כ מה שעוסק בג"ע בנשמה בלא גוף המעשיי והנה אמרו בגמרא הזוג והענבל טמאין (היינו שמקבלין טומאה מפני שנקרא כלי אעפ"י שאינו כלי לקבל) מפקו לה מקרא כל דבר אשר יבא באש וכו' אפי' דיבור יבא היינו שאינו רק להשמיע קול כעין דיבור ואמרו אפי' ניטלה עינבל היינו הפנימי המקשקש טמא ופריך למאי חזי כיון שאינו משמיע קול ומתרץ שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס (ופירש"י והוא כעושה מעין מלאכתו הראשונה ר"ל שא"א לו לעשות מלאכתו בעצמו רק ע"י דבר אחר אעפ"כ מיקרי עושה מלאכתו היינו מלאכת הקול והדיבור) ועיי"ש אשר לפי המסקנא הוא סברת ר' יוחנן והנה עפ"י ההלכה הזאת תתבונן היטב כיון שהכלי המוכן למלאכת הקול והדיבור הגם שנתקלקל ובטל ממנו בעצמיותו המלאכה הזאת כיון שראוי לעשות מעין מלאכתו ע"י דבר אחר עדיין נקרא כלי וה"נ בנידון דידן הנה הצדיק כשנפטר מן העולם הנה אין לו רק התורה שלמד בעוה"ז בגוף' המעשיי וככה ישולם שכרו אבל אין לו קיוו שיתוסף לו עוד שכרו בכל פעם ונקרא עומ"ד אבל אם הניח תלמידיו לברכ' ואומרין בכל פעם שמועות מפיו בעוה"ז הנה שפתותיו דובבות הנה הגם שהגוף שוב אינו ראוי לדיבור בעצמיותו הנה עושה מלאכתו ע"י דבר אחר היינו התלמידים האומרין שמועתו והנה הוה כלומד תורה ממש בגוף המעשיי וניתוסף לו שכר בכל פעם על עסק תורתו גם בקבר וע"כ זה שביקש דוד אגורה באהלך עולמים שיאמר שמועות מפיו בעוה"ז וע"ז הקפיד ר' יוחנן שלא אמרו שמועה מפיו וזה שהובטח יהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכי"ם (היינו התלמידים בעוה"ז שנקרא בכל פעם מהלכים הנה נתתים לך גם כשתהיה כבר) בין העומדים היינו בעוה"ב הנה תהיה גם אתה מהלך ע"י התלמידים שיאמרו שמועתך בכל פעם ועוד אקדים לך את אשר כבר כתבנו כמה פעמים אשר שורש תיבת זכרו"ן בלה"ק הוא הנרצ' המוליד בדומה כעין זכר המוליד בדומה והוא מן המוח כן הוא כח הזכרו"ן כל מה שנחקק אצל האדם במוחו בראותו או בשמעו איזה דבר ואחר זמן כשיצטרך לזכור אותו דבר הנה מוליד במוחו ע"י החקיק' וזוכר אותו הדבר כמו בפע' הראשון שראה ושמע הנה נקרא אותו הדבר זכרון כפעולת הזכר המוליד בדומה מן המוח (ועמ"ש בפ' שקלים בפסוק ולקחת את כסף וכו' והיה לכם לזכרון ועמ"ש בפסוק זכ"ר עשה לנפלאותיו זכרו נפלאותיו אשר עשה) באלה הדברים נבא אל ביאור המדרש אמר שלמה זכר צדיק לברכה (הנה לא נאמר לשון פקודה רק לשון זכירה ע"כ) אמר ר"ל כשהקב"ה מזכיר את הצדיק (רצ"ל מזכי"ר היינו שמזכהו להעמיד תלמידים ואומרין אחר פטירתן שמועות מפיו א"כ הוא מוליד בדומה בכל פעם כעין הזכר) הוא מברכו (שמוסיף לו בכל פעם שכרו כאלו למד בחייו כי כן פעל ועשה הש"י שיהי' שפתותיו דובבו' ועושה מעין מלאכתו כנ"ל כשבא להזכיר את הרשע (גם הרשע יש לו בחי' זכר עמלק המשפיע כל תלמיד והרשעים שהעמיד וכל פעולותיו הרעים ודעותיו הרעות אשר הם לקוץ ממאיר גם אחרי מות הרשע הנה הרשע הראשון אשר הוליד זה) הוא מזכירו לרעה לה סוף לו עונש בבאר שחת כאלו עשה הוא עתה הרשעות בפועל) מי הי' זה (מהיכן נשמע דגם ברשע כך הוא בשלמא בצדיק כתיב זכ"ר צדיק לברכה וכמו שפירשתי לך ג"כ בפסוק ונתתי לך מהלכים וכו' אבל ההיפך ברשע מנין לנו) זה היה עמלק כשבא לעשות מלחמה עם ישראל מה הקב"ה אומר למשה כתוב זאת זכרו"ן בספר (שיהיה למעשה הרשע הזה כח המוליד כעין זכ"ר והנ' הדבר יובן גם עפ"י פשטן של הדברים ע"פ משארז"ל משל לאמבטי רותחת אשר מתייראים לגשת אליו בא בליעל אחד וקפץ בתוכה אע"פ שנכוה היקר אותה בפני אחרים וזהו אשר קר"ך בדרך היקר אותך שהיה כל האומות מתייראין להזדווג להן בשמען מעשה י"י כי נורא הוא ובא הרשע הזה ראשית גוים עמלק ונזדווג להם הנה היקר אותן בפני כל האומות ואלו לא בא הרשע הית' מוראן עד היום על כל האומות נמצא כל הרעות שעושין האומות לישראל עד היום הן המה תלמידי עמלק ונתוסף לו בכל פעם חלקו בבאר שחת וביותר תבין עפ"י מה דידוע דשורשו מן הדעת דסט"א וכל עיטין בישין וכל הגזירות עד היום הן המה מבחי' עמלק הדעת דסט"א א"כ עמלק הוא שהוליד כ"ז הבן ע"כ אמר הקב"ה למשה דע"ת דקדושה כתוב זאת זכרו"ן בספר שיהיה לעמלק כח המוליד כזכר אשר כל המאורעות שיארע לישראל עד ביאת המשיח יש לעמלק חלק בזה ויתוסף לו יגון ואנחה עד כי ימחה את שמו מתחת השמים) א"ל משה רבון העולמים הצדיקים כתב בהו זכרו"ן (כי שפתותיהם דובבו' ומולידין מעין מלאכתן הראשונה אבל הרשעים הרי אחרי מותן הם כפגר מובס וכנצר נתעב ומאין יולידו בדומה) א"ל הקב"ה חייך זכרונן של צדיקים כדי ליתן להן מתן שכר לע"ל (היינו כנ"ל שיתוסף להן בכל פעם שכרן להיותן עושין מעין מלאכתן הראשונה וזכרוניהם של רשעים כדי ליפרע מהן ולמחות את שמן (כי כל מה שתלמידיהן עושין בכל פעם נקרא על שמן (ותדע לך שכן הוא) ממה שקראו בענין זכור את אשר עשה לך עמלק (רצ"ל להתוודע ולהגלות אשר כל המאורעות הוליד עמלק עד כי (תמחה את זכ"ר עמלק אז יתבטלו כל הדינין והמקטריגים והיה י"י למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה י"י אחד ושמו אחד וישראל גוי אחד בארץ אין שטן ואין פגע רע ונשגב י"י לבדו:
1