בני יששכר, ניסן ד׳:ה׳Bnei Yissaschar, Nisan 4:5
א׳דרוש ה דף ק"ך
משנה ישנו מקצתן וכו' הפסח אחר חצות מטמא את הידים (רשב"ם ד"ה נותר מחצות ואילך ורבנן גזרו על הנותר לטמא את הידים כדמפרש טעמא בגמרא) גמרא אלמא מחצות ה"ל נותר מאן תנא (רשב"ם והא כתיב לא תותירו ממנו עד בקר אלמא עד בוקר לא הוה נותר א"ר יוסף ראב"ע הוא דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בליל' הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות ע"כ הנה יש להתבונן בדברי ראב"ע דלכאורה דבריו מתמיהין שלמד בג"ש מן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה דאין אכילת הפסח רק עד חצות הרי אדרבא מכות בכורות היתה דוקא אחר חצות ואיך יצדק לו' מ"ה להל"ן ע"ד חצו"ת ונר' לפרש ע"פ מ"ש במ"א נפרש בכאן ע"פ פשוטו מ"ש משה כה אמר ד' כחצו' הליל' אני יוצא וכו' ולא אמר בחצו"ת כמו שדקדקו חז"ל (ועיקרי הדברים יתבארו ע"פ הקדמת רבינו בחיי מה שפי' לפי דרכו ע"ש) ונראה לפרש ע"פ מה דקי"ל פסח שיצאו ישראל ממצרים הי' ביום ה' והנה עפ"י סדר חשבון שליטת ז' כוכבי לכת שמשמשין כ"א שעה וחוזרין חלילה הנה בליל ה' בשע' הקודמת קודם חצות הוא שלימות המזל צדק ושפיטת המזל ההוא לחיים ולשמחה ובשע' ראשונה אחר חצות הוא שליטת המזל מאדי"ם שפיטתו הוא להיפך לשממון ולמית' על שונאי ישראל והנה ידוע דעיקר הניסים דיצ"מ בשידוד המערכו' וכוכבי השמי' וכסיליהם הי' לידע ולהודיע ולהוודע כי גבוה מעל גבוה שומר והוא מסדר את הככבים ברקיע כרצונו אל כל אשר יחפוץ משדדם כרצונו כפי הזכות והחוב' של מעש' התחתונים לבטל סברת פרעה וחכמי מצרים שהי' עובדין לטלה בכור המזלות באמרם שאין הנהג' השגחיות למעל' מן המזלות ואין באפשרי לשנות מושפיטת המזלות והרא' הקב"ה נפלאותיו בשידוד טבעי המזלות ולהתוודע ולהגלות שגם הנהגת הטבע במזלות הוא עפ"י השגחה הנפלאה בלי הפסק רגע הכל כפי מעשה התחתונים וגם יסוד מוסד לכל התורה כי בהעדר האמונה הזאת הנה אין שכר ועונש ואין מן החובה לתורה ולמצות כיון שמעלה בדעתו שא"א לשנות משפיטת המזלות למה לו לעסוק בתורה ובמצות ע"כ קודם נתינת התור' הרא' יוצרינו יוצר בראשית והודיע לכל באי עולם השגחתו הנפלא' בטבעיים ואיך הוא משדדם כרצונו כפי מעש' בני אדם ויש שכר ועונש בהודיע לבאי עולם ואיך העניש את פרעה במצרים בעברם על ציוויו והזכיר את ישראל בהתפללם וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את בריתו אשר כרת עם אברהם יצחק ויעקב עבדיו הנאמנים והנה הודא' הלזו ביותר הרא' הקב"ה בשידוד במכת בכורות שהמצריים היו עובדין לבכור המזלית טל"ה ולקחו אז טל"ה במצותיו ית"ש להקריבו להש"י בזמן שליטת המזל טל"ה היינו ניס"ן ובזמן היותו במערכ' הגדול' דהיינו ביום י"ד לעת ערב סמוך ליום ט"ו שהוא המערכ' יותר גדול' בכל מזל בזמן שליטתו ואז בזמן ממשלתו הקריבוהו להש"י ואז הרג הש"י כל בכורי מצרים להורות שהש"י משדד המזלות המנהיגים בכחו והשגחתו ככל אשר יחפוץ. והנה המגיד מראשית אחרית רצה להודי' בגאולה הראשונה מציאת גאולה האחרונה אשר יבער לגמרי את רוח הטומאה מן הארץ וישפיל ממשלת מלכות אדו"ם סוף כל המלכיות (וע"כ סיימו בשירת הים ד' ימלוך לעולם ועד בגי' עש"ו רמז בהעביר מלכות עש"ו מן העולם אזי ד' ימלוך לעולם ועד) הנה להוראה זו להודי' זאת לישראל עלה ברצוני ית"ש להכות את בכורי מצרים בזמן שליטת כוכב מאדים (היינו בליל ה' אחר חצות) שהוא כח ס"מ שרו של עשו (מאדים ממנו היה יונק המ"ן הבא מן עש"ו וחשב לשפוך דם ח"ו כפי שפיטת כח מזלו המ"ן בגי' מאדים) אבל להיות שפיטת הכוכב הזה הוא לשממון ולמיתה לשונאי ישראל הנה שוב יאמרו מצרים אשר הכל הוא ע"י שפיטת הכוכבים ומזלות ע"כ נתגלה כבודו ית"ש קודם חצות בזמן שליטת כוכב צד"ק שהוראתו הוא לחיים ולשמחה ואעפ"כ נתגלה כבודו ית"ש אז כביכול בהכנה להכות את מצרים בזה נתווד' שידוד המערכה בהיפך שפיטת הכוכבים ומזלות ולא היתה ההכאה והמיתה ממש בזמן ההוא רק בזמן ממשלת מאדי"ם בכדי לעשות הכנה לגאול"ה האחרונה להשפיל ממשלת זדון וכנ"ל (ועיין מעין כל הדברים הללו בספר רבינו בחיי לפי דרכו ולנו הרחבת הביאור בדברים הללו) ויצדק לנו על פי פשוטו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים היינו היציאה וההעבר' כביכול היה קודם חצות וההכא' היתה בחצות וכאשר גילה לנו הש"י כ"ז הנה נחמד ונעים הג"ש של ראב"ע כתיב הכא (באכילת הפסח) ואכלו את הבשר בלילה הזה וכתיב התם ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה התם עד חצות (שההעברה היתה דוקא עד חצות במזל צדק שזה נק' העבר' בהעביר כח המזל לשיעשה היפך שפיטתו וכנ"ל) אף הכא עד חצות דייקא ונחמד ונעים בטעם לפ"ז להיות ההעבר' במזל צדק היתה להראות העברת כח ושפיטת המזל והכוכב וכן אכילת קרבן פסח מזל טלה הוא ג"כ העברת כח המזל וגבוה מעל גבוה שומר וכו' הבן הדברים וינעמו לחיכך:
משנה ישנו מקצתן וכו' הפסח אחר חצות מטמא את הידים (רשב"ם ד"ה נותר מחצות ואילך ורבנן גזרו על הנותר לטמא את הידים כדמפרש טעמא בגמרא) גמרא אלמא מחצות ה"ל נותר מאן תנא (רשב"ם והא כתיב לא תותירו ממנו עד בקר אלמא עד בוקר לא הוה נותר א"ר יוסף ראב"ע הוא דתניא ואכלו את הבשר בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בליל' הזה מה להלן עד חצות אף כאן עד חצות ע"כ הנה יש להתבונן בדברי ראב"ע דלכאורה דבריו מתמיהין שלמד בג"ש מן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה דאין אכילת הפסח רק עד חצות הרי אדרבא מכות בכורות היתה דוקא אחר חצות ואיך יצדק לו' מ"ה להל"ן ע"ד חצו"ת ונר' לפרש ע"פ מ"ש במ"א נפרש בכאן ע"פ פשוטו מ"ש משה כה אמר ד' כחצו' הליל' אני יוצא וכו' ולא אמר בחצו"ת כמו שדקדקו חז"ל (ועיקרי הדברים יתבארו ע"פ הקדמת רבינו בחיי מה שפי' לפי דרכו ע"ש) ונראה לפרש ע"פ מה דקי"ל פסח שיצאו ישראל ממצרים הי' ביום ה' והנה עפ"י סדר חשבון שליטת ז' כוכבי לכת שמשמשין כ"א שעה וחוזרין חלילה הנה בליל ה' בשע' הקודמת קודם חצות הוא שלימות המזל צדק ושפיטת המזל ההוא לחיים ולשמחה ובשע' ראשונה אחר חצות הוא שליטת המזל מאדי"ם שפיטתו הוא להיפך לשממון ולמית' על שונאי ישראל והנה ידוע דעיקר הניסים דיצ"מ בשידוד המערכו' וכוכבי השמי' וכסיליהם הי' לידע ולהודיע ולהוודע כי גבוה מעל גבוה שומר והוא מסדר את הככבים ברקיע כרצונו אל כל אשר יחפוץ משדדם כרצונו כפי הזכות והחוב' של מעש' התחתונים לבטל סברת פרעה וחכמי מצרים שהי' עובדין לטלה בכור המזלות באמרם שאין הנהג' השגחיות למעל' מן המזלות ואין באפשרי לשנות מושפיטת המזלות והרא' הקב"ה נפלאותיו בשידוד טבעי המזלות ולהתוודע ולהגלות שגם הנהגת הטבע במזלות הוא עפ"י השגחה הנפלאה בלי הפסק רגע הכל כפי מעשה התחתונים וגם יסוד מוסד לכל התורה כי בהעדר האמונה הזאת הנה אין שכר ועונש ואין מן החובה לתורה ולמצות כיון שמעלה בדעתו שא"א לשנות משפיטת המזלות למה לו לעסוק בתורה ובמצות ע"כ קודם נתינת התור' הרא' יוצרינו יוצר בראשית והודיע לכל באי עולם השגחתו הנפלא' בטבעיים ואיך הוא משדדם כרצונו כפי מעש' בני אדם ויש שכר ועונש בהודיע לבאי עולם ואיך העניש את פרעה במצרים בעברם על ציוויו והזכיר את ישראל בהתפללם וישמע אלקים את נאקתם ויזכור אלקים את בריתו אשר כרת עם אברהם יצחק ויעקב עבדיו הנאמנים והנה הודא' הלזו ביותר הרא' הקב"ה בשידוד במכת בכורות שהמצריים היו עובדין לבכור המזלית טל"ה ולקחו אז טל"ה במצותיו ית"ש להקריבו להש"י בזמן שליטת המזל טל"ה היינו ניס"ן ובזמן היותו במערכ' הגדול' דהיינו ביום י"ד לעת ערב סמוך ליום ט"ו שהוא המערכ' יותר גדול' בכל מזל בזמן שליטתו ואז בזמן ממשלתו הקריבוהו להש"י ואז הרג הש"י כל בכורי מצרים להורות שהש"י משדד המזלות המנהיגים בכחו והשגחתו ככל אשר יחפוץ. והנה המגיד מראשית אחרית רצה להודי' בגאולה הראשונה מציאת גאולה האחרונה אשר יבער לגמרי את רוח הטומאה מן הארץ וישפיל ממשלת מלכות אדו"ם סוף כל המלכיות (וע"כ סיימו בשירת הים ד' ימלוך לעולם ועד בגי' עש"ו רמז בהעביר מלכות עש"ו מן העולם אזי ד' ימלוך לעולם ועד) הנה להוראה זו להודי' זאת לישראל עלה ברצוני ית"ש להכות את בכורי מצרים בזמן שליטת כוכב מאדים (היינו בליל ה' אחר חצות) שהוא כח ס"מ שרו של עשו (מאדים ממנו היה יונק המ"ן הבא מן עש"ו וחשב לשפוך דם ח"ו כפי שפיטת כח מזלו המ"ן בגי' מאדים) אבל להיות שפיטת הכוכב הזה הוא לשממון ולמיתה לשונאי ישראל הנה שוב יאמרו מצרים אשר הכל הוא ע"י שפיטת הכוכבים ומזלות ע"כ נתגלה כבודו ית"ש קודם חצות בזמן שליטת כוכב צד"ק שהוראתו הוא לחיים ולשמחה ואעפ"כ נתגלה כבודו ית"ש אז כביכול בהכנה להכות את מצרים בזה נתווד' שידוד המערכה בהיפך שפיטת הכוכבים ומזלות ולא היתה ההכאה והמיתה ממש בזמן ההוא רק בזמן ממשלת מאדי"ם בכדי לעשות הכנה לגאול"ה האחרונה להשפיל ממשלת זדון וכנ"ל (ועיין מעין כל הדברים הללו בספר רבינו בחיי לפי דרכו ולנו הרחבת הביאור בדברים הללו) ויצדק לנו על פי פשוטו כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים היינו היציאה וההעבר' כביכול היה קודם חצות וההכא' היתה בחצות וכאשר גילה לנו הש"י כ"ז הנה נחמד ונעים הג"ש של ראב"ע כתיב הכא (באכילת הפסח) ואכלו את הבשר בלילה הזה וכתיב התם ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה התם עד חצות (שההעברה היתה דוקא עד חצות במזל צדק שזה נק' העבר' בהעביר כח המזל לשיעשה היפך שפיטתו וכנ"ל) אף הכא עד חצות דייקא ונחמד ונעים בטעם לפ"ז להיות ההעבר' במזל צדק היתה להראות העברת כח ושפיטת המזל והכוכב וכן אכילת קרבן פסח מזל טלה הוא ג"כ העברת כח המזל וגבוה מעל גבוה שומר וכו' הבן הדברים וינעמו לחיכך:
1
ב׳שם אמר לו ר"ע והלא נאמר חפזון עד שעת חפזון א"כ מה ת"ל בלילה יכול יהא נאכל כקדשים ביום ת"ל בליל"ה בלילה הוא נאכל ואינו נאכל ביום וכו'. אמר רבא אכל מצ"ה בזה"ז לאחר חצות לראב"ע לא יצא י"ח פשיטא כיון דאיתקש לפס"ח (דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו) כפסח דמי מהו דתימא הא אפקי' קרא מהיקשא (דכתיב מצות בפ"ע בערב תאכלו מצות) קמ"ל דכי אהדרי' קרא למלתא קמייתא אהדרי' ע"כ עיין בתוס' והרא"ש והר"ן רצונם לפסוק כראב"ע דסתם מתניתין כוותי' ופסח אחר חצות מטמא את הידים ומיהו אשכחן סתמא אחרינא במגיל' דבר שמצותו בליל' כשר כל הלילה ומסיימו הרא"ש והר"ן דיש להחמיר מצד חומרא בלבד והרמב"ם פסק דזמנ' כל הלילה וגם הרי"ף ז"ל לא הביא דברי רבא נראה ג"כ דסבר זולת הלכתא כראב"ע והנה לכאורה הוא תמו' כיון דאשכחן סתמא דסובר כר"א בן עזרי' וסתמא כר' עקיבא אם כן הוה ספיקא דדינא והוה ספיקא דאורייתא לחומרא וגם על הרא"ש יש לתמו' דכ' להחמיר בחומרא בעלמא וכפי הנראה דינא הוא ובפרט לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא לחומרא הוא מה"ת ונראה דהרי"ף והרמב"ם הוכיחו מדברי רבא בעצמו דלא סבירא ליה כראב"ע דהנה בגמ' לעיל אמר רבא מצ"ה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן מ"ש מרור דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין וכו' מצה נמי הא כתיב על מצות ומרורים ומשני מצה מיהדר הדר בי' קרא בערב תאכלו מצות ר' אחא ב"י אמר אחד זה ואחד זה דרבנן אלא הא כתוב בערב תאכלו מצית ההוא מבעיא לי' לטמא ושהיה בדרך רחוקה סד"א כיון דפסח לא אכלו מצה ומרור נמי לא ליכול קמ"ל. ורבא אמר לך טמא ושהיה בדרך רחוקה לא צריך קרא דלא גרעי מערל וב"נ דתניא כל ערל לא יאכל בו בו אינו אוכל אבל אוכל במצוה ומרור (רצ"ל ולפ"ז לא צריכין קרא לטמא ושהיה בדרך רחוקה ע"כ דרשינן מן הקרא בערב תאכלו מצות דמצה בזמן הזה דאורייתא) ע"כ ולפ"ז ע"כ שמעינן מדברי רבא דלא ס"ל כראב"ע דאמר דהפסח נאכל עד חצות מדאורייתא דאי סובר כראב"ע תקשה מנ"ל לרבא דמצה בזה"ז דאורייתא דילמא בערב תאכלו מצות מיבעיא ליה לטמא ושהיה בדרך רחוקה והא דקאמר דל"צ קרא דלא גרע מערל וב"נ אעפ"כ איצטריך בערב תאכלו מצות כדי לאפקא למצה מהיקשא וטמא ושהיה בדרך רחוקה היו יוצאים במצה כל הלילה דאי מבו סד"א דהוה כפסח ואינן נאכלין רק עד חצות איצטריך בערב תאכלו מצות לטמא ושהיה בד"ר בזמן הבית דלא אכלו פסח ואכלו מצה יוצאים י"ח כל הלילה ואכתי מנ"ל למידרש מבערב תאכלו מצות למצה בזה"ז דאורייתא אלא ע"כ דרבא לא ס"ל כראב"ע רק כר"ע ופסח נמי מצות אכילתו כל הלילה ואייתר לי' בערב וכו' ודרשינן למצה בזה"ז דאורייתא וכיון דחזינן דרבא לא ס"ל כראב"ע ממילא הלכה כר"ע ע"כ השמיטו הרי"ף והרמב"ם הך מימרא דרבא שבכאן והרא"ש והר"ן ג"כ רק לחומרא בעלמא נקטו אכילת מצה רק עד חצות כנ"ל: ע"ד הרמז להבין טעם פלוגתתן אי מצה זמנה כל הלילה או עד חצות הנה נאמר בפסוק ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי וכו' ושמרתם את היום הזה לדורותיכם חוקת עולם מהראוי להתבונן מהו הנתינת טעם לשמור את המצות מן החימוץ כי בעצם היום וכו' (ובפרט כשהטעם מפורש בתורה בעינן כוונה לכווין הטעם כמפורש בפוסקים) וא"כ מהראוי להבין מהו הטעם ואגב נבא להתבונן ג"כ מה שבזוהר הקדוש קראו להמצה מיכלא דמהימנותא מהו האמונה המגיע לנו על ידי המצה להבין כ"ז נשובה אל הראשונות את אשר כתבנו (והוא בקיצור בס' רבינו בחיי) דגילוי כבודו ית"ש במצרים היה כחצות הלילה היינו קודם חצות במזל צדק וההכא' היתה בחצי' האחרונ' היינו אחר חצות בשליטת מזל מאדי"ם וכתבנו שם דגילוי כבודו ית"ש בשליטת מזל צדק המורה לחיים ולשמחה ואעפ"כ ועבר ד' לנגוף את מצרים היא להורות לנו שידוד המזלות המתנהגים בטבע ברצונו ית"ש ואין כח בטבעיים לפעול שום דבר רק הכל עפ"י השגחתו הנפלא כפי מעשי בני אדם להשכירם ולהענישם עפ"י מעשיהם וע"ז מוסד כל יסודי התורה כמש"ל והמאמין אמיתי היודע זה הנה לא יכלה זמנו ביגיעות בני אדם ותחבולותיהם יומם ולילה במסחר בימים ובמדברות לאסוף הון וכיוצא ויעזוב את התורה כיון שיודע האדם שכל עמלו לריק ולא יוסיף ולא יגרע ברוב תחבולותיו או במעט מהם בענינים טבעיים והכל כפי גזירת חכמתו ית"ש בהשגחתו הנפלא' הגם שעפ"י התור' הוא לנהוג בדרך ארץ חריש' וזריעה וקציר' וכיוצא כי כן גזרה חכמתו ית"ש עכ"ז אין מן הצורך להרבות בזה כי במעט מעשה ישיג חפצו כמו בתחבולות רבות וא"א להוסיף מאומה בתחבולות הטבע כ"ע כפי הגזיר' וההשגחה המנהגת הטבעיים וכוכבי השמים וכסיליהם והנהגת המערכ' והמזלות והמבל' ימיו בתחבולות והבלי הזמן בסוברו שישיג חפצו ברוב תחבולותיו הנה אינו מאמין בהשגחה וסובר שהכל מתנהג בטבע המערכה ובטבע הככבים והמזלות והוא כפיר' בכל יסודי התורה והנה להורות היסוד המוסד הלזה הנה המצריים להיותם עובדים לבכור המזלות המזל הראשון והגבוה שבכול' היינו מזל טלה צוה הש"י ליקח טל"ה בחודש אשר בו הוא ממשלת המזל ההוא וביום ההוא אשר מערכתו בתכלית הגובה דהיינו יום י"ד שחיטתו ואכילתו בט"ו ואין לך יום גבוה במערכת המזל יותר מיום ההוא ואז צוה הש"י ליקח הטלה לשוחטו ולאוכלו כמצותו ית"ש להורות כי גבוה מעל גבוה שומר והמזלות כולם קשורים ומונהגם בחפץ הבורא ובהשגחתו ואז הרג הש"י בכורי מצרים והנה היתה גילוי שכינתו להרוג בכוריהם במזל צדק המור' לחיים להורות ג"כ על הענין הנ"ל שאין חיוב בשפיטת מערכת הכוכבים רק בהשגחתו והוא משדד הכל ברצונו נמצא זאת הוא האמונה השלימה אמונת אומן שאין כח בפעולת הטבע בלתי לד' לבדו המנהיג הכל ברצונו. נמצא לפ"ז ימעט האדם עסקי הבלי העולם כי לא יוסיף ולא יגרע בפעולת הטבע כ"א בהשגחתו ית"ש כנ"ל והנה הורא' הלזו נלמז לנו ג"כ במצות מצה דהיינו העצה אינה פועלת שום פעול' בעצמה ולא נעשה בה כי אם פעולת האומן שעשאה משא"כ בחמץ אם האומן עושה אותה כך הוא מתגדלת ומתרחבת בפעולתה באורך וברוחב יותר מפעולת האומן. ע"כ ציונו הש"י לאכול מצה (בזמן צאתנו ממצרים) לשמרה מפעולת החימוץ להורות לנו אמונת אומן לדעת שאין לנו להתגבר במלאכתינו בחפצי עוה"ז ונדע שלא נוסיף או נגרע במלאכתינו להוסיף ולגרוע מזונותינו כ"א בחפץ האומן הפועל יוצרינו ית"ש ע"כ קראו בזוהר למאכל ההוא מיכלא דמהימנותא וזה הוא הטעם הרמוז במקרא ושמרתם את המצות לבל תבא לכלל חימוץ והטעם כי בעצם היום הזה הוצאתי וכו' דייקא בעצם היום הזה ט"ו לחודש ניסן זמן שליטת המזל הגבוה שבכל המזלות וביום המערכת הגדול שבמזל ההוא ואז בו ביום נשדד המערכה והוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים שהיו עובדין להמזל ההוא וממילא נדע שאין כח בטבעיים לפעול זולת בחפצו והשגחתו ית"ש א"כ מהראוי להיותינו מרוצים ומצפים לחפצו ית"ש בכל מקום ובכל זמן אשר יעשה ויפעול ית"ש עמנו כחפצו ורצונו כן הוא הנכון כי פעילת הטבע לא תוסיף דבר כמו המצה שאינה מוספת על פעולת האומן שעשאה והבן הדבר:
2
ג׳והנה עוד קראו בזוהר למצה נהמ"א דאסוותא. הנה מהראוי להבין לאיזה חולי ומכה מרפאת המצה והנה הט אזניך ושמע דברי חכמים וחידותם. אלקים עשה את האדם ישר ולא היה רק טוב וצוהו הש"י שלא לאכול מן עץ הדעת טו"ר כי עי"ז יכנס בו ג"כ הרע ויתהוו' בו תערובת טו"ר וכיון שעבר על ציווי הש"י בעצת הס"מ שבא ורכוב על הנחש כנודע נתעבר חומרו ונכנס בו הרע עד שהוצרך להתעכל חומרו ע"י המיתה שהוא חולי ומכה לכל העולם ואז ע"י המיתה נפרד הרע ונשאר רק טוב ע"י היסורים והעונשין כ"א כפי מעשיו ואין מן הצורך להאריך בדבר הידוע והנה צונו הש"י במצות מצה ולשומרו מן חמץ שאור המחמיץ ומגביה את החומריות והגסות כעין הרע שנכנס בנפש על ידי עץ הדעת ותמצא חמץ שא"ר בגי' עץ הדעת וצונו הש"י שנזהר בזה שלא לאוכלו בימים ההם בזמן הזה הוא סימן והוראה לביטול כח הס"מ אשר בא ורכב על הנחש ופיתה לאכול עץ הדעת ואז נתהוו' הרע ובמהרה בימינו בגאולה האחרונה האלילים כליל יחלוף ואת רוח תטומאה אעביר מן הארץ ונתבטל הס"מ שר של אדום אשר שליטתו בכוכב מאדים המורה על המיתה ושפיכת דמים כמ"ש בגמ' האי מאן דבמאדי"ם וכו' (מאדים גי' המ"ן שבא מזרע אדום ורצה לשפוך דם) הנה להורא' הלזו תמצא שס"ה ימים בשר ואיסור החמץ בשנ' ז' ימים נשאר שנ"ח ימים מנין נחש (עיין כל זה בס' ברכ"ע) ובז' ימים הללו מניע' מן החמץ שא"ר לבטל כח הס"מ ונחש אשר התעורר באדם פעולת הרע והנה תבין לפ"ז מ"ש לעיל שבגאולה הראשונה נרמז הגאולה האחרונה ביטל הרע לגמרי ע"כ היתה המכה במצרים אחר חצי הלילה בליל ה' זמן שליטת מזל מאדי"ם כח הס"מ שר של עשו שתתבטל כוחו וממשלתו במהרה בימינו ויבולע המות לנצח וכו' ע"כ נק' המצה נהמ"א דאסוות"ה רפואה ומרפא ארוכה למכת העולם וזה נרמז ג"כ בטעם התורה ושמרתם את המצות (מן חמץ שאר) כי בעצם וכו' ושמרתם את היום הזה לדורותיכם היינו לדורות עולם גאולה העתידה ב"ב בביטול הרע לגמרי שע"ז מורה פעולת המצה בביטול חמץ שאר ע"כ היה דוקא המכה במצרים בשעת שליטת מזל מאדים כח ס"מ שר עשו וז"ש ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה דייקא הבן:
3
ד׳והנה כאשר זכינו לכל זה הרי שלך לפניך אשר כתבתי לך שלישים אשר ב' ההוראות הנ"ל הראה לנו הש"י בהגלות נגלות כבודו ית' במצרים במזל צדק קודם חצות בהכות בכורי מצרים לאחר חצות הראה לנו הש"י השגחתו הנפלא' בטבעיים ושאין כח בפעולת הטבע רק בהשגחתו ית"ש והראה לנו ביטול כח הס"מ ועשו וכל המרכבה הטמא' וביטול הרע לגמרי ב"ב וב' הענינים נרמזים במצות מצה ונרמזים שניהם בתורה בטעם ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים הוא הוראת שידוד המערכה ופעולת הטבעיים ע"כ מחוייב האדם לעזוב רוב העסק בפעולת הטבע להשליך יהבו על האומן שעשאו בהוראת המצה והנה הוראה הלזו הראה הפועל ישועו' קודם חצות בזמן שעבר ד' לנגוף וכו' במזל צדק וכנ"ל אין מן הצורך לכפול הדברים ואחר כך אמר ושמרתם את היום הזה לדורותיכם הוא הוראת הפעולה העתידה ב"ב בביטול כח הס"מ ועשו וכל הרע ומרכבה הטמאה וזה נעשה אחר חצות והנה בהא פליגי ר"א בן עזרי' ור"ע ראב"ע ס"ל מצה נאכלת רק עד חצות הוראת פעולת שידוד המערכה ופעולת הטבע שזה נעשה בחצות ראשון של הלילה היפך טבע המזל צדק וכנ"ל וא"צ לכווין הטעם הב' כי בפ' לא נאמר הטעם הב' בכוונת המצה רק בכוונת היום ושמרתם את היום הזה לדורותיכם וכנ"ל ור"ע ס"ל זמנה כל הלילה כי צריכין לכווין ב' הטעמים כמ"ש לעיל ושמרתם וכו' כי בעצם היום הזה וכו' בליל ה' אחר חצות זמן שליטת מאדי' אז הוצאתי וכו' מארץ מצרים להוראות הגאולה העתידה בביטול כח ס"מ ומרכבה הטמאה ויבולע המות לנצח ב"ב אמן:
4
ה׳ע"ד הדרוש אמרז"ל במכילתא ר' יוסי הגלילי אומר משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מע"ז והדבקו במצות עכ"ל והנה רצון התנא הזה לבאר מהו לשון משכ"ו מע"ז שפיר קא מפרש משכו ידיכם מע"ז ואחר כך וקחו לכם צאן לפסח אבל לא נודע מה כוונתו באומרו והדבקו במצות היכן נרמז בכאן דביקות גם אומרו במצות לשון רבים והנה להבין דברי התנא הזה נקדים לבאר במקראי קודש ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם והיה כי תבואו אל הארץ ושמרתם את העבודה הזאת הנה מהראוי להתבונן מהו הכוונה ושמרתם את הדבר הזה וכו' אם הכוונה על הקרבן פסח הנה נאמר אח"כ והיה כי תבואו אל הארץ וכו' ושמרתם את העבודה הזאת וגם אומרו לחק לך ולבניך עד עולם משמע מבלי הפסק ובעוה"ר נפסק' המצוה הזאת זה עיתים וימים עד ירחם הש"י והכתוב בעצמו צוח אח"כ כי תבואו אל הארץ דייקא. ונ"ל ע"פ מה דקיי"ל להלכה (בגמרא יבמות) ואיפסקא הלכת' בטוש"ע יו"ד רס"ז הלוקח עבד מן הגוי אין הגוף קנוי לו עד שיטבילנו לשם עבדות הלכך אם קדם וטבל לשם בן חורין הרי הוא ב"ח לפיכך צריך להטיל עליו שום עבודה בעודנו במים שיהא נראה שהוא עבד שלא יקדים ויאמר אני טובל לשם בן חורין ע"כ. הנה היוצר כל הוא אלקינו מקיים ג"כ מצות תורתו והנה עבדים היינו לפרעה במצרים ופדה אותנו הש"י משם להיות לו לעבדים כמ"ש הכתוב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים היינו שפדה אותנו לשם עבדות לא שנהיה ח"ו ב"ח מעבוד עבודתו ית"ש הנה ברצות היוצר כל הוא אלקינו לפדות אותנו לשם עבדות פעל ועשה בנפלאותיו בחצי הלילה האחרונה שהוכרח פרעה אז לפוטרם מן העבדות וצעק קומו צאו מתוך עמי ונעשה אז השחרור וקודם לזה בחצי הלילה הראשונה הטיל עליהם עבדות השי"ת לעסוק במצותיו ית"ש בדם פסח ודם מילה בכדי שיהיו קנויים לשם עבדות ועי"ז הוטל עלינו העבדות של עבודתו ית"ש לכל ימות עולם כיון שבשעה הראשונה הועמס על אבותינו עבדות הנה שוב קנויים אנחנו כל ימות עולם לעבדי' לו ית"ש וז"ש הכתוב ושמרתם את הדבר הזה לחק לך ולבניך עד עולם רצ"ל הדבר הזה הוא יסוד השמירה לכל חקת התורה לנו ולבנינו על עולם כי ע"י המצוה הזאת נעשינו עבדי' לו ית"ש ומחייבי' אנחנו ובנינו עד עולם לשמור מצותיו וחוקיו כיון שהוטל עלינו העבדות בשעת היציאה לחירות מעבדות פרעה ובזה תמצא טוב טעם למה דוקא בב' מצות האלה יש כריתות בביטולם היינו פסח ומילה משא"כ בכל מצות עשה שבתורה והוא לדעתי דהנה המבטל מ"ע הללו מראה שלא הוטב בעיניו קבלת העבדות שקבלנו עלינו במצרים ע"י ב' מצות הללו כאמור ואומר לך בדמיך חיי דם פסח ודם מילה נמצא המבטל מצות הללו כאלו רוצה לבטל העבדות שלכל המצות ע"כ בזה יש עונש כריתות): הג"ה ובזה פירשתי המסורה נמסר וחד"ל תרין א' וחדל לעשות הפסח ונכרת וכו' ואידך וחדל לעולם בתהלי' הוא פירוש המסורה וחדל לעשות הפסח חייב כרת משא"כ בשארי מ"ע והטעם כי וחדל לעולם שאיש כזה רוצה לחדול לעולם מן כל העבדות שקיבלו אבותינו במצרים:
5
ו׳והנה הלל המצרי שאמרוהו ישראל במצרים הוא הללו עבדי י"י ולא עבדי פרעה שקיבלו ע"ע תיכף עבדות הש"י וכנ"ל וכן לעתיד השיר יהי' לכם כליל התקדש חג. היינו הללו עבדי י"י ולא עבדי המלכיות וזה שיש לפרש דברי ר"י הגלילי במכילתא משכו וקחו לכם צאן משכו ידיכם מע"ז היינו ע"ז ממש עבודת מצרים עבוד' שזרה לכם. והדבקו במצות כי עי"ז שתקחו צאן למצות הבורא הנה תתדבק נפשיכם במצות כי תכנסו לכלל עבודת הבורא ע"כ גואלינו י"צ קדוש ישראל בחצות הראשונה של הלילה הטיל עליהם עבדות שלו לקיים תורתו ומצותיו ובחצות האחרונה הכה כל בכור במצרים ויקם פרעה לילה ויצעק קומו צאו מתוך עמי הוא השחרור והחירות הגמור מעבדות פרעה נמצא טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו שהוציאנו ממצרים מבית עבדים וזה נעשה בחצות לילה האחרונה שנעשה שחרור לגמרי מעבדות פרעה והטובה השנית היותר מופלגת שקרבינו לעבודתו וזה נעשה בחצות לילה הראשונה כנ"ל מה נאמר ומה נדבר ומה יוכל ילוד אשה לפאר ולרומ' ולהלל ולשבח על הטובה הנפלאה הלזו שלא שם חלקינו כגויי הארצות ולא שמנו כמשפחות האדמה שאין להם חלק בתורה ומצות משא"כ אנחנו שקרבנו המקו' ב"ה לתורתו ולעבודתו הנה בזה אנחנו למעלה מהנהגת הכוכבים והמזלות אשר חלק י"י אותם לכל העמים שהם נתונים למקרה כו"מ משא"כ אנחנו עבדי י"י כביכול עבד מלך מלך יש כח בידינו ע"י קיום התורה ומצות להפוך השטרי השמים וכענין יהושוע שמש בגבעון דום וכענין חזקי' בצל המעלות אחורונית ואין מזל לישראל כי הם למעל' מן המזלות דכיון שע"י התורה נברא הכל כמ"ש התורה ואהי' אצלו אמון אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה נמצא הש"י נתן לנו כלי אומנתו עי"ז יכולים לשדד מערכת השמים וככבי השמים וכסיליהם עפ"י קצת התורה ומשפטיו וחקותיו ע"כ היתה המצוה בקבלת העבדו' בראשית ליקח טלה רמז לבכור המזלות ולהקריב אותו להש"י עפ"י משפטי התורה ולאכלו צלי אש במצות הש"י רמז שהמזלות נתונים וכפופים לבני התורה שהתורה נק' אש הלא כה דברי כאש נאום י"י וע"כ היתה המצוה בזמן ממשלת בכור המזלות בניסן ובעת הגבוה שבמערכתה היינו סוף י"ד זמן השחיטה ותחילת ט"ו זמן אכילה והנה זהו נרמז ג"כ באכילת מצה כאשר יתבאר מבואר בס' חו"ה גדר העבד הנאמן בעבודתו לאדונו לא ירצה כ"א רצונו לא יפעול כ"א פעולתו לא יישן כ"א על יצועי אהבתו לא יבקש כ"א עבודתו וזה בא ג"כ ברמז המצה שאין בה שום עשי' כ"א פעולת האדון משא"כ החנון מתנונע בעצמו ופועל בעצמו והמצה כשממהרין עשייתה ונכנסת תחת יסוד האש תשאר על פעולת האדון וכבר כתבנו אש רמז על התורה הנה נרמז לנו במצות מצה שנעשינו עבדים לו ית"ש (ע"כ נק' לחם עני כי אין לנו כלום מה שקנה עבד קנה רבו) ואין לנו שום רצון זולת רצונו ית"ש ומשפטי תורתו ולא נבקש כ"א עבודתו ופעולת מצותיו ית"ש ועי"ז נתונים אנחנו תחת משפטי התורה אשר היתה כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולמות ע"כ אנחנו למעלה מן טבעי המזלות (וזה שכתבו הראשונים שע"כ הנס דפורים נעשה באדר הב' שע"כ קוראין אנחנו באדר הב' את המגילה כי גם הנס נעשה באדר הב' והטעם להיות הנס הזה בא מלובש בטבע הי' באפשר לומר שהוא ע"פ הטבע הנהוג בעולם בסדר המזלות וע"כ הי' הנס בחדש שאין בו מזל מיוחד להורות שאין מזל לישראל ואצלינו מבוארים הדברים בפסוק ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים וכו') וזהו ג"כ שיש לפרש בטעם הפסוק ושמרתם את המצות (לבל תעשה בה כ"א פעולת האומן האדון ולהכניס אותה תיכף תחת יסוד האש ויעשה בה פעולת האש המורה על התורה כנ"ל להורות שנעשינו עבדים לו ית"ש בלילה הזה ואין לנו לבקש כ"א רצונו ואנחנו נתונים נתונים למעלה מן המזלות תחת האש התוריי כלי אומנתו של הקב"ה והמזלות כפופים לרצונינו ולישועתינו סלה וזהו הטעם כי בעצם היום הזה שהי' מזל של מצרים בתוקפו וכנ"ל הוצאתי את צבאותיכם מאמ"צ כי עי"ז שנעשיתם עבדים לו הנה עבדי מלך מלך ואתם גבוהים מן המזלות ואין מזל לישראל הרי לך רמוז במצה הטובה הגדולה שעשה עמנו הש"י שקרבנו לעבודתו ונתן לנו כלי אומנתו וקדשנו במצותיו והנה קבלת העבדות הוא הנעשה בחצי הלילה הראשונה וכנ"ל:
6
ז׳והנה רמז החירות משעבוד פרעה ומצרים ג"כ נרמז במצות מצה כאשר ית' אי"ה במדרש ר' תנחומ' ויהי מקץ שלשים שנה ות' שנה יצאו וכו' (רצונו לדרוש למה נאמר מקץ) כשהגיע הקץ לא עכבם כהרף עין בט"ו בניסן נגזרה גזירה ונדבר עם אברהם אבינו בברית בין הבתרים בט"ו בניסן באו מה"ש לבשרו על יצחק בט"ו בניסן נולד יצחק בט"ו בניסן נגאלו ממצרים בט"ו בניסן עת דין להיגאל משעבוד מלכיות עכ"ל וזה ג"כ שיש לפרש בפסוק בטעם הנדבר בשמירת מצות מצוה ושמרתם את המצות שתהי' כל עשייתה נעשית מבלי שיהוי להורות כי בעצם היום הזה כשהגיע הקץ לא שהיתי אתכם כרגע רק מיום אל יום משע' שנדבר עם אברהם בברית בין הבתרים ת"ל שנה מיום אל יום ות' שנה מלידת יצחק. וכן דרשו חז"ל ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו' קץ שם לחשך ולכל תכלית וכו' זמן ניתן לעולם כמה יהיה נתון באפילה וכו' קץ וזמן ניתן ליוסף כמה יהיה בבית האסורים וכתבנו שם בפירוש דבריהם ז"ל רצונם לבאר ג"כ אומרו מק"ץ וגם למה אמר ופרעה חל"ם הו"ל ויחלם פרע' כמו ביעקב ויוסף ע"כ מבאר שהפסוק משמיענו כשהגי' הקץ של יסורי הצדיקים וישראל הש"י אינו משהה שמחתם כרגע ומשמיענו כזאת ג"כ ביוסף כאשר הגיע סוף השנתים שנגזר עליו תיכף בתחילת הלילה ופרעה חלם וכו' הגם שאין זה מן הסדר הטבעיי ובפרט למלכים בתחלת הלילה סועדין סעודת הערב ומזמרין לפניהם בכלי שיר עד יערב להם שינתם ובכאן פעל היוצר כל אשר תיכף בתחלת הליל' הי' ישן ותיכף בא לו החלום כי כבר הגיע זמן גאולת יוסף לא השהה הקב"ה סיבת גאולתו כרגע. וזהו הנרצה בפתרון יוסף ועל השנות החלום וכו' כי נכון הדבר מעם וכו' וממהר האלהי' לעשותו והנה אמרז"ל כי החלומות הסמוכים לבקר וכן כפל החלום מורים על אמתת החלום והנה למה הוצרך החלום להיות בתחילת הליל' והוצרך לכפלו ולהורו' על אמיתתו היה לו לחלום סמוך לבקר ואין מן הצורך לכפלו אבל להיות כי כבר הגיע הקץ של גאולת יוסף לא השהה הקב"ה סיבת גאולתו כרגע וכנ"ל וזהו הוא הנרצה במצות מצ"ה ושמרת"ם את המצו"ת בעשיותה בלי שהיה כרגע להורות כי בעצם היום הזה הוצאתי וכו' כשהגיע הזמן לא שהיתי אתכם כרגע והוא הנרצה בסיום הפ' ושמרתם את היום הזה לדורותיכם היינו השמירה הזאת אמונת אומן לכם לדורותיכם הגם שארכו עלינו ימי השעבוד בגלות החל הזה עכ"ז כשיגיע קץ של בעת"ה אפילו אם לא יהיה בידינו ח"ו כ"כ זכיות עכ"ז בשום אופן לא ישהה הש"י שמחתינו כרגע ע"כ קראו בזוה"ק את המצ"ה מיכלא דמהימנות"א מורה על אמונה הלזו בלי שיהוי כרגע וכנ"ל הבן הדברים ותחכה לישועה נמצא יש ג"כ בטעמי המצ"ה הוראת החירות מן השעבוד והוא אשר נעשה בחצי הלילה הראשונה. אחרי הדברים האלה זה שיש בידינו לפרש טעם פלוגתת ראב"ע ור"ע לראב"ע מצות אכילת מצ"ה הוא רק עד חצות כי עיקר טעמה להודות ולהלל לי"י כי טוב שלקח אותנו לו לעבדים שומרי מצותיו ועי"ז אנחנו מקורבים לשמו ואנחנו למעלה מן המזלות וכמש"ל וזהו הנרצה ושמרתם את המצו"ת כי בעצם היום הזה וכו' נתבטל כח המזל כשהי' בתוקפו וכמש"ל וזהו הטובה הגדולה שבכל הטובות וזה היה קודם חצות כמש"ל ע"כ אינה נאכלת רק עד חצו"ת ולדעת ר"ע זמנה כל הלילה כי גם ע"ז מורה כוונת המצ"ה להורות על החירות המופלג בלי שיהוי כרגע וכמש"ל ושמרתם את המצות שלא לעשית בהם שהוי. כי בעצם היום הזה וכו' בלי שיהוי כרגע ושמרתם את היום הזה לדורותיכ' אמונ' אומן לגאול' האחרונ' שתהי' ב"ב אמן:
7
ח׳ע"ד הסוד הנה עם היות סוד מצות מצ"ה הם סודו' כמוסים לאלקי איו"ם וא"א לדבר ברבים בענינים כאלה כי כבוד אלקים הסתר דבר עכ"ז נדבר במעט קט הדבר המובן לכל נפש. איתא בזהר תאנא הוה נהיר ליליא כיומא דתקופת תמוז וחמא כל עמא דינא דקוב"ה עכ"ל הנה מהראוי להתבונן מה ראו. אם נאמר גילוי כבודו ית"ש הרי כתיב כי לא יראני האדם וכו' ובאם ראו איזה גילוי במראה כענין שמתגלה הוא ית"ש לנביאיו למה הוצרכה לזה להאיר הלילה אין מעצור לו ית"ש להתגלות כבודו לנביאיו ביום ובלילה וכענין שראה דניאל וכיוצא ואם הכוונה שראו במיתת הבכורי' מהו הצורך להאיר הלילה. ומה הוא להועיל הרי זה הי' בבתים של המצריים וישראל נצטוו לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר אבל תשכיל ותדע עצם כבוד שמו הנכבד ית' הוא השם הוי' ב"ה המהווה כל הויות ומחי' את כולם מבראשית ומילואי השם הנכבד הלזה הלא ידוע ד' מילואיו ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן המתלבשים בכל העולמות מראשית בריאת העולמות ברצון המאציל ב"ה והוא סוד ויאמר אלקים יה"י או"ר הנאמר בהתחלת מעש' בראשית היינו אור הנכבד מן ד' מילואי הו"י' אשר מספרם רל"ב מספר יה"י או"ר אשר זה הויות העולמות וחיותם מבראשית והנה ניסי הגאול' הזאת אשר צונו הש"י לזכור אותה בכל עת כל ימי חיינו אשר הש"י שידד את המערכה עבור עמו ישראל ואפי' בעולמות עליונים נעשה הכל בנס גדול שלא כסדר המדריגות הנהוגים בעולמות כידוע למשכילים (שהוא בחי' גדלות קודם קטנות והארה כל המוחין ביחד נעשה כרגע כידוע) נמצא הי' הדבר כעין מעש' בראשית ונתהווה הכל ג"כ ע"י הארת השם הנכבד בד' מילואיו המתפשטים בכל העולמות ובכל הנבראים וז"ש בברייתא בהגד"ה אני הו"י' וכו' לא ע"י מלאך וכו' אלא הקב"ה בכבוד"ו ובעצמו כבו"ד עצ"ם בגי' רל"ב יה"י או"ר היא הנאמר בזוהר הקדוש דהוה לילא נהיר וכו' סוד יה"י או"ר אשר האור בליל' הזה דוגמת מ"ב הבן הדבר הנחמד הזה. והנה לבעבור זה מצות הליל"ה הז"ה מצ"ה בגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וז"ש הכתוב ושמרתם את המצו"ת כי בעצ"ם (בגי' רל"ב כנ"ל כבו"ד עצ"ם מנין יה"י או"ר ומנין ד' שמות הנ"ל) והנה שא"ר וחמ"ץ מרמזין לכתרין דמסאבות' וסט"א אשר הי' ישראל משוקעי' בהם בהיותם במצרי' וזהו ושמרתם את המצו"ת לבל יבא בהם שא"ר וחמץ כ"י בעצם בגי' רל"ב מנין השמות הנ"ל) הוצאתי את צבאותיכם מאמ"צ היינו ע"י שמות החסד והרחמי' הנ"ל חיות כל העולמו' כנ"ל והן גם היום בשמירתינו את המצ"ה מן שא"ר וחמ"ץ ואוכלין הליל"ה הז"ה מצ"ה בגי' ד' שמות הנ"ל) מתגלין האורות הנ"ל ומתבטלים המקטריגי' ונחלש כח הקליפות וזהו שנשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות אנו אוכלין חמ"ץ ומצ"ה כי בליל' זמן שליטת החיצונים ותרעין דג"ע סתומים עד שאפי' צדקה אין מהראוי לחלק בלילה כמ"ש האריז"ל והוא מהגמ' ירושלמי (משום לא תחסום שור בדישו) ובלילה הזה דאישתני למעליותא אנו מכריזין על הצדקה בפרהסי' כל דכפין ייתי וייכול וכו' כי אין פחד מהחיצונים ואין כאן משום לא תחסום וכו' והנה עיקר זמן שליטת החיצונים בלילה הוא בחציו הראשונה דאיתקריאת לי"ל בזוה"ק) משא"כ אחר חצות דאיתקריאת לילה) מתעורר עת רצון אבל אעפי"כ חס"ד אברה"ם (לבטל הדיני' ויניקת החיצונים) לא אתער אלא בצפרא. ואפשר לומר דבהא תליא פלוגתת ראב"ע ור"ע לדעת ראב"ע י"ל הסברא כיון דעיקר מצות אכילת הליל"ה הז"ה מצה (יה"י או"ר) הוא להיות דאשתני למעליותא שחשך הלילה שהוא בכל הלילות תגבורת החיצונים הן היום הליל"ה הז"ה מצ"ה יה"י או"ר ולילה כיום יאיר ע"כ אומרים הלל הגדול בלילה זה היו"ם עשה י"י וכו' כי הוא כיום ממש והנה בכל הלילות עיקר החשכות ושליטת החיצונים הוא רק עד חצות ע"כ שינוי לטובה כעת הליל"ה הז"ה מצ"ה להתהוות יה"י או"ר הוא רק עד חצות משא"כ אחר חצות גם בכל לילות השנ' כבר מתעורר הרצון וכמ"ש בזוהר כ"פ. ע"כ הצדיקי' עומדי' לעסוק בתורה ולילה כיום יאיר להם באור התור'. ולדעת ר"ע נאמר הגם דבחצו' מתעורר רצון עליון הוא לזכור את השכינה וישראל וירושלים ובהמ"ק וכמ"ש בגמ' שיושב הקב"ה ושואג כארי אוי שהחרבתי את ביתי וכו' אבל אעפי"כ חס"ד אברה"ם (לבטל הדינים ויניקת החיצונים) לא אתער עד צפרא (כמ"ש בזוהר הבקר אור וכו') ע"כ כל הליל"ה הז"ה מצ"ה דאישתני כל הלילה למעליותא יה"י או"ר וזהו בכל שנה איתער כעין מ"ב יה"י או"ר עד שב"ב בניסן עתידין להיגאל הנה דרשו חז"ל יה"י או"ר זה אורו של מלך המשיח שיעטרהו הש"י באור מאור מאורי מילואי שמותיו ית"ש וז"ש הכתוב לא יהי' לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והי' לך הו"י' לאור עולם ב"ב אמן:
8