בני יששכר, ניסן ה׳:כ״הBnei Yissaschar, Nisan 5:25
א׳צפרדע בכתבי מרן. מכה זו יצאה מיסו"ד דמלכות ומכה בצפרדע שהוא סוד דע"ת דנק' דקליפ' בתרין מוחין שלה הנקראים תרין צפרין עכ"ל:
1
ב׳במדרש הנה אנכי נגף את כל גבולך בצפרדעי"ם. ריב"ל אמר כל מכה ומכה שהיתה באה על המצריים במצרים. הי' הדבר ממשמש ובא עמהם כמ"ש הנ"ה אנכי נגף הנ"ה זה הדבר. כמד"א הנ"ה יד י"י הוי' (הנה היתה להם קבלה גזירה שוה). להורות שתיב' הנ"ה נמסר במכת צפרדע עכ"ז הגזירה הזאת היתה שוה בכל המכות. ע"כ אמר הדורש. כל מכ"ה ומכ"ה וכו'. אבל מהראוי להתבונן כיון שהדבר הי' נהוג בכל המכות למה נמסרה הגזיר' שוה במכה זו דוקא. וכבר ידעת שלא במקרה הוא שום לימוד בתוה"ק. אבל הוא לדעתי כיון שהמכה הזאת יצאה ממדת יסו"ד דמלכות שמים אשר שם הוא מקום הפרי' ורבי'. להרבות נשמות ישראל בעולם. הנה לשם נרמז כליון נפשות שונאי ישראל והוא הדבר אשר הי' מכלה אותם. הבן:
2
ג׳שם את גבולך בצפרדעים רז"ל אמרו. המכות שהביא הקב"ה על המצריים גרם להם שיעשו שלו"ם ביניהם. כיצד הי' מחלוק' בין בני כוש ובין בני מצרים. מצרי' אומרי' עד כאן תחומינו והכושים וכו' כיון שבאו הצפרדעים עשו שלו"ם ביניה' וכו' שנאמ' הנה אנכי נגף את גבולך. גבולך. ולא של אחרים עכ"ל להבין למה נרשם הענין הזה במכה זו דוקא. אבל הוא להיו' המכה הזא' יצתה ממדת יסו"ד הנק' שלו"ם (כמשארז"ל משים שלו"ם בבית וכו'. וכן בנוק') ע"כ בפרטות המכה הזאת גרמה שלום. מזה נתוודע מאיזה מקום יצאה המכה להכות לשונאיה' של ישראל:
3
ד׳ע"ש במדרש מכת הצפרדעים היתה עולה ונוטלת בית הסתרים שלהם ומסרסן. תנא' וצפרדע ותשחית"ם במד"א כי משחת"ם בהם מום בם וכו' ע"כ. הוא ג"כ להתוודע ולהגלות מאיזה מקום יצאה המכה. ממדת יסוד. מקום התולדה כביכול. ע"כ באה המכה והשחיתה כלי התולדה של שונאי ישראל:
4
ה׳ע"ש למה הביא עליהם צפרדעי"ם מפני שהיו משעבדין בישראל ואומרי' להן הביאו לנו שקצים ורמשים לפיכך הבי' עליהן צפרדעי"ם. ע"כ. עיין בדברי חז"ל. במלך פרס ששיגר לר' עקיבא שפחות. כדרכם. והיו מתנפלות עליו וח"ו לא רצה ליגע בהם. ושאל אותו המלך אח"כ מפני מה לא עשית כדרך כל הארץ. וכי לאו בני אדם הן. א"ל מה אעשה שעלתה ריחן לפני כריח שקצים ורמשי'. עיי"ש. והענין הוא כי מהמאכל שהאדם אוכל. עולים האידים אל המוחין ומתהווה על ידי זה כח התולדה המתעורר מן המוח. ע"כ אין וכו' אלא לדע"ת. נמצא ענין התולדה הוא כפי דקות המאכלים וכפי גסותם וגשמיותן וזוהמתן. ע"כ תמצא ישראל שאינם אוכלים בהמות ועופות וחיות טמאות ושקצים ורמשי' כי יסוד תולדותם מבטן הוא בשכל דק וצלול יותר מכל האומות וכל האומות מודים בזה. ובזה תתבונן. כיון שהיו מצווים לישראל להביא להם שקצים ורמשים. אשר האוכלם עולה האיד העב והמזוהם אל המוחין ועי"ז מולידים תולדות מזוהמים ורעים ואכזרים. ע"כ יצאה המכה מן יסו"ד (דמלכות דקדושה) אשר שם כביכול מקום התולדה לנשמות ישראל והכתה המכה לדע"ת דנוק' דקליפה במוחין שבה וע"כ היתה המכה צפרד"ע. צפו"ר שיש בו דע"ה הבן:
5
ו׳ע"ש ותעל הצפרדע (לשון יחיד) ר"ע אומר צפרדע אחת היתה והיא השריצה וכו' ע"כ. להיות המכה היוצאה ממדת יסוד מקום התולדה ע"כ להורות זה יצאה צפרדע והולידה והשריצה. הבן:
6
ז׳שם א"ל ראב"ע וכו' צפרד"ע אחת היתה ושרקה להם ובאו. ע"כ ר' אב"ע סובר אחר המוכה אזלינן. דכיון שהמכה הכתה להמוחין והדעת שבראש הקליפה. ע"כ עשתה הצפרד' פעולה בראש שרקה להם באו. הבן:
7
ח׳בפסוק ויאמר משה לפרעה. התפא"ר עלי למתי אעת' לך וכו' תירגם אונקלס שאל לך גבור' והב לך זמן לאימתי וכו' עקבותיו לא נודעו. האיך יתפרש זה בכתוב והנראה דהנה יש להתבונן למה דוקא בזאת המכה אמר משה שיגביל לו זמן הסרת המכה והוא יתפלל תיכף בלי הגבלת זמן. והנראה דהנה מכה זו יצאה מן יסו"ד (דמלכות) אשר הוא ענף התפארת ויש במדה זו ג"כ סוד ההכרע' כמו במדת ת"ת. ההכרע' בין חסד לגבורה. הגה ע"כ שירת הצפרדע באנו באש (גבורה) ובמים (חסד):
8
ט׳והנה מדת הגבור' הוא צמצום וגבול. והחסד הוא מתפשט בלי גבול והנה משה אמר אשר הוא יתפלל תיכף הנוגע אליו יעשה מבלי גבול רק תיכף. מורה על צד החסד שבאותה המדה זה יקח לעצמו ולישרא'. ומה שנוגע לפרעה יהי' בחי' זמן וגבול צמצום והוא בחי' דין וגבורה הג"ה והי' בזה כענין נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל: וז"ש התפא"ר עלי גזור שאעשה כמדת הת"ת בגבול. ובלי גבול. למתי אעתיר לך. הנה אני אעתיר תיכף מבלי גבול הזמן. רק יהי' בגבול אימתי תגיע לך הרווחה וזה שתירגם המתרגם שאל לך גבור"ה (לך דייקא ) הב לך זמן. כשתתבונן בזה תבין ג"כ משארז"ל במדרשיהם שע"י המכ' הזאת נתבר' מה הוא הגבול של הארצות מצרים וכוש. כענין שכתיב הנני נוגף את כל גבול"ך דייקא וכמו שהבאתי לעיל:
9