בני יששכר, ניסן ח׳:ו׳Bnei Yissaschar, Nisan 8:6
א׳בנוסח תפלת שמ"ע תקנו אנשי כנה"ג ולא נבו"ש כי ב"ך בטחנ"ו מהראוי להתבונן האיך תלוי מניעת הבושה בהתייחסת הבטחו"ן ועפ"י מ"ש לעיל יצדק הדבר דהנה נצטוינו בשמירת המצו"ת לבל תחמיץ והוא הנק' מיכלא דמהימנותא מורה על האמונה הגדול' כאמור לעיל שהמצ"ה לא תפעול שום פעול' זולת פעול' האומן שעשא' ול"ת ולא תגרע דבר משא"כ החמ"ץ פועל פעול' בעצמו גבהות באורך ורוחב ע"כ המצ"ה מורה על בטחו"ן שלא ישתדל האדם בעבודת עוה"ז בריבוי רק ידע באמונת אומן שלא יוסיף ולא יגרע בעבודתו דבר זולת פעולת האומן כי האומן ב"ה וב"ש אינו עוזב אפי' כרגע את האומנות שעשה והוא פועל בהאומנות בכל עת והוא דמיון המצ"ה שאסור לעזבה מבלי עסק כי תכסוף פני' ותחמיץ וכ"ה הפירוש לפי"ז ויבטחו ב"ך יודעי שמך כי לא עזבת דורשך י"י עדיין המהווה ב"ה עוסק בהאומנות ואינו עוזב מבלי עסק והאדם המרבה בהשתדלו' הנה הוא עושה דמיון החמ"ץ שהוא נעזב מהאומן העוס' ומתחיל להתחמץ והנה סימן התחלת החימוץ הוא הכסיפו פני' כנודע מרז"ל. ומעתה יונעם לחיכך דברי אנשי כנה"ג ול"א נבו"ש היינו הכסיפ"ו פני"ו כ"י ב"ך בטחנ"ו ולא נעשה שום פעולה זולת פעולת האומן שעשה לנו הנפש והגוף ולא נעשה רק כמצווה עלינו בתור' לעשות כי אמונת אומן עלינו אשר האומן ב"ה אינו עוזב אותו מבלי עסק כטעם כי לא עזבת דורשך י"י הבן הדברים:
1