בני יששכר, סיוון ב׳:ו׳Bnei Yissaschar, Sivan 2:6
א׳עפ"י הדברים האלה עוד זאת אדרש אל החבירים המקשיבים אמרו חז"ל משה הוסיף יום אחד מדעתו והסכים הקב"ה על ידו ומקשו בגמ' מאי דרש וקדשתם הים ומחר מאי מחר לילו עמו וכו' והנה הוא הקיש' הניתן מסיני לדרו' והקשו בתוס' א"כ כיון דדרוש מהקישא אין זה מדעתו עיי"ש. ועוד אני מתמי' אם הי' רצון הש"י שיהי' כך למה לא אמר בפי' ג' ימים ולא נצטרך ללמוד בהיקש. ואגב זה נבוא לחקור טעם במצות שמירת שבת כיון שהי' עתיד להאמר בעשרת הדברות במעמד הנכבד למה הקדימו הש"י ונתנו לישראל במרה. ואומר לך את הנלע"ד דהנה קיי"ל גוי ששבת חייב מיתה ופירשו בזה הטעם הוא דהנה כתיב וישבת (הש"י) ביום השביעי מכל מלאכתו וכו' ויברך אלקים את יום השביעי וכו' כי בו שבת מכל מלאכתו וכו' א"כ היום השביעי כביכול הוא שרביטו של מלך והמשתמש בשרביטו ש"מ חייב מי' א"כ גוי שנשתמש בשביתה חייב מיתה. משא"כ ישראל הם בנים והש"י למו אב הן המה משתמשי' בשרביט אב הם וע"כ נתן להם הש"י את השבת עוד קודם למתן תורה דהנה היאך היו יכולין לקבל התורה אם אין תשובה מועל' ח"ו ואדם אין צדיק בארץ וכנ"ל וע"כ הוצרך הש"י לבטוח להם על התשובה קודם נתינת התורה וכנ"ל. והנה עפ"י משפטי התורה מלך שמחל ע"כ אין כבודו מחול. אבל כיון שהש"י נתן להם קודם מתן תורה את השבת שהוא שרביטו של מלך בזה הורה להם שהם בנים והוא למו אב ואב שמחל על כבודו כבודו מחול:
1