בני יששכר, סיוון ב׳:ז׳Bnei Yissaschar, Sivan 2:7
א׳והנה אמרז"ל בפסוק ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם. אשר מש"ה ביקש מפרעה שיתן להם יום א' למנוח' והנ' בירר משה להם את יום השבת והנ' כשיצאו ממצרי' ונתן להם הש"י את השבת שמח מש"ה. וז"ש ישמח מש"ה במתנת חלקו והנה בודאי לא במקרה הי' הדבר ששבתו קודם הציוו ע"י השתדלות מש"ה דהנה מעת שבחר הש"י את אברהם לחלקו הנה מש"ה הוא דור הז' נגד יום השבת קדש לד' וע"כ אמר הש"י למשה ראה נתתיך אלקים לפרעה. כביכול קראו בשמו ורכב על הענן והשתמש בשרבוטו הגם שע"פ הדין במלך אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביטו. למשה הותר הכל כמשארז"ל כל העניני' הללו אצל משה (ועיין בזהר ע"פ מה שמו ומה שם בנו ותבין ענין נפלא) וע"כ שבת"ו ישראל ביום השביעי שהוא שרביט המלך ע"י משה שהוא דור השביעי. אשר עלה אל האלקים:
1
ב׳ומעתה בין תבין התחלת השבת לישראל הי' ע"י משה שהוא דור הז' והוא השתמש בשרביטו ש"מ. והנה הש"י רצה ליתן התורה לישראל בשבת כי ע"י השבת יוודע שהם משתמשים בשרביטו כי המה בנים והוא למו אב. ע"כ ח"ו גם בעברם על התור' מהני להם תשובה כי אב שמחל ע"כ. כבודו מחל ע"כ אמר הש"י לשון כזה. וקדשתם היום ומחר. ומשה יוציא מן הכח אל הפועל ע"י דר"ש עוד יום א' ותהי' נתינת התורה בשבת ע"י הדרש של משה דהנה ארבעה חלקי התורה הנרמזים בפרד"ס פש"ט רמז. דרוש. סו"ד. פש"ט. הוא בעש"י'. רמ"ז. ביצירה. דרו"ש בבריאה. סוד באצילות הקדש. הרי לך כי דרוש היא בבריאה. ואימא עילאה שהוא בינה עולם התשובה מקננת בבריאה כנודע:
2
ג׳וזה מה שביארת במ"א מאמר חז"ל בשע"ה שהחכם יושב ודורש הקב"ה מכפר לעונותיהם של ישראל. וטעמ' בעי מאין יבא ע"י הדרש כפרת עונות. ועוד קשה למה אמרו בשע"ה שהחכם יושב ודורש הל"ל בשעה שהחכם דורש. ופירשנו עפ"י הנ"ל דהנה דרש הוא בבריאה כנ"ל אשר שם מקננת אימא עילאה עולם התשובה ועולם הבריאה נק' עולם הכסא (כידוע. ק"ש וברכותי' בישיב') לשוב לשבת והנה כשהחכם דורש לשם שמים הנה הדורש שלו מגיע לעילם הבריאה ומעורר את ישראל לתשובה (משא"כ ח"ו בדרש וכו') וז"ש בשע' שהחכם יושב ודורש. היינו מעורר עולם התשובה עולם הכס' בדרשתו. אזי בודאי בהתעוררת זה ישראל מהרהרים בתשוב' אזי בודאי הקב"ה מכפר לעונותיה' של ישראל וכבר דברנו מזה במ"א:
3
ד׳והנה עפ"י כל הדברים האלה תבין כשרצה הש"י ליתן לישראל תור"ה הנה איך יכולין לקבל התורה. ואדם אין צדיק בארץ שיהי' יכול לקיימה כדת והוצרך הש"י להודיע להם שהתשוב' מועלת לישראל כי נק' בנים והש"י למו אב ואב שמחל ע"כ כבודו מחול (משא"כ אוה"ע כ"כ) וכאשר רצה הש"י לבשר זאת לישראל. ע"כ הקדים להם נתינת מצות השבת במרה והנה קי"ל גוי ששבת חייב מית' דכיון שהש"י נק' עליהם מלך (כמד"א מלך אלקים על גוים) והשבת נק' שרביטו ש"מ. מאי שבת שמא דקוב"ה. ע"כ הגוי ששבת חייב מיתה כדין המשתמש בשרביטו ש"מ וכיון שניתן לישראל השבת. הנה עדות היא בינו ית"ש ובין בני ישראל אשר הם בנים העמוסים מני בטן. והש"י למו אב ולהם הותר להשתמש בשרביטו. ולפי"ז יכירו וידעו שיכולין לקבל את התורה באהבה כי אפי' ח"ו יעברו הנה מהני להם תשובה כי בנים הם לי"י אלקיהם ואב שמחל ע"כ כבודו מחול. וכיון שהשבת היא עדות לישראל שהם בנים (ומהני להם תשובה) ע"כ גם במצרים שבתו ע"י מש"ה שנא' אליו מה שמו ומה שם בנ"ו (עיין בזהר) ע"כ היה דור ז' מן אברהם. רמז על שבת שהיא שרביטו ש"מ שהבן דוק' משתמש בשרביט של אביו ע"כ המשמר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו. כי בשמירת שבת נק' ב"ן. ואב שמחל על כבודו. כבודו מחול הג"ה ועפ"י דברינו הנ"ל מובן לך מה שאמר פה קדוש כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מוה' יעי"צ זצוק"ל מ"כ בלובלין יע"א בפסוק נחנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת. פירש הוא ז"ל נחנ"ו יום הנו"ח לנו יום המנוחה היינו יום השבת. בזה פשענו ומרינו ע"כ אתה לא סלחת עכ"ד. ולפי דברינו הנ"ל מובן בטוב טעם דכיון שח"ו אינם שומרים את השבת א"כ אין כאן עדות שנק' בנים ונק' הוא ית"ש מלך. ומלך שמחל ע"כ וכו' על כן אמר הנביא אתה לא סלחת. הבן: וע"כ כשרצה הש"י ליתן התורה רצה שיארע יום נתינתה בשבת שרבי"ט ש"מ והנה אמר וקדשתם היום ומחר. והנה לפי הפשוט הי' מובן יום נתינת התורה בע"ש אבל רצה הש"י שיהיה הדרש ע"י מש"ה ואמר בו בלשון שידרוש מש"ה מדעתו. ויארע נתינתה ביום השבת. ודוקא ע"י משה שהוא בן כמש"ל. והוא דור השביעי והוא השתדל מתחילה במצרים לברור יום השבת למנוחה. להורות להם שהם בנים ויכולין להשתמש בשרביט של אביהם. וא"כ להם ראוי נתינת התורה כי מהני להם תשובה מטעם אב שמחל ע"כ כבודו מחול. וע"כ דרש משה. דרש דייקא הוא בעולם הבריאה אשר שם מקננת אימא עילא' עולם התשובה. וזה שאמרז"ל משה הוסיף יום אחד מדעתו והיינו שלא נאמר הדבר בפי' מפי הש"י רק דרש ידרשנו לטוב' מש"ה רבינו. והסכי' הקב"ה שיהי' על ידו דייקא כי הוא הבן החביב לפניו ית"ש הבן הדבר מאוד ויונעם לחיכך ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
4