בני יששכר, סיוון ה׳:י״גBnei Yissaschar, Sivan 5:13
א׳שמח זבולון בצאתיך ויששכר באהליך. ידוע הדקדוקי' הקדמת זבולון ליששכר וגם מהו הכוונה בשמחה ולשמחה מה זה עשה. וגם מהו הכוונה זה בצאתו וזה באהלו הג"ה פרפראות לחכמה אמרתי בדרך רמז ע"פ משארז"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך. והנה התשמיש של מצוה נקרא במקרא ובדברי חז"ל שמחה במקרא. שמחת לב אשה ובדברי חז"ל שמחת עונה. ועוד אמרו אסור לאדם שישא אשה במדינה זו ויחזור וישא אשה במדינה אחרת והוקשה מהא דהוו נהגו רבנן קמאי דהוו מכרזי מאן הוה ליומא ומתרצו שאני רבנן דפקוע שמייהו וידוע דמקום שאינו קבוע שאדם יושב בה יום או יומים לא נק' בית רק אוהל וז' שיש לרמז שמח זבולון (אתה הסוחר היוצא בפרקמטיא תקיים שמחת עונ') בצאתיך (לדרך כי חייב אדם לפקוד וכו' משא"כ בהיותך בדרך אסור לישא אשה עוד במדינה אחרת אבל) ויששכר (הבן תורה תוכל לקיים מצות שמחת עונה גם בהיותך אכסניא במקום שאינו קבוע) באהליך כי שאני רבנן דפקוע שמייהו והוא דרך צחות: ונרא' עפ" מה שנמצא בדברי רבותינו שהמחזיק לת"ח בעוה"ז לעוה"ב ילמדוהו תורה הגם שאינו בר הכי בעוה"ז. והנה ידוע דהתור' היא עיקר השמחה בעצם כדכתיב פקודי י"י ישרים משמחי לב ואמר דוד נחלתי עדותיך לעולם כי ששו"ן לבי המה. וכמנין שש אנכי על אמרתיך וכו' וע"כ נאסר ללמוד בימי האב' ח"ו. כי התור' היא משמחת הלב ואמר הרמב"ם מי שלא טעם טעם התרת הספיקות (בתורה) לא טעם שמחה מימיו. ובזה תמצא טוב טעם שאמר משה בברכתו לזבולון שהוא המחזיק לת"ח והוא בעצמו עוסק במסחר ואינו לומד. והנה אין לו שמחה אמתיית ועצמיות בעוה"ז. אמר לו אעפי"כ שמח זבולון בצאתיך מן העוה"ז. כי שם תזכה לתורה המשמחת את הלב ויששכ"ר הוא הוא הבן תורה בעוה"ז תזכה גם באהליך. היינו גם בעוה"ז שהיא כאהל שאינו קבוע וע"כ הקדים זבולון ליששכ"ר בכדי להסמיך אליו ויששכ"ר בוא"ו הנוסף להורות דלא צריכין למימר שגם הוא בודאי עיקר שמחתו בתורה יהי' בצאתו ק"ו מזבולון רק היינו רבותי' דיששכר שישמח גם באהלו:
1