בני יששכר, סיוון ה׳:י״דBnei Yissaschar, Sivan 5:14
א׳בילקוט פ' ראה ושמחת בכל הטו"ב אין טו"ב אלא תור"ה דכתיב כי לקח טו"ב נתתי לכם תורת"י וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר ע"כ. והוא פלאי ונראה לפרש עפ"י מה שפירשנו המשנ' אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא ע"מ לקבל פרס. ויהי מורא שמים עליכם ע"כ. והנה הסיום ויהי מורא שמים עליכם אין לו חיבור על הקודם. וכבר דשו בו רבים. ופירשתי עפ"י מ"ש בגמ' ר' זירא כד הוה חליש מגירסא הוה יתיב אפיתחא וכו' אמר כד נפקו רבנן איקום מקמייהו ואקבל אגרא עכ"ל. הנה מה שהשתד' ר"ז שלא להתבטל כרגע מן התורה ומצוה ע"כ כד הוה חליש מגירסא. רצה עכ"פ לקיים מצות הידור וקימה. זה ניחא. אבל מה שסיי' ואקבל אגרא. זה מן התימא הרי הוא ע"מ לקבל פרס וביארנו הדבר עפ"י מ"ש בזהר בפסוק מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך מאן קא חמי דיקנא יקירת' ולא קא איכסוף מקמי'. נראה לבאר דבריהם הקדושים דבאו לתרץ מה שסיים בזאת המצוה ויראת מאלקיך. ואמרו דה"ק מפני שיבה תקום והדרת וכו' אזי ויראת מאלקיך היינו תהי' שכרך שתבא בלבך יראת שמים. כי מאן קא חמי דיקנא יקירתא וכו' הבן הדבר א"כ לפי"ז שכר המצוה הזאת הוא מורא שמים. וכן הביא הרב הגדול חיד"א זלה"ה וכן הביא בס' חרדים אשר שכר המצוה הזאת הוא יראת שמים. והנה שכר ופרס כזה מחויב ומוטל עלינו להשתדל להשיגו. וזה שיש לפרש בדברי התנא במשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכו' ויהי מורא שמים עליכם אבל זאת הוא כחוב עליכם מצוה אשר שכרה היא יראת שמים בחובה הוא עליכ' להשתדל במצו' כזאת על מנת לקבל פרס כזה. ע"כ אמר ר"ז כד נפקו רבנן איקום מקמי' ואקבל אגרא היינו היראה ובהעמיק עוד דהנה רז"ל במדרשיהם אמרו בפסוק ויהי כי יראו המילדות את האלקי' וכו' וייטב אלקים וכו' אמרו בזה הלשון מה שכר היראה התורה וכו' ותרא אותו כי טוב היא עיי"ש ופירשנו שם דדייקו רז"ל מדכתיב סתם וייטב אלקים למילדות ואינו מבואר מהו ההטבה על כרחך הוא הטוב בעצם כי כל הטובות המה במקרה. אבל התורה היא טוב בעצם כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וכו' וע"ז תיקנו אנשי כנה"ג ברוך משלם שכר טוב ליראיו והנה תראה התורה והיראה מישך שייך וכו' והיראה מישך שייכי אהדדי כמ"ש בפסוק והי' אמונת עתך וכו' אמונת זה ס' זרעים וכו' ואפי"ה אי יראת י"י היא אוצרו אין וכו' דכיון שיש בידו אוצר הירא' הנותנת קיום והעמד' לדבר הנאצר בתוכה הנה התורה מחזרת אחריוע"כ שכר היראה תור'. הבן הדבר ע"כ ר"ז כד הוה חליש מגירסא ולא היה יכול ללמוד תורה אזי פשפש במעשיו אפשר הוא מחמת שאין יראתו שלימה כ"כ ע"כ אין התורה מחזרת. ע"כ אמר איקום מקמי רבנן ואקבל אגרא. אשר שכרה של זאת המצוה היא ויראת מאלקיך וכיון שאהי' שלם ביראה הנה שוב שכר היראה. תורה. ויהו' לו כח ואומץ ללמוד תורה ולא ייעף ולא ייגע:
1
ב׳והנה במצות מעשר דרשו חז"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. והנה הוא על מנת לקבל פרס. ואמרו שאסור לנסות את הש"י רק במעשר ולמדו ג"כ מדברי הנביא הביאו את כל המעשר וכו' ובחנוני גם בזאת וכו' (ורוב הפוסקים מסכימי' דהה"ד לכל הצדקות ומתנות כהונה) טעמא בעי. אבל נלמד הדבר בדברי רבותינו עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר וסיים הטעם למה כזאת לעשות מצוה ע"מ לקבל פרס ואמר למען תלמד ליראה כי סגולת ושכר המעשר היא היראה (והדבר מובן למשכיל ע"ד אמת המעשר ע"ש המידה העשירית מלכות שמים מורא מלכות ירא את י"י בני ומלך) והנה עניות ח"ו מעביר ע"ד קונו כמשארז"ל ודעת קונו היינו היראה דדא היא עיקרא היראה למדחל מיני' בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרש' דכל עלמין ע"כ עשר בשביל שתתעשר למען תלמד ליראה ופרס כזה מותר ומחויב לעשות והנביא צווח ובחנוני נא בזאת והבן והנה שכר היראה תורה א"כ מחויב מאד על האדם לעשר בשביל שיתעשר למען ילמד ליראה. והעניות לא יעבירנו ע"ד קונו רק יירא את י"י כל הימים ושוב כל התורה תחזיר לאכסניא שלה היא יראת י"י אשר היא אוצרה כנ"ל. והנה כבר כתבתי לך שיטת הפוסקים דהה"ד לכל הצדקות ומתנות כהונה ולוי' כי גם המה מסוגלים ליראת שמים ומורא מלכות (הנק' צדקה) ע"כ במצות בכורים שהוא המתנה ראשונה נאמר ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה כי תקיים בזה כל התורה כי שכר המתנות והצדקות היא היראה ושכר היראה תורה וזה שסיימו במדרש לפיכך משה הזהיר את ישראל עשר תעשר. רצ"ל הנה הוא נדרש עשר בשביל שתתעשר. והנה טעמא בעי הלא היא ע"מ לקבל פרס. אבל לפי הנ"ל יתכן כיון דהכוונ' היא לירש אית התורה ע"י היראה שיקנ' והנה עניות ח"ו מעביר ע"ד קונו היא הירא' ע"כ מהראוי ומחוייב לך שתעשר בשביל שתתעשר (והש"י הבטיח ובחנוני נא בזאת). והנה בודאי כן יקום ולא יהי' לך העברה מדעת קונך ותתקיים בך היראה כל הימים וכיון שיהי' כך היראה בקיום אז תשמח בכל הטו"ב זו תורה שתבוא ותחזור לאכסניא שלך ולאוצר הטוב זו הירא' ועוד יתפרש המדרש הזה במ"א באופן אחר בענין תרי עישורים שעישר יעקב את בניו לוי ויששכר מבואר אצלינו במ"א:
2
ג׳ובזה תתבונן ביעקב אבינו איש תם יושב אהלים ונטמן בבית עבר ללמוד תורה והנה כשהוכרח לילך לבית לבן נתיירא מביטול תורה הנה ויחלם יעקב חלום וכו' והנ' י"י נצב עליו וכו' ויקץ יעקב וכו' ויאמר מה נורא המקום הזה כו' הבין שהראוהו כזאת להורות לו ששכר היראה תורה וכיון שהש"י נצב עליו תמיד ויהי' לו היראה אזי תהי' התורה מתלוננת אצלו. והנה נתיירא פן ח"ו ע"י העניות תחי' כיבוי ח"ו לאש היראה אזי אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ובזה נתגדל בעושר וילמד ליראה כל הימים בלי מונע ותתלונן התורה באוצר היראה. הבן:
3