בני יששכר, סיוון ה׳:ט״וBnei Yissaschar, Sivan 5:15
א׳אמרו בגמ' ריב"ל מיכרך בהו (בבעלי ראתן) ועסק בתורה אמר כתיב אילת אהבים ויעלת ח"ן אם ח"ן מעלה על לומדי' אגוני לא מגנא. ע"כ. והוא אינו מובן מהו הק"ו הזה. ומאי שייכות חן להגנה וכי לא מצינו מי שיש לו חן ונופל עליו ח"ו חולי או היזק ונראה לפרש עפ"י מה שפירשנו בפסוק ונ"ח מצא ח"ן וכו' ודרשו חז"ל אף נח לא הי' כדאי להינצל אלא שמצא ח"ן וכו' והדבר קשה להלום. וכי משוא פנים יש בדבר וגם למה לא הי' כדאי ומהיכן שפטו זה והרי הכתוב צווח נח איש צדיק תמים וכו'. ופירשנו עפ"י שאמרז"ל שע"כ המבול נק' ע"ש נח כמ"ש הנביא כי מי נח זאת לי וכו' הוא על שלא התפלל על דורו כאברהם ומשה. והנה מבואר בכתבי האריז"ל על עון ביטול תפלה יש תיקון לכוין יחוד בגי' ח"ן והוא להעלות אות ו' לה' עילא' שתיהן היינו ו"ה לאות י' ואח"כ ה' אחרונה לוה"י ואח"כ אותיות ייחוד זה הוא כזה ו"ה וה"י הוה"י והוא בגי' חן ולפי"ז זה היא שדרשו חז"ל דקש' להו מאי דכתיב ויאמר י"י אמחה וכו' כי נחמתי כי עשיתי' ונח מצא חן וכו' וקשה מהו הח"ן אם הוא שהיה צדיק הול"ל ונח הי' צדיק וכאן לא נאמר צדקותיו רק מציאות ח"ן בחנם. וקשה וכי משוא פנים וכו' לזה דרשו דבאמת כ"ה דהגם שהי' צדיק עכ"ז לא היה כדאי להינצל כי היה בידו עון ביטול תפלה שהי' לו להתפלל על דורו אלא שמצא ח"ן היינו המציא ייחוד ח"ן שזה מועיל לעון ביטול תפלה ובזה תיקון עונו והנה נאמר בתורה אילת אהבים ויעלת ח"ן כי מצינו ברשב"י וחביריו שהיתה תורתן אומנתן מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה והיו רשאי' לבטל תפלה מחמת התורה וכדאשכחן לגבייהו בזהר שמות דף יי"ד ע"א יתבו תרין יומין דלא אכלי ולא שתו ולא הוו ידעין אי הוה יממא או לילה כד נפקו ידעו דהוו תרין יומין דלא טעמו מידי הרי לך דלא התפללו. הרי התורה מעלת ח"ן על לומדי' שעומדת במקום התפלה שנתקנת ביחוד ח"ן. והנה תפלה מועלת אפי' בשכבר באה ח"ו החולי או היזק על שונאי ישראל ואפי' כבר נגזר גז"ד. כמו שאמר חזקי' לישעי' (בחליו כשא"ל כבר נגזר גז"ד) בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפי' חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע א"ע מן הרחמים ואמר' יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד וא"כ הוא מעל' התפלה הנה מכש"כ מעלת התורה דהרי מבטלין התפלה בשביל התורה והתור' מעלת ח"ן על לומדי' כנ"ל היינו מתקנת ייחוד המועיל לביטול התפלה וז"ש ריב"ל אם התור' מעלת ח"ן על לומדיה עומדת במקום התפלה אשר זה סגולתה אפי' חרב חדה וכו' ואפי' כבר באת ח"ו החולי או ההיזק וכיוצ' ח"ו. מכש"כ שתועיל התורה להגן שלא תבא החולי או ההיזק וכיוצא כי התורה מגינה ומצלי הבן הדברים:
1