בני יששכר, סיוון ה׳:כ״וBnei Yissaschar, Sivan 5:26
א׳ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני הו"י. הנה מן וחי בהם דרשו חז"ל פקוח נפש דוחה את הלאוין. וחי בהם ולא וכו'. והנה מסיים ע"ז אני י"י. ולא נודע הכוונה. ונ"ל לפרש עפ"י מ"ש הרב בעל שו"ת פע"ח במשנה בן עזאי אומר הוה רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ששכר מצוה וכו' ופירש ע"ד שאמרז"ל (בנזיר כ"ג) אלא אימא גדולה עבירה לשמה כמצוה וכו' ואעפי"כ האדם בבחירתו יותר טוב לו שיבחר לעשות מצוה אפילו שלא לשמה (כמו שאמרז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך וכו') משיעסוק בעבירה לשמה. משום שסגולת המצוה שגוררת מצוה ויבא לידי מצות רבות לשמה. וסגולת עבירה לגרור עבירה ויבוא ח"ו לידי עבירות שלא לשמה. והנה בזה מובנים דברי בן עזאי וכן מפרש כזאת דברי רבי איזה דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהוא תפארת לעושיה וכו' מן האדם יבואר בזה ג"כ דברי המדרש הנ"ל. ואיני יודע באיזה מהן חפץ יותר אם במעשיהם של רשעים וכו' ואיני צריך להאריך כי קל הדברים להבין על פי הנ"ל:
1
ב׳ונ"ל עפי"ז יונח לנו להלכה דברי הירושלמי בעסק פקוח נפש דקאמר אם בא לשאול להמורה וכו' דמגונה השואל והנשאל ולכאורה יקשה אם השואל אינו יודע הדין ובא לישאל מה יעשה כיון שאינו יודע הדין אם פ"נ דוחה שבת והרי גם בגמ' שאלו לידע מנלן דפ"נ דוחה שבת. ונ"ל לבאר זה דה"ק. דהשואל יודע ודאי דפ"נ דוחה. רק דסלקא דעתי' דזה מסוג עבירה לשמה (והוא כמצוה שלא לשמה) וירצה לברוח מן העבירה מפני שעבירה גוררת וכו'. זה אסור לעשות כיון דעכ"פ אין כאן עבירה בעשי' זו. ופ"נ הוא בשהיית השאלה אסור לו לישאל. וגם זה לא נכנס תחת סוג עבירה לשמה רק מצוה הוא ומי שצוה על השבת לקדשו. הוא צוה לחללו בפ"נ. וכשם שמצוה היא להקריב קרבנות צבור הבאות חובה בשבת ואין זה תחת סוג עבירה לשמה. והבן יבזה יתבאר הפסוק ושמרת' את חקותי וכו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (הנה דרשו מזה פ"נ דוחה וכו') הנה מסיים אני י"י. כלומ' אין זה בכלל סוג עבירה לשמה. רק הוא מצוה אני המצוה על מצוה זו כשארי המצות. הבן:
2