בני יששכר, סיוון ה׳:ז׳Bnei Yissaschar, Sivan 5:7
א׳גמ' אר"י א"ר מ"ד מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' על מה אבד' הארץ וכו' ויאמר י"י על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולמה"ש (מדכתיב מי האיש החכם וכו' מוכח שנשאל הדבר לחכמים. ומדכתיב ואשר דבר פי י"י אליו. היינו אותו שמצינו במקרא אשר הש"י מדבר אליהם היינו הנביאים והמלאכים) ולא פירשוה עד שפירש' הקב"ה בעצמו ויאמר י"י על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה אר"י א"ר שלא ברכו בתורה תחילה ע"כ הנה הדבר הזה קשה להלום מה זה החטא הגדול הזה שיהיה סיבה לאבדון הארץ יותר מן כל העבירות. וגם צריכין להבין דהנה לפי הנראה שהיו לומדים התורה רק שלא ברכו תחלה ולמה לא ברכו מאי תאוה יש בדבר והנראה דהנה לא כתיב על מה נאבדה הארץ דאז הי' משמע שנאבד עצמיותה משא"כ באומרו אבדה הארץ. משמע שהארץ לעולם עומדת רק שהי' לה איזה חפץ נחמד ואבדה אותו החפץ ומהראוי להתבונן מהו אותו החפץ שאבדה הארץ. ויש לפרש הארץ היינו ארציות החומר של הגוף הלא היא מאיר שכלו ע"י התורה והדורות הקודמים היה מאירין מאוד עד שנתגלה להם רזין דרזין. והנה בכל דור ודור מתמעטים הלבבות וכמו שאמרו האמוראים בדורותיהם בהעריכם א"ע לדורות הקודמים הגם שהיו לימודי י"י ולומדים התורה לשמה לילה ויום וכן בכל דור רואים מיעוט הלבבות להבין במושכלות אפילו ענינים שהי' בנקל הרבה לראשונים. והנה צריכים אנחנו לומר אשר ארציות החומר מתעבה ולא יוכל לקבל ולצייר ציור שכליי כמו הדורות הראשונים והנה זה היא החקירה והשאלה מהו הסיבה שאבד הארציות אותן המעלה שהי' לו בדורות הראשונים בסגולה לקבל מושכלות התורה דברים שכיסן עתיק יומין וכהיום גם אותם שלומדים יומם ולילה לא יוכלו לנגוע בקצה המטה והנה דבר זה נשאל לחכמים דהגם שעוסקים בחכמת התורה עכ"ז כתיב ואבדה חכמת חכמיו משמע שבאמת הם חכמים ואעפי"כ נאבדה חכמתם שאין בהם חכ"ם שיהיה יכול להשיג אפי' כטפה מן הים נגד דורות הראשוני' ונשאל לנביאים הגם שכמה בני אדם מקדשין א"ע בהתבודדות ודביקות וראויים לנבואה ועכ"ז נסתם כל חזון ונשאל למלאכי השרת כי הראשונים היה בנקל להם לדבר עם המלאכים ובפרט המלאך אלי' היה נתגלה לתנאים ואמוראים ובפרט המלאכים הנבראים מן המצות שעושה האדם הי' המה באו בדורות הראשוני' באתגליי' לבעלי תור' ומצות וכהיום זעירין אינון שיהיה בהם השגות הללו אפילו אותן שהן מיראי י"י וחושבי שמו כי ארציותם וחומרת גופם לא יוכל לקבל כ"ז והנה השאל' הוא על מה אבדה הארץ המעלה הזאת והנה כל אלה הכתות לא יכלו להשיב ע"ז תשובה כי אדרבא בעיניהם יפלא עד שפירשה הקב"ה בעצמו על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. והנה היינו ולא שמעו בקולי היינו ולא הלכו בה. ומפרש ע"ז שלא ברכו בתורה תחילה דהנה ברכת התור' אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו (היינו כבר נתן לנו את תורתו) ואח"כ אומרים ברוך א"י נותן התורה היינו נותן כעת בכל עידן ועידן דהנה כתיב קול גדול ולא יסף ומתרגמינן ולא פסק כי מאותו הקול של נתינת התורה כאשר האדם מתבונן באותו קול דברים בשלימות הענין באהבה בתורה הניתנה כבר להבין על בורי' הלכותי' אפי' פשטי הלכות בענין אזי גם תורה חדש' מאתו תצא משא"כ מי שאינו משתדל להבין עומק התורה להלכה לא יגיע להשגת רזי התורה ולרוה"ק כי הארציות לא יוכל להזדכך רק ע"י עומק ענין הלכה לאמת' של תורה הוא הקול דברים אשר שמענו ובו שקוע רזי דרזין עד אין חקר וזה הוא הכוונה לדעתי שלא ברכו בתורה תחילה אין הכוונה שלא ברכו כלל רק שלא השתדלו להבין פירוש ברכת התורה שפירוש' הוא שע"י בחי' נת"ן התורה יזכה לבחי' נותן התורה והוא הפירוש ולא שמעו בקולי היינו קול גדול ולא יסף ולא פסק ולא הלכו בה ממדריגה למדריג' וג"כ לא הלכו בה להבינה להלכה וזה לדעתי הפירוש ועת"ה אם שמוע תשמעו בקולי אם שמוע עתה כעת הנה גם לאחר זמן תשמעו בקולי כי הוא קול גדול ולא פסק. נ"ל:
1