בני יששכר, סיוון ח׳:ה׳Bnei Yissaschar, Sivan 8:5
א׳וכיון שבא לידינו הפסוק הזה נימא בי' מלתא אחריתי. והנה יתפרש עפ"י פסק הרמב"ם. המחייב א"ע לחבירו בדבר שאינו קצוב אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד. והנה שכר המצות הוא דבר שאינו קצוב וכמ"ש הרמב"ם שהוא במשקל אל דעות וכתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותי' וכו' ולפי"ז י"ל ח"ו שהשכר שהבטיח הש"י אינו בטוח שישתלם בודאי כיון שעפ"י דיני התורה הוא דבר שאינו קצוב רק הקב"ה נותן לכאו"א כפי מה שיראה ללבב. ושנים שאכלו את הפסח וכו' והנה אעפי"כ הש"י הבטיח בתורתו והיה עקב תשמעון וכו' ושמר י"א לך את הברית ואת החסד וכו' וז"ש מהרב טובך אשר צפנת ליראך (הגם שהוא דבר הצפון ומכוס' מעין כל חי. לא נודע שיעורו. ואין לו קצבה. הנה) פעלת לחוסים בך נגד בני אדם היינו שהוא ניגוד להדין הנהוג בבני אדם עפ"י דעת הרמב"ם שבדבר שאינו קצוב אינו מתחייב. והש"י מבטיח לשלם הבן:
1
ב׳ובזה יתפרש ג"כ הפסוק. ולך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו הנה הקושיא מפורסמת כיון שמשלם רק כמעשהו מהו החסד. ולפ דברינו הנ"ל יתפרש ולך י"י החסד כי אתה תשלם לאיש (היינו לכל א' וא') כמעשהו ואין דומה עשיית זה האיש לעשיית חבירו הגם שהוא מפעל אחד וא"כ אין כאן דבר קצוב ואין חיוב תשלומין מצד משפטי' ודיני התורה אבל הוא מצד החסד. ע"כ אמר ולך י"י החסד וכו' והבן:
2