בני יששכר, תמוז-אב א׳:י׳Bnei Yissaschar, Tamuz and Av 1:10
א׳בספר עיקרי דינים. הביא בשם ס' קול אליהו. וז"ל. בעה"ק ירושלים תוב"ב נהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב עד התענית ואם נשאר לו בשר ממה שקנה לצורך אוכל נפש לר"ח או לשבת. שמע שאומרים בשם הרב מהר"א יצחק שהיה אוכל משיורי ראש חדש ושבת. ושכן נהגו אחריו. והביא הרב המחבר ראי' לזה מפ"ק דחולין דף ט"ו דאיבעיא להו בשר נחירה שהיה להם לישראל בכניסתם לארץ וכו'. ונשאר בתיקו. והרא"ש ז"ל כתב דנ"מ (דעל האיבע' גופא קשה מאי דהוה הוה ע"כ צ"ל דנ"מ לדינא ונ"ל) למי שאסר ע"ע מין א' מהמיני' בהגיע זמן פ' וקודם אותו הזמן הי' לו מאותי המין אם מותר לו לאכול כיון שהי' בידו בזמן ההיתר עיי"ש ובנידון דידן כיון שאינו אלא מנהג ונשאר הדבר בתיקו אזלינן לקולא: הג"ה לפי שיטתו לא אדע למה דוקא מה שנשאר משיורי שבת ור"ח היא אפילו מה שנשא מימי החול קודם ר"ח. הנה הי' בידו בזמן ההיתר:
1
ב׳והנה דבריו דברי קבלה נקבל כאשר אבאר אי"ה אבל לדין יש תשובה דאין הנידון דומה לראי' דשאני האיבעיא דאיבר"י בשר נחירה. דהנה מצות שחיטה הוא מ"ע ממנין תרי"ג. ונצטוינו על המצוה הזאת בכניסה לארץ אז נאסר לנו לאכול בהמה חיה ועוף עד יקויים בה המצוה כתיקונה משא"כ במדבר לא היו צריכין לקיים זאת המצוה. והנה אם נחרו בהמה במדבר ונשאר בידם מן האיברים בכניסתם לארץ. הנה באיברים לא שייך קיום המצוה. שפיר יש מקום להתיר אותן האיברים כיון שכבר הם איברים ואין שייכות בהם למצוה לשחוט הסימנים וכיוצא (ויתכן בזה בדקדוק אומרם בגמ' איבר"י בשר נחירה רצ"ל מקום הספק הוא הואיל שהם כבר איברים) והוי כמו ירקות ופירות. משא"כ בנד"ד שאין כאן שייכות מצוה רק איסור אכילה מחמת האבל אין ראי' להתיר מחמת שהיה הבשר בידו קודם לזמן האבל. וגם הנידון שהמציא מרן הרא"ש ז"ל לפי קט דעתי. אינו דומה לבעין בגמר' ואף על פי כן יש לי שב בנידון דהרא"ש שיש בו ג"כ מ"ע מוצא שפתיך תשמור וכו'. ככל היוצא מפיו יעשה. משא"כ בנידון דידן:
2
ג׳אבל הנלע"ד מקום ההיתר הוא באפשר. דאם נאמר שלא יהיה רשאי לאכול שירי הבשר אחר השבת יתקלקלו השירים ומימנע ולא יקנה לשבת רק בדוחק ובצמצום. ועי"ז יהיה מניעה לעונג שבת וכה"ג אשכחן בכמה מקומות. ועוד אומר לך דכירנא כד הוינא בימי חורפי. הייתי משמש לפרקים לצדיק אחד שהיה מפורסים בדורינו. מהר"מ סופר זציק"ל מפשעווארסק והצדיק ההוא הי' מפורסם לבעל מדריגה ורוה"ק. והי' מנהגו שהי' מצניע שיורי מאכלים אשר היו מתוקנים לשבת כגון הרקיקין והדובשנין ובבוא אליו איש נכבד בימי החול הי' מכבדו בשירים הללו. ואמר שזה מיקרי כעין שירי מנחות:
3
ד׳וברבות הימים מצאתי בשם גדול אחד. אשר מי שרוצה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בימי החול או מחמת פרישות וכאשר יכבד הדבר עליו. הנה יקנה בשר ביום ד' או ביום ה' לכבוד שבת ומותר לו לאכול מאותו הבשר גם בימי החול. וגם מה שישתייר לו אחר השבת יוכל לאוכלו בימי החול. ורואה אני שהדבר ק"ו להתיר בניד"ד. כ"ז הנני כותב לא להלכ' ולא למעש' כי כדאי הוא בית אלקינו וכו':
4
ה׳וכתב עוד שם הרב המחבר בשם ס' נחפה בכסף שיש לחלק בין ראש חדש לשבת דשיורי שבת אסורים ושיורי ראש חדש מותרים ותמה ע"ז הרב בעל קול יהודא דמחזי כי חוכא ואיטלולא. ופתח לו הרב המחבר. כיון דעיקר ראיותינו מאיברי בשר נחירה שהיו מותרים עד היום ולא נאסרו מעולם. והנה בדומה הוא ראש חדש בניד"ד. משא"כ שבת הנה כבר נאסר הבשר בבוא החדש ובבוא שבת הותר. הנה י"ל דאחר השבת חוזר וניעור איסורו. ואני הקטן אומר לפי"ז. א"כ גם בשבת שחל ביום ב' מנחם לא נאסר עדיין הבשר ועוד אני מתמיה. בשלמא בשר נחירה לא נאסר מעולם עד ביאת ישראל לארץ. משא"כ בניד"ד גם בשיורי ראש חדש יש לאסור. דהרי נאסר בשנה העברה. ואח"כ הותרה אחר התענית. ושוב בביאת הימים (המקווים להתהפך לשמח') חוזר וניעור. ע"כ לדעתי אין לדברים הללו ראי' מבוררת. ושמא י"ל דמה שנאסר בשנה העברה. אין לו שייכות בצירוף עם השנה הזאת כיון דבכל שנה מחכים ומצפים ליום המקווה. אימתי בכל שנה אומרת היא השנה הזאת היום אם בקולי תשמעו:
5