בני יששכר, תמוז-אב ה׳:ז׳Bnei Yissaschar, Tamuz and Av 5:7
א׳דברו על לב ירושלים להבין מהו הדבור על הלב. הנה אומר לך ירושלים הכוונה על השכינה הקדושה כנודע והנה השכינה נק' רחל. והנה בגלותה בעוה"ר היא כרחל לפני גוזזי' נאלמה בסוד נאלמתי דומי' ע"כ אין חזון נפרץ לבני' הנעימים ואין נבואה והנה רחל בגימ' דב"ר ל"ב. והנה בגלות בעוה"ר כשהיא בבחי' נאלמתי דומי' הנה נפרד ונתרח"ק הדבר מן הל"ב בסוד מ"ש לל"ב גליתי לפומי לא גליתי ולעתיד ב"ב יתגלה פנימיות הלב אל הפ"ה שהוא דבו"ר. וע"כ ב"ב ינבאו בניכם ובנותיכם. וזהו דבר"ו על לב ירושלים שיתוסף על גילו הלב גילו הדיבור. ויהיו בחיבור יחד דבר לב וישתלם שיעור קומת רחל היינו דבר לב בגימ' רחל:
1
ב׳ועפי"ז פירשנו דברי רז"ל במדרש בשלח דבר אל ב"י ויסעו יסיעו דבר מלבן והוא פלאי ועפ"י דברינו הנ"י. תבין הגם במצרים שהיתה השכינה בחי' רחל עם אבותינו בגלות היה ג"כ בסוד נאלמתי דומי' ולא היה באפשרי להוציא מן הלב אל הדיבור וע"כ כתיב ג"כ בבני ישראל ויאנחו ב"י מן העבודה ויזעק"ו זעקה הוא בלב. קול בלא דבור שלא היה להם בחי' דבו"ר. הנה גם אצל ים סוף גם שיצאו ממצרים עדיין לא נפטרו עד קי"ס כדכתי' ויושע י"י' ביום ההוא א"י מיד מצרים. ע"כ כתיב ג"כ וייצעקו ב"י אל י"י. עדיין צעקה בלא דבור כי עדיין הי' כח לשר של מצרים לקטרג הללו וכו' והללו וכו' ולא יכלו עדיין להוציא הדיבו"ר כראוי ונכון כי עדיין היה הדיבור בהעלם ויאמר י"י אל משה מה תצעק אלי למה תהיה עוד כזאת צעק"ה בלא דבור דבר אל ב"י ויסעו היינו יומשך להם הדבר מן הלב וז"ש במדרש יסיעו דבר מלבן וישתלם שיער קומת השכינה. רחל בגי' דברו על לב ירושלים וכנ"ל ואתה תבין:
2
ג׳וקראו אלי' לא נודע מהו הקריאה. והנה ת"י ואתנבו עלה הנה מפרש עפ"י משארז"ל קריאה לשון חבה הוא לנביאי ישראל הנה כיון שיבוא הדבור לירושלי' דרך נבואה הנה הנביא אשר יתנבא לטובה שוב לא תשוב נבואתו ריקם דהנה זהו הבחנת הנביא כאשר יתנבא לטובה ולא יהיה הדבר ולא יבא הוא הדבר אשר לא דברו י"י כי דבר י"י לטובה לא תשוב ריקם:
3
ד׳כי מלאה צבאה. נראה לפרש כי נתמלא הצבא שלה היינו אותיותי' שעד הנה היתה ירושלים בלא יוד והיתה חסרה בצבאותיה. והן היום תתמלא ביוד ונרמז בתורה אל קצוות החשן ירושלים במלואה ביו"ד בגי' קצות. חשן בגי' משיח יראתי להרחיב הדבור:
4
ה׳כי נרצה עונה. היינו כי מן עוונה נעשה רצון כי מן תשובה מיראה נעשים זדונות כשגגות. ומן תשובה מאהבה נעשים זדונות כזכיות ונעשה מן העונות הללו מצות שהם רצונו ית"ש. והנה עי"ז תתמלא ירושלים. יו"ד מורה על מחשבה ורצון:
5