בני יששכר, תשרי י׳:כ״בBnei Yissaschar, Tishrei 10:22
א׳ופדוי' י"י ישובון וכו' ושמח"ת עולם וכו' ששון ושמח"ה ישיגו ונסו יגו"ן ואנח"ה הנה יש להתבונן מהו הנרצ' בשמח"ת עולם על הראש וגם מהו הכוונ' שישיגו ששי"ן ושמח"ה כאלו רודפים אחריהם וישיגום וגם מהו הכפל ששו"ן ושמח"ה וגם כיון שאמר מקודם שישיבו לציון ושמח"ת עולם ע"ר מהו הצורך אח"כ להשיג ששו"ן ושמח"ה. ונ"ל ע"פ מ"ש כ"פ שאין בלה"ק שום דבר לבטלה ומ"ש המדקדקים שיש שמות נרדפים ומשמעות אחד להם זה אינו דבהכרח יהיה איזה חילוק משמעות ביניהם כגון עזר"ה וישוע"ה אימ"ה ופחד אוי"ב ושונ"א ששו"ן ושמח"ה הנה נ"ל ששון הוא מה שהאדם מתעלם וש"ש על דבר המקווה ביודעו שיבא לו איזה ישוע"ה וטובה ע"ד הנאמר בבקש' המשורר השיבה לי ששו"ן ישעך ודרשו חז"ל שביקש שישוב אליו רוה"ק ואיך נרמז בכאן רוה"ק. אבל הנרצה היא שביקש מהש"י שיהי' לו ששו"ן מן הישוע' היינו כשיתוידע לו ברוה"ק אשר קרוב' ישועתינו לבוא הנה יהיה לו ששו"ן. ושמח"ה היא בהגיע לאדם פעולה הנרצית אשר חשק בה כענין ושמח את אשתו אשר לקח כבר. ותבין לפ"ז הפסוק ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו' זה י"י קוינ"ו לו (והן בא היום שקוינוהו ע"כ) נגילה ונשמח"ה בישועתו:
1
ב׳הג"ה ובדרך זה חילק הסמ"ע ז"ל בין שחוק לשמח"ה לפ"ז צריכין לחלק איזה חילוק בין ששו"ן לשחוק י"ל תרווייהו הם התעלסו' על הקיווי אבל ששו"ן עיקר הוא בל"ב. ושחוק נראה בתנועת האיברים כנ"ל:
2
ג׳וזה פירש הפסוק לפ"ז ופדויי י"י ישובון ובאו לציון ברנה ושמח"ת עולם ע"ר (השמח"ה עולמית לא ששו"ן בלבד שהוא רק קיווי. אבל כיון שכבר ישובו לציון תהיה שמח"ה עולמית דהנה ששון נפסק בבוא הדבר המקווה אבל שמח"ה הוא על דבר שכבר בא הנה זה אינו נפסק. ואמר על ראש"ם שתהי' ניכרת השמח"ה על תנועת איבריהם) ששו"ן ושמח"ה ישיגו (ואז תהי' להם השגה והבין החילוק שבין ששו"ן לשמח"ה) ונסו יגו"ן ואנח"ה זהו ההיפך כי יגון נאמר על הדאג' מדבר המפחיד שלא יבא ואנח"ה ח"ו בבוא הדבר לפועל הנה כשישיגו ששון ושמחה ינוסו יגון ואנחה:
3
ד׳ועתה לפי הנ"ל תשכיל למה בח"ג המצות לא נאמר שמח"ה בתורה רק בח"ג השבועות ובחג הסוכות דכבר ידוע לך דענין הנרצ' בחג המצות לא נגמר עד יום חג השבועות בזמן מתן תורתינו ע"כ בא מצות הספיר' לספור יום אחר יום ומתגדלין המוחין חדשים בכ"י עד שנשלם שיעור קומה ביום מתן תורתינו הנה ח"ג המצו"ת הוא רק בחי' ששו"ן קיוו אל הנרצ' ובבוא ח"ג השבועו"ת תאוה נהי' אזי ושמח"ת לפני י"י אלקיך ובפרט בחג הסוכות הנה נאמר בתורה ח"ג הסוכו"ת תעש' לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך (הן כפשוטו) והן כמדרשו שפירשנו שמאסף האדם מה שאמר בגרונו היינו כל התיבות והאותיות שאמר שלא בכוונה. וזה הנרצה באספך מגרנך ומיקבך היינו הניצוצות הנדחות אשר נדחו ח"ו על ידי הטיפין דאיזדריקו למגנא מן ברית המעור נקרא יק"ב כמו שידעת. בזמר שיסד מרן האריז"ל משח זית"א דכי"א וכו' וידעת יק"ב בגימ' הו"י' אלקי"ם והוא ר"ת י"יחוד קדוש"ה ברכ"ה. וא"כ החג הזה הוא חג האסי"ף שנאסף כבר כל הניצוצין שנדחו הן ע"י ברית הלשון הן ע"י ברית המעור ותבין לפ"ז מה שרמזו חז"ל בפסול"ת גור"ן ויק"ב הכתוב מדבר ע"כ נאמר בו ושמח"ת לפני י"י אלקיך שמח"ה על הדבר שכבר בא שכבר ניתקן הדבר ע"י תשובותינ"ו והן היום מתאספים הכל אל הקדש ונפרוס עלינו סוכ"ת של"ם ע"פ הסוכ"ה מן פסול"ת גור"ן ויק"ב (בגימ' שס"ה):
4
ה׳ועתה לפי הנ"ל חובה עלינו לבאר למה דוקא בחג הזה אנו אומרים זמ"ן שמחתינ"ו ולא בחג השבועו"ת שגם בו נאמר ושמח"ת. ונראה לדעתי דהנה בחג השבועות כתיב ושמח"ת לפנ"י י"י אלקי"ך וכו' משא"כ בחג הסכו"ת כתיב ושמח"ת בחג"ך ולהבין זה נ"ל ע"פ מ"ש בגמ' ברכו"ת אר"ג ואיתימא רחב"פ בא וראה שלא כמד"ת הקב"ה מדת ב"ו מדת ב"ו אדם מוכר חפץ לחבירו מוכר עצב ולוק' שמ"ח אבל הקב"ה אינו כן נת"ן להם התורה לישראל ושמ"ח שנא' כי לקח טוב נתת"י לכם תורתי אל תעזובו. והנה מה שיש להתבונן במאמר הלזה א'. היכן מבואר בכתוב ששמח הש"י (ועיי"ש ברש"י ז"ל) ב' הרי הוא אומר נתת"י לכם לשון מתנ"ה ובמתנה קיי"ל אליבא דכ"ע גם בבשר ודם נותן בעין יפה נותן אבל יתפרש הענין כך דהוקש' לבעל המאמר דהפסוק סותר א"ע דהתחיל כי כי לקח טוב וכו' והנה לק"ח הוא לשון מכיר"ה ומסיים נתת"י לכם לשון מתנ"ה ע"כ הפי' כך דלעולם היתה התורה לנו דרך מכיר"ה חלף עבודת אבותינו אברה"ם יצח"ק ויעק"ב וחלף שסבלנו כור הברז"ל במצרים להוציא משם הניה"ק שהיו שקועים במצרים אבל הקב"ה נתנה להם דרך מתנ"ה כדי שתהי' בעין יפה ובנפש שמח"ה (וז"ש במדרש כשניתנה התורה לישראל גם יושר"ה וצדקת"ה ניתנה עמה ולא נשתייר ממנה כלום בשמים כדכתיב לא בשמי"ם הוא והכל מטעם שנתנה דרך מתנ"ה בעין יפה) וז"ש הכתוב כי לק"ח טוב דבאמת התורה באה להם דרך לקיח"ה ומכירה והנה נתתי (אותה) לכם תורתי דרך מתנ"ה הוא בכדי שתי' בעין יפה ובנפש שמחה. ובזה יונח לנו ג"כ מה דקשה הא דכתיב במשה עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות. והרי כתיב ושונא מתנו"ת יחיה והתורה היא עץ חיי"ם למחזיקים בה. ולפי הנ"ל יונח שפיר דבאמת מכירה הוא לנו אבל הקב"ה נתנה דרך מתנ"ה בעין יפה ובזה אזדא לה נמי טענות המלאכים שטענו תנה הוד"ך על השמים ובא"ו בטענת ודינא דב"ר מיצר"א אבל כיון שנתן הקב"ה דרך מתנ"ה הרי במתנה לא שייך דינא דבר מיצרא:
5
ו׳ממילא לפ"ז ביום מתן תורתינו היא שמחת הקדוש ברוך הוא נתן התורה לישראל ושמח"ת וצונו יוצרינו ושמח"ת לפני י"י אלקיך היינו שנשמח בשמחתו ית"ש משא"כ בח"ג הסוכו"ת נאמר ח"ג הסוכו"ת תעשה לך וכו' ושמח"ת בחגך היינו שנשמח בח"ג שלנו היא הנק' ח"ג הסוכו"ת שצונו הש"י לישב בסוכ"ה זכר לעננ"י הכבו"ד. והנה כבר כתבנו שהקשו הראשונים למה צוה הש"י דוקא זכר לעננ"י הכבו"ד ולא צוה לעשות זכר למ"ן ובא"ר. והנה כבר כתבנו שכתב הרב הקדוש מ' חיד"א זלה"ה בשם הרב החסיד מהרי"ח ז"ל דעננ"י הכבו"ד היו רק ישראל בטובה זאת מיוחדים אבל הער"ב ר"ב היו חוץ לעננ"י הכבו"ד משא"כ מ"ן ובא"ר גם הער"ב ר"ב היו ניזונים מהם והנה קשה באמת למה מן מ"ן ובא"ר נהנו גם הער"ב ר"ב ולא מן עננ"י הכבו"ד (עמש"ל) ונ"ל לומר דהנה מ"ן ובא"ר הם בחי' מזו"ן משא"כ עננ"י הכבו"ד הם בחי' מלבושים וקי"ל כר' יהודא ב"ב בודקין לכסו"ת ואין בודקין למזונו"ת ע"כ למזונות לא בדקו וניזונו גם הע"ר מן המ"ן ובא"ר משא"כ לכסו"ת בדקו ונמצאו ישראל כלך יפה רעייתי ומום אין בך. והער"ב ר"ב נבדקו ונמצאו כולן פגומים ונשארו ערומים:
6
ז׳לזה מצות סוכ"ה הוא בכל שנה ושנה דמיון עננ"י הכבו"ד הוא אחר יוה"כ להורות שכבר נבדקו ישראל והם נקיים מכל עון וסוג וחלאה והן מלאין מצות כרימון. לזה באברתו יסך עלינו ותחת כנפיו נחסה לישב בסתר עליון (ד"פ דופ"ן בצירוף סכ"ך בגימ' סת"ר עיין בס' ברכ"ע) והנה היושב בסת"ר עליון היינו בסוכה כנ"ל יזכה אשר בצל שדי יתלונן (צ"ל נק' מילוי האות כי כמו הצ"ל מתחייב מן האדם ממילא כן המילוי מתחייב מן עיקר האות והנ' המילוי של שד"י הוא י"ן ל"ת ו"ד בגימ' סוכ"ת דו"ד ממילא כך יתפרש הכתוב יושב בסת"ר עליון מי שמקיים מצות סוכ"ה הנק' סת"ר כנ"ל הנה לעתיד בצל שד"י יתלונן יזכ' להתלונן בסוכת דוד) וזה שיש לפרש הטעם הנאמר בתור' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות ענני הכבוד הושבתי את ב"י דייקא ולא הע"ר כי בני ישראל נבדקו ונמצאו נקיים והלבשתים בכסות ומלבושי כבוד וכו' וידעו זאת לדורותיכ"ם היינו דורות הבאין כאשר תשבו בסוכו"ת כי הוא סימן שבדקתי אתכם ויצאתם במשפט בדימוס נקיין מכל סוג וזר לא יתערב בשמחתכם כי הלכ' היא בודקין לכסות וכמש"ל:
7
ח׳וזה שציונו הש"י בחג הקדוש הזה ושמחת בחג"ך ח"ג שלך שהוא שמח"ה לך נקר' חג הסוכו"ת ע"ש הסוכ"ה המורה על הלבושין שהלביש אותך הש"י מחלצות ובודאי בדק אותך הש"י ונמצאת שלם מכל מום ולולי זה לא הלבישך הש"י בזה כאשר לא הלביש את הע"ר במדבר בעננ"י כבו"ד. ובזה יונח לך אשר דוקא בחג הזה אומרין זמן שמחתינ"ו דבחג השבועות נאמר ושמח"ת לפני י"י אלקיך כביכול אנחנו מחוייבים לשמוח בשמחת הש"י וכמש"ל משא"כ בחג הזה ושמחת בחג"ך הוא זמ"ן שמחתינ"ו וכנ"ל:
8