בני יששכר, תשרי י׳:כ״זBnei Yissaschar, Tishrei 10:27
א׳בירושלמי א"ר יהושע בן חנניא כל ימים של שמח"ת בי"ת השואב"ה לא היו טועמין טעם שינ"ה כל עיקר (וכ"כ בבבלי בשינוי קצת עיי"ש) והא תני שבועה שלא אישן ג' ימי' מלקין אותו ויישן מיד. מתנמנמין היו. ע"כ יש להתבונן למה היו עושין כן להצטער בזמן שמחתינו. וגם מאי קמ"ל ריב"ח בזה והנראה ע"פ מ"ש בדרושי ר"ה על מ"ש בגמ' היכי דמי מתנמנמים נים ולא נים וכו' דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא. הנה כשידע לאהדורי סברא נק' מבין דבר מ"ד שהוא מן מוח בינ"ה וכשאינו יכול לאהדורי סברא המוח בינ"ה ישן הגם שהמוח חכמ"ה ניעור. והנה תתבונן בכוונת מרן האריז"ל בדרושי ר"ה בגבהי מרומים כשמוח חכמה ננסר שוב לא מיקרי שינ"ה ע"כ אין שופ"ר רק בב' ימים דר"ה ע"כ גם באיש הישראלי כד קרי לי' ועני הגם שאינו יכול לאהדורי סברא לא נק' שינ"ה רק תנומ"ה והנה בי"ת השואב"ה משם היו שואבי"ן רוח הקודש. וכבר ידעת רוח הקד"ש בחי' מלכו"ת. והנה אבא יסד ברת"א ע"כ כשהיו צריכין להשיג רוח הקוד"ש לא נתנו שינ"ה למוח חכמ"ה כנ"ל והש' הטוב יכפר:
1