בני יששכר, תשרי ב׳:ז׳Bnei Yissaschar, Tishrei 2:7
א׳ויש לפרש עוד ע"פ מ"ש המפרשים בציוי מלחמת מדין הנה אמר הש"י למשה נקום נקמת בנ"י ישראל מאת וכו' ומשה אמר לב"י החלצו מאתכם אנשים לצבא וכו' לתת נקמת י"י במדין. והענין הוא כי כך היא חובתינו וכך יפה לנו. ח"ו בהגיע איזה צער לשונאי ישראל. הנה יחוייב עיקר מגמותינו בהתאמצות התפלה ובמעשה יהי' בעבור כבוד הש"י. כי כשיש ח"ו איזה צער וכו' שכינה מה אומרת וכו' הש"י מניח את שלו ועושה ופועל ישועה. בשביל ישראל (וכבר דברנו מזה באריכות במקומות שונים) ע"כ הש"י אמר נקום נקמת בנ"י ישרא"ל ומשה אמר לישראל לתת נקמת י"י וכו' (וכביכול כמים הפנים לפנים) עמ"ש בדרושי קי"ם ולדעתי זה שיש לפרש ג"כ במדרש הלזה אמר משה לפני הקב"ה כשתהא רואה בניך בצער אין מי שמבק' עליה"ם (דייקא) רחמים (כי תגדל צדקת הצדיקי' שבדור שיבקשו רק עבור צער השכינה כביכול) מיד ענ"ה אות"ם (רצ"ל אתה תענה אות"ם ותודיע לבאי עולם שעשית הישועה למענם כמו שהיה אצל הים ויושע י"י ביום ההוא את ישראל וכו' (שהודיע שהיתה הישועה למען ישראל) וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים (כי אלו היתה הישועה רק למען שמו ית' למה הוצרך הים לפולטן על שפת הים לעיני ב"י אלא ע"כ בכדי שיראו ישראל במו עיניהם שעשה הש"י למענם) וזה שהשיב הש"י למשה חיי"ך (רצ"ל כהו שהיה בחייך אצל הים) בכל שעה שיקראו אות"י (דייקא היינו שיקראו בדבר הנוגע אותי יקרא דשכינתא) אני אענה אות"ם דייקא היינו אעשה הישועה למענכם ויתוודע הדבר לבאי עולם כי פעלתי הישועות למענם ולחיבתם. ודי בזה:
1