בני יששכר, תשרי ג׳:י׳Bnei Yissaschar, Tishrei 3:10
א׳דרוש ח
ויתפרש עוד אשרי העם יודעי תרועה וכו' וקשה קושיית רז"ל וכי כל הגוים אינם יודעים להריע ויתפרש הדבר ע"פ מה שתתבונן ותשכיל מנהג אבותינו תור"ה היא היינו שנוהגין בכל תפוצות ישראל לדרוש איזה דרוש קודם תקיעת שופר וטעמא בעי ואם נאמר דהטעם הוא לעורר הלבבות לתשיבה לא היה מהראוי לנהוג להקשות ולתרץ בדרך דרוש רק להודיע לעם בכלל ובפרט ממה שצריכין לשוב. וגם ביותר היה מהראוי לדרוש קודם תפילת החזר' בכדי שישיבו העם אח"כ בשבירת לב באמיר' הפיוטים ונ"ל ע"פ מ"ש הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל אמר כך בגלות דז"א היא בסוד תרדמ"ה ומז' נמשך הקושוית (נ"ל הקושיא היא כשאין האדם מבין בדעתו ובדע"ת היא בקטנות. והשינ"ה היא ג"כ קטנות המוחין ע"כ מבחי' שינ' נמשכו הקושיות נ"ל) ואי"ה ב"ב כשיבא משיח צדקינו אז יתעוררו המוחין ותהי' כל התור"ה (?ז"א נק' תור"ה) ברור' עכ"ד. והנה לפ"ז תמצא טוב טעם למנהגן של ישראל דהנה כבר ידעת ברא"ש השנ"ה סוד תרדמ"ה ומזה באה הקושיא סוד דינ"א קשי"א ולזה נצטונו במצות השופ"ר למשוך המוחין (וכמ"ש הרמב"ם שהוא ע"ד עירו ישינים וכו' והנה כשמתעוררים המוחין מתבטל הקושיית ומתהוו' תור' ברור' כדברי הרב הקדוש הנ"ל ובזה יש לפרש הפסוק אשרי העם יודעי תרוע"ה דקודם השופ"ר ה"ס תרדמ"ה קטנות הדעת בהסתלקות המוחין (והוא ג"כ בסוד אחוריים כידוע תרדמ"ה בגימ' ט"פ ע"ב עה"כ) ואח"כ ע"י מצות השופר מתעוררים המוחין ונמשך הדע"ת ומתהוו' אור פנים ותבין הדברים כשאדם לומד איזה הלכ"ה ואינו מבין בדעת"ו מחמ' איזה קושיא הנה הוא עם ההלכה בדמיון אחורים: ואח"כ כשמתרץ. צהבי פני"ו כמבואר לשון זה בגמ' דאז היא בחי' פב"פ וז"ש בפסוק פני"ם בפני"ם דבר י"י עמכם בהר היינו שאז היו מבינים הכל על בוריו. ועת' תבין אשרי העם יודע"י תרוע"ה ופירשו רז"ל יודעי"ם לרצו' את בוראם בתרועה (ודבריה' ג"כ אינם מובנים כמש"ל) ולדעתי יש לפרש דבריהם יודעי"ם ממשיכין הדע"ת על ידי התרוע"ה בהתעוררות המוחין וזהו יודעי"ם לרצו"ת כי המוחין נקראי' רצו"ן (כמ"ש כ"פ) כי הרצון הוא במוחין הבן ועי"ז מתורצים הקושיות (דינא קשי"א) מן ההלכ"ה. ונתהוו' בחי' אור פנים עם ההלכ' כנ"ל. וזהו י"י באור פני"ך יהלכון שתהי' להם ההלכ"ה (הכל"ה העליונה הליכו"ת אלי מלכ"י בקדש) בבחי' פנים בפנים והשם הטוב יכפר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
ויתפרש עוד אשרי העם יודעי תרועה וכו' וקשה קושיית רז"ל וכי כל הגוים אינם יודעים להריע ויתפרש הדבר ע"פ מה שתתבונן ותשכיל מנהג אבותינו תור"ה היא היינו שנוהגין בכל תפוצות ישראל לדרוש איזה דרוש קודם תקיעת שופר וטעמא בעי ואם נאמר דהטעם הוא לעורר הלבבות לתשיבה לא היה מהראוי לנהוג להקשות ולתרץ בדרך דרוש רק להודיע לעם בכלל ובפרט ממה שצריכין לשוב. וגם ביותר היה מהראוי לדרוש קודם תפילת החזר' בכדי שישיבו העם אח"כ בשבירת לב באמיר' הפיוטים ונ"ל ע"פ מ"ש הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצוק"ל אמר כך בגלות דז"א היא בסוד תרדמ"ה ומז' נמשך הקושוית (נ"ל הקושיא היא כשאין האדם מבין בדעתו ובדע"ת היא בקטנות. והשינ"ה היא ג"כ קטנות המוחין ע"כ מבחי' שינ' נמשכו הקושיות נ"ל) ואי"ה ב"ב כשיבא משיח צדקינו אז יתעוררו המוחין ותהי' כל התור"ה (?ז"א נק' תור"ה) ברור' עכ"ד. והנה לפ"ז תמצא טוב טעם למנהגן של ישראל דהנה כבר ידעת ברא"ש השנ"ה סוד תרדמ"ה ומזה באה הקושיא סוד דינ"א קשי"א ולזה נצטונו במצות השופ"ר למשוך המוחין (וכמ"ש הרמב"ם שהוא ע"ד עירו ישינים וכו' והנה כשמתעוררים המוחין מתבטל הקושיית ומתהוו' תור' ברור' כדברי הרב הקדוש הנ"ל ובזה יש לפרש הפסוק אשרי העם יודעי תרוע"ה דקודם השופ"ר ה"ס תרדמ"ה קטנות הדעת בהסתלקות המוחין (והוא ג"כ בסוד אחוריים כידוע תרדמ"ה בגימ' ט"פ ע"ב עה"כ) ואח"כ ע"י מצות השופר מתעוררים המוחין ונמשך הדע"ת ומתהוו' אור פנים ותבין הדברים כשאדם לומד איזה הלכ"ה ואינו מבין בדעת"ו מחמ' איזה קושיא הנה הוא עם ההלכה בדמיון אחורים: ואח"כ כשמתרץ. צהבי פני"ו כמבואר לשון זה בגמ' דאז היא בחי' פב"פ וז"ש בפסוק פני"ם בפני"ם דבר י"י עמכם בהר היינו שאז היו מבינים הכל על בוריו. ועת' תבין אשרי העם יודע"י תרוע"ה ופירשו רז"ל יודעי"ם לרצו' את בוראם בתרועה (ודבריה' ג"כ אינם מובנים כמש"ל) ולדעתי יש לפרש דבריהם יודעי"ם ממשיכין הדע"ת על ידי התרוע"ה בהתעוררות המוחין וזהו יודעי"ם לרצו"ת כי המוחין נקראי' רצו"ן (כמ"ש כ"פ) כי הרצון הוא במוחין הבן ועי"ז מתורצים הקושיות (דינא קשי"א) מן ההלכ"ה. ונתהוו' בחי' אור פנים עם ההלכ' כנ"ל. וזהו י"י באור פני"ך יהלכון שתהי' להם ההלכ"ה (הכל"ה העליונה הליכו"ת אלי מלכ"י בקדש) בבחי' פנים בפנים והשם הטוב יכפר ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:
1
ב׳וזה שיש לפרש. פי' הכתוב באור פני מלך חיים רצ"ל להאיר פני מלך צריכין חיי"ם היינו מוחין שנק' חיי"ם כידוע מכוונת התפילי"ן (אהי' היו' אהי' בגימ' חיי"ם ה"ס חב"ד מוחין) דבזולת המוחין דגדלות אין אור פנים ובהעדר אור פנים אין התורה ברור' ויש בהלכ"ה קושיו' ואיבעיו' והנה תתבונן באליה"ו הוא פנחס ע' בזהר פינחס דף רל"ח פנ"י ח"ס הוא חיי"ם בגימ' כנ"ל ועי"ז אור הפנים וזהו פנ"י ח"ס והנה בהגיע עת ההסתר נאמר בי' וילט פני"ו באדרתו וכיון שנסתר אור הפני' של פינחס (פנ"י ח"ס הוא אליה"ו הנה נשאר ספיקות קושיות ואיבעיות הנה בהגיע עת דודים ב"ב בא יבא ת"שבי י"תרץ ק"ושיות ואיבעיות הנה דסלקו בתיק"ו הבן הדבר הנחמד:
2
ג׳דרוש ט
עוד אדרוש לך אשרי העם יודעי תרועה קושיו' רז"ל ידוע ומה שתירצו ע"ז וכבר אמרנו לעיל אשר לפי הפשט דבריהם אינם מובנים (ועיין עוד מ"ש בדרושים הקודמים) והנה אפתח אנא פתחא לנפשאי:
עוד אדרוש לך אשרי העם יודעי תרועה קושיו' רז"ל ידוע ומה שתירצו ע"ז וכבר אמרנו לעיל אשר לפי הפשט דבריהם אינם מובנים (ועיין עוד מ"ש בדרושים הקודמים) והנה אפתח אנא פתחא לנפשאי:
3
ד׳במדרש תהלים השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. אני איני חולי מעי' ולא חולי ראש וממה אני תולה מאהבתו עכ"ל היה הרב הגדול מהר"ש אלגזי ז"ל בספרו אהב"ת עול"ם. דקדק על דבריהם ז"ל למה אמרו אני לא חולי מעים וכו' הרי באמור שחולת אהבה אני שולל כל מיני חולאים. ומפרש היא ז"ל דהנה כל דברי שי"ר השירי"ם הם כדברי חישק על חשוקתו. ודברי החשיקה על החושק. והנה בכאן דברי החשוקה בחלי' והחשוק הרחיק ממנה נדוד. והנה יש אתנו להלכה אין מבקרין לא לחולי מעים ולא לחולי ראש והנה אומרת החשוק' בחלי' אם תמצאו את דודי לא תגידו לו רק חולת אהבה אני. ועי"ז יבא לבקרני ולא יהיה חושש שאני מן חולי מעים או חולי ראש (שאין לבקרם) והנמשל מה שאני מבקש שיבא דודי אלי אין כוונתי במבוקשי מחמת שאני חולה חולי מעים היינו למלא נפשי כי ארעב בגודל הדחקות ועניות של ישראל. כי האומות מפשיטים עורם מאליהם הגם כי באמת אני חולה גם ע"ז אין מבוקשי בביאת דודי עבור זה היינו שיבא ויבשרנו בכסף וזהב ואדרכמונים וכן אין מבוקשי עבור חולי ראש היינו מה שאני צריך להיות כפוף ראש לפני האומות ומעבידין אותו בעבודת פרך בגזירת קשות עד שראשי כבד עלי וגודל בזיוני בהעדר כבודי בל ארום ראשי והנה באמת אני חולה גם ע"ז אבל לא בעבור זה אבקש שיבא אלי דודי להרים ראשי בכבוד רק עיקר מבוקשי עבור אהבתו כי דודי ניסע ונגלה מני ואני מתגעגע אל אהבתו וזה עיקר החולה כי אם תאמרו לדודי שאני חולי מעים היינו העדר פרנסה או חולי ראש היינו העדר כבוד. הנה לא ירצה לבא לבקרני כענין ההלכה אין מבקרין וכו' ע"כ תוכן דבריו:
4
ה׳והנה לפ"ז דבר הנכנסי' הקדושה (או כנסת ישראל בעד בני') הוא כך. הגם שזהו דבר שאינו נרצה כ"כ בבקשתינו לצורך עצמינו וכענין שאמרו בת"ז כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין צווחין וכי' הב לנא חיי הב לנא מזוני וכו' ולית דגומל חסד עם שכינתא וכו' הנה לפי הדברים הנ"ל מתרצת זאת כנ"י בדברים ואומרת הן אמת שאני בתפילתי הנני צועקת על החולאים הללו הנ"ל היינו חולי מעים (העדר פרנסה) וחולי ראש (העדר הכבוד) אבל זאת היה לי מחול' אהבה להיות דודי ניסע מני זה כמה וארכו הימים דהנה כשיארע ח"ו לאדם חולי הלב מחמת גודל הגעגועים שהלב חושק ומתגעגע הנה כשיתמשך הדבר ימים רבים היה יומשך הזה חלאים רבים להיות הלב עיקר נשמת החיים ע"כ כשיארע חולי בלב כשיתמשך הדבר יומשך מזה חלאים רבים ח"ו לרא"ש ולמעים הנה כשיבא ח"ו לידי כך הנה מתבלבל דעתו ושוב לא ידע מחולאת העיקרית והנה הוא צועק על כאב הענפים ראש והמעי' כי כבר נתבלבל דעתו ושכח העיקר ואינו מבחין והרופא החכם המשכיל ע"ד. יראה ויבחין מהיכן באו החולאים הזרים הללו ויראה ויבין שורש הדבר שהו' חולי הלב בעצבין מחמת חשוק' וגעגועם הנה יראה הרופא לשמח את לבו ולהסיר הגעגועים להראות לו דבר שהיא מתגעגע עליו וכיוצא וממילא יתרפא מחולאים הזרים:
5
ו׳והנה דרשת חז"ל לפ"ז היא מוכרחת מן הפסוק שהרי לא נאמר אם תמצאו את דודי תגידו לו שחולת וכו' רק נאמר מ"ה תגידו לו דמשמע תראו ותזהרו בדבריכם מה תגידו לו ומה שלא תגידו. ע"כ דרשו כנ"ל לפי פי' הרב הנ"ל וכפי פירושינו דהגם שבאמת אני צועק על חולי מעים ועל חולי ראש כנ"ל אבל זה הכל בא לי מהגעגועי' שבל' חול' אהב' מזה נתמשכו ג"כ חולאים זרים וכיון שנתארך הזמן בחולאים הללו שוב לא אדע בין ימין לשמאל ע"כ אני צועק רק על חולאי' הללו הזרים החיצוני' ע"כ אתם בנו' ירושלי'. אל תקטרגו לומר לדודי כל חסד דעבדין לגרמייהו. הוא דעבדין דהרי צועקים על חולי מעים (עושר) ועל חולי ראש (כבוד) כי כ"ז בא לי מחול' אהב' וחולי הלב מדאגת הגעגועין והנה בדורות הקודמי' שלא היו רחוקי' כ"כ מזכרון גדולת ישראל ומנבוא' ומביהמ"ק והיו זוכרין עדיין עיקרן של דברים ולא היו מתפללים כ"כ על צורכי הגוף רק על עיקר הענין להתגדל כבוד הש"י וממילא יתוקנו הענפים אבל אנחנו כיון שנתרחקנו כ"כ וארכו עלינו ימי חולי הגלות הכבד הזה ובשאון המלכיות הצללנו ושוב אין אנו זוכרין חולי הלב (כי נתבלבל דעתינו קטנות הדעת) לה תגעגע על י"י ותורתו ובית קדשינו ותפארתינו: ואנחנו צועקים הב לנא חיי ומזוני אבל אלו החולאים באו לנו העיקר החולאת כי אלו היה אור פניו ית"ש מאיר אלינו הי' ממילא רפוא' לכל החולאים. כי הוא אלקינו צור לבבינו כי אנחנו בניו עמוסים מני בטן כאשר יאיר פניו אלינו לאורו ניסע ונלך. וממילא יהי' לנו כל טוב סלה וכמ"ש המשורר כן בקדש חזיתיך לראות עוזך וכבודך כי טוב חסדך וכו' כן אברכך בחיי וכו' כמו חלב ודשן תשבע נפשי וכו':
6
ז׳ע"פ הדברים האל' נבא לבאר אשרי העם יודע"י תרוע"ה וכו' והנה דקדקו רז"ל וכי כל האומות וכו' ופירשו יודעי"ם לרצו"ת את בוראן בתרוע'. וקש' מהו הריצוי בתרוע' יותר מכל המצות וגם מהו הסיום באור פניך וכו' וע"פ הדברים הנ"ל יתפרשו הדברי' דהנה בתורה סתם נאמר תרוע"ה ולא איתפרש מהו התרוע' וחכמי ישראל ע"פ קבלתם בתורה שבע"פ (אשר היא עמנו בגלות כנודע מלכו"ת פ"ה ותור' שבע"פ קרינן לה) פירשו תרוע"ה. ברישא גנוחי גנח (כאדם הגונח מלבו) והדר יילולי יילול (כאדם הבוכ' ומקונן קולות קצרים סמוכין זה לזה אבל לא מלבו עיין ברש"י) לרמז על הדבר הנאמר לעיל דקר' לנו המקר' הזה בריש' גנוחי גנח מכאב לב חולי הל"ב חולת אהב' התקוע' בלב. אבל בהמשך הזמן כשנתרב' ונמשך החולאת בעוה"ר הנה נמשך מזה חולאים זרים. דחקות ועניות וכובד השיעבוד חולי ראש ומעים וצרות תכופות עד שנתבלבל שכלינו ושכחנו עיקר החולאת ואנחנו צועקים הב לנו חיי ומזוני וכיוצא בכל צרכי הגוף ולזה הוא רמז יילולי יילו"ל קולות קצרות ממרבין הכאבין כי שכחנו העיקר בדורות הללו מגודל היסורין שנתבלבל דעתינו אבל עצמיותינו בלב אינו רק חולת אהב' שאנחנו מתגעגעים על י"י וכאשר יתרא' אור פניו אלינו נשכח כל חמדת תבל רק זה תהי' כל מאוויינו התגלות או"ר פני"ו אלינו וזה שיש לפרש אשרי העם יודעי תרוע' כמו שפירשו רז"ל יודעין לרצו"ת את בוראם בתרוע"ה היינו מרצי' את בוראם בענין התרוע' שלא יוחשב להם לחסרון אהב"ה מה שהן מתפללין הב לנא חיי ומזוני וכו' ואינם מתפללין על העיקר הנה מרצין את בוראן בתרוע' היינו הריצוי לפני הבורא שקר' לנו דמיון התרוע"ה ברישא גנוחי גנח מן הלב כנ"ל אבל בהמשך הזמן הדר יילולי ייליל נשכח מאתנו העיקר מגודל הכאב ובלבול הדע' ע"כ הדר יילולי יילול על צרות התכופות בעוה"ר מגודל המכאובים הזרים אבל י"י באור פניך יהלכון. אבל כאשר תראה להם או"ר פני"ך זה כל תשוקתם וחשקם אחרי י"י ילכ"ו לאורו ניסע ונלך ונאמר הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה י"י קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו במהרה בימינו:
7