בני יששכר, תשרי ג׳:ז׳Bnei Yissaschar, Tishrei 3:7
א׳דרוש ה
ויתפרש עוד אשרי העם יודעי תרועה כבר כתבתי לעיל מה שהתעוררו חז"ל ופירשו יודעים לרצות וכו' קשה מה אולמי' דתרועה יותר מכל המצות ונראה לפרש כפשוטו. בטע"ם השופר שהוא קו"ל בלא דיבור והנה הקול הוא קודם לדבור והוא כח הדיבור ראשית וקודם התעוררות הדביר יתמשך קול ההבל מכנפי ריאה המתעורר מן הל"ב אשר הוא ממשיך הרצו"ן מן המו"ח א"כ הקול היא משיכת הרצו"ן להדבור והנה נאמר בתורה יו"ם תרוע"ה יה"י' לכ"ם. רצ"ל להנאתכם ולטובתכם כמ"ש בזהר יהיב עיטא למיתקע בשופ"ר הוא עצה נפלאה. אפי' ע"פ פשוטו להתעוררות הרחמים על ישראל ביום המשפט לאלקי איום הוא יום הרת עולם הנה בריאת העולמות הי' כביכול בהתעוררות מחשבת ישראל. ישרא"ל עלו במחשבה הוא המחשבה הקדומה כביכול אשר מחשבתן של ישראל הי' לבחי' מ"נ כביכול לאיתערות' דלתתא הגם שלא היו ישראל עדיין במציאות הנה לפניו ית"ש עבר ועתיד יחד (כי עבר ועתיד המה נחלקים רק בזמן משא"כ למעלה מן הזמן) הנה התעוררות מחשבתן של ישראל היה לבריאת כל העולמות והנבראים אשר בתוכם וכביכול ישראל נק' המה היוצרים יושבי נטעים ועם המלך במלאכתו א"כ כיון שהמה יסוד הבריאה המה שורש הכל והם עיקר המציאות והנה זאת התור"ה אשר שם מש"ה ראשית אמרי' תאמר בראשי"ת ברא וכו" בשביל ישרא"ל שנק' ראשי"ת ובראשי"ת נמי מאמר הוא ולא מפורש בו מאמר כי לא יצדק לומר בו מאמר רק ראשי"ת המאמר היינו כביכול רצו"ן ומחשב"ה אשר היה בשביל ישראל. הבן:
ויתפרש עוד אשרי העם יודעי תרועה כבר כתבתי לעיל מה שהתעוררו חז"ל ופירשו יודעים לרצות וכו' קשה מה אולמי' דתרועה יותר מכל המצות ונראה לפרש כפשוטו. בטע"ם השופר שהוא קו"ל בלא דיבור והנה הקול הוא קודם לדבור והוא כח הדיבור ראשית וקודם התעוררות הדביר יתמשך קול ההבל מכנפי ריאה המתעורר מן הל"ב אשר הוא ממשיך הרצו"ן מן המו"ח א"כ הקול היא משיכת הרצו"ן להדבור והנה נאמר בתורה יו"ם תרוע"ה יה"י' לכ"ם. רצ"ל להנאתכם ולטובתכם כמ"ש בזהר יהיב עיטא למיתקע בשופ"ר הוא עצה נפלאה. אפי' ע"פ פשוטו להתעוררות הרחמים על ישראל ביום המשפט לאלקי איום הוא יום הרת עולם הנה בריאת העולמות הי' כביכול בהתעוררות מחשבת ישראל. ישרא"ל עלו במחשבה הוא המחשבה הקדומה כביכול אשר מחשבתן של ישראל הי' לבחי' מ"נ כביכול לאיתערות' דלתתא הגם שלא היו ישראל עדיין במציאות הנה לפניו ית"ש עבר ועתיד יחד (כי עבר ועתיד המה נחלקים רק בזמן משא"כ למעלה מן הזמן) הנה התעוררות מחשבתן של ישראל היה לבריאת כל העולמות והנבראים אשר בתוכם וכביכול ישראל נק' המה היוצרים יושבי נטעים ועם המלך במלאכתו א"כ כיון שהמה יסוד הבריאה המה שורש הכל והם עיקר המציאות והנה זאת התור"ה אשר שם מש"ה ראשית אמרי' תאמר בראשי"ת ברא וכו" בשביל ישרא"ל שנק' ראשי"ת ובראשי"ת נמי מאמר הוא ולא מפורש בו מאמר כי לא יצדק לומר בו מאמר רק ראשי"ת המאמר היינו כביכול רצו"ן ומחשב"ה אשר היה בשביל ישראל. הבן:
1
ב׳והנה ביום הקדוש והנורא הזה יום הר"ת עולם אשר כל באי עולם יעברון לפניו כבני מרו"ן המרחם על בניו ילודי שעשועים יהב עיט"א למיתקע בשופ"ר יו"ם תרוע"ה יה"י' לכ"ם לכ"ם להנאתכם ולטובתכם כאשר יתעוררו ישרא"ל קו"ל בלא דיבו"ר הוא משיכת הרצו"ן קודם לדבור כמש"ל כביכול באיתערות' דלתתא איתער עובדא לעילא ויסתמו פיות המקטריגים בהתעורר הענין אשר ישרא"ל עלו במחשב"ה ורצו"ן וע"י שהם היו במחשב' ורצון העליון כביכול הי' בריאת כל העולמות ואין מקום למציאת כל ברי' בזולת ישראל ממילא מי הוא מהנבראים אשר יפצה פה לקטרג על עיקר המציאות מהנבראים. הנה בזולת העיקר ח"ו אין מקום לשום נברא ואיך יקטר"ג הטפל על עיקר מציאתו ואז קול שופר עת כי יעל מתעוררים רחמים על ישרא"ל עיקר המציאות בהתעורר הרצו"ן העליון הקדום אשר ישרא"ל עלו ברצונו. וזהו אשר"י הע"ם יודע"י תרוע"ה ע"י תרועתם מתעורר בחי" המחשבה הוא הדעת אשר הוא התגלות הרצו"ן כביכול וז"ש יודע"י תרוע"ה (ויראתי להרחיב דיבור מזה מבלי קבלה) וזה שפירשו חכמינו ז"ל יודעי"ם לרצו"ת את בוראם בתרוע"ה. ע"י התרוע"ה מתעורר רצו"ן בוראם הוא הרצון הקדום כביכול אשר ישראל עלו ברצונו כביכול לא עשה כן לכל גוי אשרי העם שככה לו:
2