בני יששכר, תשרי ד׳:א׳Bnei Yissaschar, Tishrei 4:1
א׳גדולה תשובה בו ידובר דרושי' לכל חפצייהם לשבת שובה ולעשרת ימי תשובה ומעלת התשובה וסגולתה ויפורש כמה ענינים בפסוקי התשובה ובפרט בפרשת שובה ישראל שאמר הושע:
דרוש א לתשובה
גמרא יומא א"ר חמא ב"ח גדול"ה תשוב"ה שמביא' רפאות לעולם שנאמר ארפא משובת' אוהבם נדבה ע"כ הנה יש להתבונן במאמר הזה א' דהנ' כפי הנראה ר' חמא בא להגדיל מעלת התשוב"ה בעיני באי עולם בכדי שיקפצו עליהן בני אדם ועי"ז יומשך להם הטובה המופלגת הוא הרפואה שאמר וכבר למדונו חז"ל אל תהיו כעבדים וכו' אלא ע"מ שלא לקבל פרס והנה התשוב' היא ג"כ מ"ע אחת ממנין תרי"ג. ואיך יהי' לנו רישות לעשות' ע"מ לקבל פרס הגם שיש להשיב ע"ז ולומר דאין כוונת בעל המאמר שיעשה האדם תשובה לכוונ' זו ורק אעפ"כ הוא ז"ל מודיע שכר' כמ"ש במ"א גדול' תשוב' שמקרב' את הגאול"ה. וכן בכמ' מצות ביארו רז"ל בגמ' ובמדרשים מתן שכרן. כי האמ' עד לעצמו זה יתכן בשארי מ"ע שיוכל האדם לפטור א"ע ממנ' באיז' זמן וכענין ר' קטינא דשאל למלאכא מתי אעש' המצו' כי הי' מסתפק בזה והודיעו רז"ל גודל שכר מצות ציצי' בכדי שלא יפטור האדם א"ע ממנה וכמשארז"ל במשנה הוה זהיר במצוה ק"לה כבחמור' שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות משא"כ מצות תשוב"ה דלא סגי בלא"ה דכיון שחטא האדם לפני הש"י באם לא ישוב עומד בחטאו וירד לשחת ח"ו. ומאד גדלו חסדי הש"י על האדם שמקבל פיוס. משא"כ לפני מלך ב"ו כמשארז"ל בגמ' שם ב' אומרו רפאו"ת ולא אמר רפוא"ה ג' הביא לראי' מפסוק ארפ"א משובותיכם. ואינו ראי' כ' אם מפרש משובותיכ"ם לשון תשוב"ה הנה הפסוק מוכיח לפ"ז שרפא את התשוב"ה ולא שהתשוב' תביא את הרפואה ד' למה הביא סיום הפסוק אוהב"ם נדב' ה' מהראוי להתבונן בכלל המאמר מה חידש לנו בעל המאמר ומה כונתו באם הכוונ' אם יש חלילה במציאו' חולאים על שונאי ישראל בעשותם תשוב' יתרפאו מחלים זה אין צריך לפנים דכיון דהבטיחנו יוצרינו לנקותינו מעון ע"י התשובה והנה קיי"ל אין יסירים בלא עון הא ודאי דהיסורים ילכו להם. ועל ראש שונאי ישראל יחולו והנרא' לפרש ע"פ הקדמה ידועה (כתב הרב החסיד המפורסי' בס' סידורו של שבת) והוא החילוק בין חסד לרחמים חס"ד נק' זה שהאחד מתחסד עם חבירו ועושה עמו טובה בלי הקדמת בקשה מהמקבל הטוב' ורחמי"ם נק' כאשר הוצרך לרחמי"ם מבקש מאת המושל לרח"ם עליו. והמושל מקבל בקשתו ומרח"ם עליו ונותן לו מבוקשו (עיין כ"ז בדברי הרב הנ"ל בענין אליעזר עבד אברהם במה שניס' את רבקה כאשר תוסיף להטיב מה שלא שאל היינו שתאמר גם לגמליך אשקה היא האשה אשר ראוי' ליכנס בבית אברהם איש החס"ד) ונ"ל ראי' לזה דהנה חס"ד נק' המתחסד' עם קונו היינו שעושה לפנים משוה"ד היינו שמוסיף על הציווי לעשותה ביתר שאת והנה לפ"ז תבין למה נק' מדת החס"ד בדברי נבוא' לשון גדול"ה כדכתיב לך י"י הגדול"ה והגבורה וכו' דהכוונה לשון גדלות ויתרות. נותן יותר מהמבוקש. הבן הדבר:
דרוש א לתשובה
גמרא יומא א"ר חמא ב"ח גדול"ה תשוב"ה שמביא' רפאות לעולם שנאמר ארפא משובת' אוהבם נדבה ע"כ הנה יש להתבונן במאמר הזה א' דהנ' כפי הנראה ר' חמא בא להגדיל מעלת התשוב"ה בעיני באי עולם בכדי שיקפצו עליהן בני אדם ועי"ז יומשך להם הטובה המופלגת הוא הרפואה שאמר וכבר למדונו חז"ל אל תהיו כעבדים וכו' אלא ע"מ שלא לקבל פרס והנה התשוב' היא ג"כ מ"ע אחת ממנין תרי"ג. ואיך יהי' לנו רישות לעשות' ע"מ לקבל פרס הגם שיש להשיב ע"ז ולומר דאין כוונת בעל המאמר שיעשה האדם תשובה לכוונ' זו ורק אעפ"כ הוא ז"ל מודיע שכר' כמ"ש במ"א גדול' תשוב' שמקרב' את הגאול"ה. וכן בכמ' מצות ביארו רז"ל בגמ' ובמדרשים מתן שכרן. כי האמ' עד לעצמו זה יתכן בשארי מ"ע שיוכל האדם לפטור א"ע ממנ' באיז' זמן וכענין ר' קטינא דשאל למלאכא מתי אעש' המצו' כי הי' מסתפק בזה והודיעו רז"ל גודל שכר מצות ציצי' בכדי שלא יפטור האדם א"ע ממנה וכמשארז"ל במשנה הוה זהיר במצוה ק"לה כבחמור' שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות משא"כ מצות תשוב"ה דלא סגי בלא"ה דכיון שחטא האדם לפני הש"י באם לא ישוב עומד בחטאו וירד לשחת ח"ו. ומאד גדלו חסדי הש"י על האדם שמקבל פיוס. משא"כ לפני מלך ב"ו כמשארז"ל בגמ' שם ב' אומרו רפאו"ת ולא אמר רפוא"ה ג' הביא לראי' מפסוק ארפ"א משובותיכם. ואינו ראי' כ' אם מפרש משובותיכ"ם לשון תשוב"ה הנה הפסוק מוכיח לפ"ז שרפא את התשוב"ה ולא שהתשוב' תביא את הרפואה ד' למה הביא סיום הפסוק אוהב"ם נדב' ה' מהראוי להתבונן בכלל המאמר מה חידש לנו בעל המאמר ומה כונתו באם הכוונ' אם יש חלילה במציאו' חולאים על שונאי ישראל בעשותם תשוב' יתרפאו מחלים זה אין צריך לפנים דכיון דהבטיחנו יוצרינו לנקותינו מעון ע"י התשובה והנה קיי"ל אין יסירים בלא עון הא ודאי דהיסורים ילכו להם. ועל ראש שונאי ישראל יחולו והנרא' לפרש ע"פ הקדמה ידועה (כתב הרב החסיד המפורסי' בס' סידורו של שבת) והוא החילוק בין חסד לרחמים חס"ד נק' זה שהאחד מתחסד עם חבירו ועושה עמו טובה בלי הקדמת בקשה מהמקבל הטוב' ורחמי"ם נק' כאשר הוצרך לרחמי"ם מבקש מאת המושל לרח"ם עליו. והמושל מקבל בקשתו ומרח"ם עליו ונותן לו מבוקשו (עיין כ"ז בדברי הרב הנ"ל בענין אליעזר עבד אברהם במה שניס' את רבקה כאשר תוסיף להטיב מה שלא שאל היינו שתאמר גם לגמליך אשקה היא האשה אשר ראוי' ליכנס בבית אברהם איש החס"ד) ונ"ל ראי' לזה דהנה חס"ד נק' המתחסד' עם קונו היינו שעושה לפנים משוה"ד היינו שמוסיף על הציווי לעשותה ביתר שאת והנה לפ"ז תבין למה נק' מדת החס"ד בדברי נבוא' לשון גדול"ה כדכתיב לך י"י הגדול"ה והגבורה וכו' דהכוונה לשון גדלות ויתרות. נותן יותר מהמבוקש. הבן הדבר:
1
ב׳והנה עיקר התשוב"ה ע"פ התורה הוא פשפוש במעשיו אשר הכעיס את הש"י בעברו רצונו ותיכף כל מה שמוצא בבדיקתו מעשה אשר לא טובה יקיים מצות ביעור מביתו ומרשותו היינו לעזוב החטא לגמרי ולהתוודות לפני ית"ש על העבר ולבקש רחמי"ם שיכפר ויסלח אל טוב וסלח והנה כאשר יבדוק האדם בחורין ובסדקין עד מקום שידו מגעת כל מה שחטא והעווה מיום היותו על האדמ' אעפ"כ האדם יראה לעינים ואין בכח האנושי שיזכור כל המעשי' אשר חלפו ועברו עליו להתחרט ולהתוודות עליה' ע"ז אמרו בזוהר הקדוש ובר"מ בודק עד מקום שידו מגעתי והשאר מבטלו בלבו ודיו כי ע"י התשובה על הנזכרות הש"י יסלח גם על הנשכחות אשר לא ביקש עליהם בפי' סליחה הגם שמכל מעשה חטא ועון נמשך חלאה לנפשו. וצריך לכל מכה בפ"ע לרפאות' בתחבושת התשוב"ה ולרחצ' במים טהורים (היינו דמעות עיניו) הנוזלים מן לבנו"ן (רהיטי מוחא לבנון ל"ב נתיבות חכמה ני"ן שערי בינה) ועל איזה חטא ועון שאינו עוסק ברפואות הללו מאין יהי' לו רפואה הנה אעפ"כ הש"י ירפאהו בתורת חס"ד ונדב"ה על מה שלא שאל וביקש ממנו והנה עוד אקדים לך מ"ש המקובלי' שהעול"ם נק' עול"ם לשון העל"ם והסתר' להיות שמתעלם ומסתתר בתוכו האלקית כמ"ש אכן אתה אל מסתתר. ובזה תבין שכל בחי' הסתר' והעלם נקרא עול"ם:
2
ג׳ובזה נבא לפרש המאמר אמר גדול"ה תשוב"ה (היינו שישנה בכח התשוב"ה ממדת הגדול"ה והחס"ד) שמביאה רפאות (הרבה לעול"ם (אפילו לדברים הנעלמי' והנסתרים היינו שיש בתשובה סגולה בחי' גדלו"ת החסיד הנק' גדול"ה שמתגדל ומתחסד בלי הקדמת מבקש ולפ"ז בא בעל המאמר לחזק ידים הרפות והוא לבל יאמר האדם אשר כבר נשתרש באלפים חטאים זה עידן ועדנים. הנה יאמר הלא עונותי רבו כחול הים ואיך אפשר לשוב בתשוב"ה שלימה ולהתוודות ולבקש רחמים הלא צריכין לפרט החטא כמשארז"ל וא"כ איגע לריק ולמה זה להבל איגע כיון שהוא אצלו דבר שא"א לזה אמר בעל המאמר גדול"ה תשוב"ה (שיש בה ממדת הגדול"ה והחס"ד שמביא' רפאו"ת (הרבה) לעולם (אפי' לדברים הנעלמי' אשר לא ביקש הבע"ת עליהן סליח' בפירוש ולא עסק ברפואתן להסירן מחלאת נפשו רק כאשר ישוב בתשוב"ה על הנזכרו' תרפאהו התשוב"ה גם על הנשכחות. ושמא יאמר האדם א"כ למה זה לי פשפוש מעשים להזכיר את נפשי מן העוונות ולפרש החטא הלא טוב שלא לפשפש ויהיו בכלל הנשכחות ואבקש סליחה בסתם. וזה טעו' וה"ז דומה לשני בני אדם שיש להם חולאים נסתרים בפנימיות' ואינם מרגישים עדיין הכאב עד לעת זקנותם וכיוצא והנה נתרשלו מהתבקש רפואה מפני העדר ידיעתם עד אשר הגיעו ימים אשר אין להם בהם חפץ כי גדול הכאב מאד ואין רפוא' למכתם והנה אירע אשר לאחד מן החולים הנ"ל עלתה לו איזה מכה בחיצונית גופו אשר למרא' עיניו ישפוט שהוא צריך לרופא מומח' הנה בבוא האיש אל הרופ' שישתדל לרפאותו מן המכ' הנראו' לעין הנה הרופא הי' מעיין בתכונת גופו. אמר לו זאת הנגע הנראו' בחיצוניו' היא הנקל' שבתחלואיו כי יש לו חולאי' רבים בפנימיו' הנה הרופא המומח' משתדל ומרפאהו גם על הנסתרו' משא"כ השני שלא השתדל כלל לילך אל הרופא. וזה שהביא בעל המאמר ראי' לדבריו שכן הוא סגול' התשוב"ה היינו ארפ"א משובת"ם היינו הדבר שבשביל' שבת' אלי זה בודאי ארפא. זאת ועוד אחר' אוהב"ם נדב"ה ארא' להם אהבתי בתור' נדב' וחסד לכפר גם על מה שלא נתוודע לכם ולא פרטתם בוידוי ותשוב' ודי בזה למשכיל ע"ד:
3