בני יששכר, תשרי ד׳:כ״אBnei Yissaschar, Tishrei 4:21
א׳דרוש ו
במדרש שוב' ישראל עד הוי' אלקיך בשם ר"מ תני עד הו"י עד שהוא במדת רחמים. ואם לאו אלקי"ך עד לא יתעביד סנגורייא קטגורייא כוונתו ג"כ לתרץ מהו ע"ד י"י אלקיך וכי ישנה תשוב' שאינ' מגעת עד הוי' ע"כ ביאר ר"מ דהנביא ה"ק בודאי התשוב' מועלת להאד' תמיד עכ"ז אינו דומ' התשוב' בעת רצון כשהרחמים גוברים אז הוא בקלות התשוב"ה משא"כ בזמן התגברות הדינים וכוונת הנביא בתיבת ע"ד מלשון בע"ד היינו בעוד הוי' מדת רחמי' כי כשתתעצל ח"ו בזמן הרחמי' כשיתהוו' ח"ו פעולת הדין אלקי"ך. הוא מה"ד מי יודע אם יהי' לך סיעתא כ"כ לתשוב"ה ולפ"ז זהו מה שמפרש הנביא אח"כ קחו עמכם דברים ושובו אל י"י. דקש' מה הן הדברים וגם מהו הנרצ' אומרו שנית ושובו אל י"י הרי כבר פתח שוב"ה ישראל וגם הנה למעל' אמר ע"ד הו"י' אלקיך וכאן א"ל הוי"י. ולפי הנ"ל יונח הנה ייעץ הנביא למהר ולהחיש התשוב"ה בעוד הרחמים גוברים קודם שיתגבר מה"ד והנה קיי"ל תשב אנוש עד. דכא עד דכדוכה של נפש התשוב"ה מועלת בכ"ז ועידן א"כ מהו רבותא לנו בעוד שהרחמים גוברים. אך הוא דהנה ידוע שכמה וכמה בני אדם טועים בענין מצות התשוב"ה יש מי שסובר כי מצות התשב"ה הוא בריבוי התעניתים וסיגופי' ויש מי שסובר בריבוי אמירת תהלים וסליחות כיוצא. הנה כל אלה טועים בזה מאד כי כל אלה המה רק סעיפים וסניפים לתשוב"ה בשעתה אבל עיקר התשוב' היא חרט' גמור' בלב גונח ומתמרמר מעומק' דלבא על כל פרט חטא ועון ופשע אשר חטא והעוה והכעיס את בוראו והוא מודה ומתווד' לפני בורא ועל כל פרט. ועוזב את העונו' אשר בידו ומקבל ע"ע באמת שלא ישיב עוד לכסל' בשום אופן שבעולם. אפי' יגע הדבר עד נפשו אבל כ"ז צ"ל באמת ובתמים מעומקא דלבא. כי בהיות האדם יודע שכך היא הדין של תשוב"ה. הנה אפשר שיאומר כזא' לפני בוראו אבל אין הדבר מעומק הלב באמ' ובתמים. הן בנידון החרט' על העבר והן בנידון הקבלה על העתיד וזה בא לאדם מחמת שנתעכר אצלו אור הנפש המשכלת מחמת עביות החומר ולא תעש' הנפש פעולת' בגוף. כמו הנר שאינו יכול להאיר אל הפתיל' מחמת זוהמא שנדבק בפתיל' והנה מן הצורך לנער ולכתש הזוהמ' מן הפתיל' עד שישוב האור ויתאחז בפתיל' והיו לאחדים. והנ' זה הוא ענין הסיגופים. נכתש חומריות הגוף בכדי שתעש' הנפש פעולתה ותהי' התשוב' באמת היינו עיקר התשוב' הנ"ל. אבל אין הסיגופים עיקרי התשוב' הבן הדבר.
במדרש שוב' ישראל עד הוי' אלקיך בשם ר"מ תני עד הו"י עד שהוא במדת רחמים. ואם לאו אלקי"ך עד לא יתעביד סנגורייא קטגורייא כוונתו ג"כ לתרץ מהו ע"ד י"י אלקיך וכי ישנה תשוב' שאינ' מגעת עד הוי' ע"כ ביאר ר"מ דהנביא ה"ק בודאי התשוב' מועלת להאד' תמיד עכ"ז אינו דומ' התשוב' בעת רצון כשהרחמים גוברים אז הוא בקלות התשוב"ה משא"כ בזמן התגברות הדינים וכוונת הנביא בתיבת ע"ד מלשון בע"ד היינו בעוד הוי' מדת רחמי' כי כשתתעצל ח"ו בזמן הרחמי' כשיתהוו' ח"ו פעולת הדין אלקי"ך. הוא מה"ד מי יודע אם יהי' לך סיעתא כ"כ לתשוב"ה ולפ"ז זהו מה שמפרש הנביא אח"כ קחו עמכם דברים ושובו אל י"י. דקש' מה הן הדברים וגם מהו הנרצ' אומרו שנית ושובו אל י"י הרי כבר פתח שוב"ה ישראל וגם הנה למעל' אמר ע"ד הו"י' אלקיך וכאן א"ל הוי"י. ולפי הנ"ל יונח הנה ייעץ הנביא למהר ולהחיש התשוב"ה בעוד הרחמים גוברים קודם שיתגבר מה"ד והנה קיי"ל תשב אנוש עד. דכא עד דכדוכה של נפש התשוב"ה מועלת בכ"ז ועידן א"כ מהו רבותא לנו בעוד שהרחמים גוברים. אך הוא דהנה ידוע שכמה וכמה בני אדם טועים בענין מצות התשוב"ה יש מי שסובר כי מצות התשב"ה הוא בריבוי התעניתים וסיגופי' ויש מי שסובר בריבוי אמירת תהלים וסליחות כיוצא. הנה כל אלה טועים בזה מאד כי כל אלה המה רק סעיפים וסניפים לתשוב"ה בשעתה אבל עיקר התשוב' היא חרט' גמור' בלב גונח ומתמרמר מעומק' דלבא על כל פרט חטא ועון ופשע אשר חטא והעוה והכעיס את בוראו והוא מודה ומתווד' לפני בורא ועל כל פרט. ועוזב את העונו' אשר בידו ומקבל ע"ע באמת שלא ישיב עוד לכסל' בשום אופן שבעולם. אפי' יגע הדבר עד נפשו אבל כ"ז צ"ל באמת ובתמים מעומקא דלבא. כי בהיות האדם יודע שכך היא הדין של תשוב"ה. הנה אפשר שיאומר כזא' לפני בוראו אבל אין הדבר מעומק הלב באמ' ובתמים. הן בנידון החרט' על העבר והן בנידון הקבלה על העתיד וזה בא לאדם מחמת שנתעכר אצלו אור הנפש המשכלת מחמת עביות החומר ולא תעש' הנפש פעולת' בגוף. כמו הנר שאינו יכול להאיר אל הפתיל' מחמת זוהמא שנדבק בפתיל' והנה מן הצורך לנער ולכתש הזוהמ' מן הפתיל' עד שישוב האור ויתאחז בפתיל' והיו לאחדים. והנ' זה הוא ענין הסיגופים. נכתש חומריות הגוף בכדי שתעש' הנפש פעולתה ותהי' התשוב' באמת היינו עיקר התשוב' הנ"ל. אבל אין הסיגופים עיקרי התשוב' הבן הדבר.
1
ב׳והנה בזה יש חילוקים שונים דהנה בעת רצון ורחמים כאשר ימינו ית"ש פשוט' לקבל שבים הנה יש להשב סייעתא דשמיא ותיכף כשיוגמר בדעתו לשוב ויתחיל בוידוי והתנצלות לפני בוראו הנה הש"י ממקומו יפן אליו ברחמים להאיר אור הנפש בחומר הגוף ויתפעלו איברי הגוף ותהי' התשוב' אמיתיית מעומקא דלבא ולא יצטרך לייסר הגוף בסיגיפים שונים משא"כ ח"ו כאשר מה"ד מתוח הנה אין להאדם סייעתא כ"כ והקטרוג גובר והגם שירצה האדם לשוב הנה החומר מונע מחמת רוב עבירות ועונות ויצטרך לייסר את גופו לכתשו מזוהמיותו ומי יודע: אם יעמוד בזה וזה שיש לפרש בדברי ר"מ בפירושו לדברי הנביא שיב' ישראל עד י"י אלקיך בעוד שמאיר הוי' ברחמי' גלי שבים פתוחים כוונים כי מי יודע פן תתגבר ח"ו מה"ד ואז לא יהי' סייעתא. וזה כי כשל"ת בעוני"ך מלשון ינתנו לכוש"ל שבהן היינו החלש רצ"ל ע"י עונך בעוה"ר כביכול נתחלש מה"ר ומוכן ח"ו להתגברות ההיפך ואזי ח"ו לא יהי' סייעתא מלעילא ואז אפי' אם תרצה לשוב לא תוכל להתחרט ולקבל מעומקא דלבא עד אשר תצטרך לכתש את הגוף בסיגופי' וזהשפירש מפני מה אני אומר לך כזאת. הלא תשוב"ה בכל עת מהני לזה סיים הנביא החילוקי' לזה אני מזהירך שתמהר התשוב"ה בזמן הרחמ' כי קחו עמכם דברים ושובו אל י"י היינו בזמן הרחמים כשתשובו אל י"י די ליקח עמכם דברי' דברי וידוי ודברים כבושים ותיכף יתפעל הלב לשוב באמת כי אז ימינו פשוט' לקבל שבים ומסייען להשב מן השמים. ואמרו אליו כל תשא עון. וקח טוב הנה בעלי הפשט אמרו דהו' כאלו נכתב כ"ל עו"ן תש"א. ואנחנו לא נדע למה לא נכתב כן. גם מהו וק"ח טו"ב אם הכוונ' שהש"י יקבל מאתנו המע"ט. קשה ומי חשיד קוב"ה וכו' אך יש לפרש דהנה אמרז"ל. גדול' תשוב"ה שזדונו' נעשים לו כזכיו' ורמינין מהא דאמרו שנעשים כשגגו' ותירצי כאן מאהב' (כזכיו') כאן מירא' (כשגגו') והנה ידוע אשר גם השוגג צריך כפר' ועדיין חטא הוא ובז' ידקדק בנוס' שלנו בתפיל' אבינו מלכנו מחה והעבר פשעינו וחטאתינו ווכו' שדקדקו האחרונים (עיין בפרמ"ג) הלא פש"ע מרד הוא וכיון שימח' הש"י את המרדים מכש"כ החטאי"ם שהם שגגות אבל לפי הנ"ל יונח דהנ' בעשיית תשוב' מירא' נעשים מן הזדונות שגגו'. ואח"כ כשעוש' תשוב' מאהב' הנה נמחקים גם השגגו' שנשארו מן רושם הפשעים והנה זאת עצת הנביא הושע באמרו. שוב' ישראל עד וכו' בעוד מה"ר גובר דהנה אזי תהיה תשובתך מאהב' אהב' חסד על ידי התעוררו' עליון בס"ד ותרויח בזה שתאמר אליו ית"ש כל תשא עון. רצ"ל תשא את העון מכל וכל שלא ישאר ממנו אפי' רושם שגגו'. ואדרבא וק"ח טו"ב שיתהוו' זכיו' ויתחשבו העונו' לחשבון זכיו' משא"כ אם תמתין ח"ו להתגברו' וכו' הגם שתשוב אליו ית"ש. הנ' תשוב מאימת הדין. והנ' הוא תשוב' מירא' הנה לא יכופר העון מכל וכל כי יהי' רישומו ניכר כעון השוגג שצריך כפרה ועוד ביארנו בזה שאר הפסוק ונשלמ' פרים שפתינו ויתבאר אי"ה:
2