מעשה טוביה ב׳Book of Tobit 2
א׳ובשנה ההיא בחג השבועות הכינותי [בביתי] סעודה גדולה וישבתי על שלחני לאכול ואמרתי לטוביה בני לך והבא לנו מאחינו העניים לאכול עמנו ואני וכל היושבים עמי לא נאכל עד בואך.
1
ב׳וילך טוביה בני לבקש מהעניים וישב מר נפש ויאמר אלי אבי אחד מאחינו נהרג והושלך ברחוב העיר.
2
ג׳וכאשר שמעתי נבהלתי ויצר לי מאד ועזבתי את שלחני והלכתי והרימותיו מן הרחוב ושמתיו ברשותי עד בא השמש שאוכל לקברו ושבתי לביתי ואכלתי לחמי בדמעה ובקינה וזכרתי את הדבר אשר דבר עמוס [הנביא] בבית אל לאמר "והפכתי חגיכם לאבל וגו'" (עמוס ח, י) ואבכה הרבה מאד.
3
ד׳ויהי כבוא השמש הלכתי וקברתי את החלל וקרובי ומשפחתי מלעיגים עלי לאמר אין זה ירא על נפשו והוא קובר את החללים.
4
ה׳ובלילה ההוא אחרי קברי את המת עשיתי טבילה ולא יכלתי לטהר את עצמי בארץ טמאה כראוי בארץ ישראל וכאשר דבר עלינו ירמיה הנביא לאמר "לא תטהרי אחרי מתי עוד" (ירמיהו יג, כז) והלכתי ושכבתי אצל הקיר ופני מגלים ולא ידעתי כי צפרים עלי בקיר ונפלה צואתם על עיני ונעשית תבלול בעיני והלכתי בבקר אל הרופאים לרפאת אותי ולא יכלו והייתי עור ארבע שנים וכל אחי וקרובי עצבים על עורות עיני ואקיקר קרובי רועה אותי.
5
ו׳ובעת ההיא חנה אשתי עושה מלאכה לנשים ואורגת יריעות לאחרים ומקבלת שכרה ויהי היום ויתנו לה גדי אחד בשכרה ואשמע קול הגדי צועק ואומר לה מאין בא הגדי הזה השמרי בנפשו שלא יהיה גנוב.
6
ז׳ותאמר אלי לא כן הדבר כי נתון אלי על שכרי ולא האמנתי לה וצעקתי עליה לאמר לכי ושלמי אותו לבעליו והיינו מתקוטטים יתר על עסק הגדי.
7
ח׳ותען חנה ותאמר אלי איה חסדיך וצדקותיך שלא יועילו לך בעת צרתך וחרפתך מודעת לבריות:
8