חכם צבי י׳Chakham Tzvi 10
א׳ק"ק הראדני במדינת ליטא יע"א.
1
ב׳מה שהקשה כת"ר בדברי הכ"מ שנתן טעם לפסק הרמב"ם דפגימת המזבח כרשב"י ולא כראב"י משום דהוא מארי דתלמודא טפי מראב"י ודקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי אפשר דה"מ במשנה אבל לא בברייתא דמוכח מכמה דוכתי דאפי' בברייתא הלכתא כוותי' והביא מעכ"ת כמה מקומות דבברייתא נמי הילכתא כוותי':
2
ג׳תשובה הדבר מוכרע ממקומו שהרי שמעון בן עזאי שמצא כתוב במגילת סתרים משנת ראב"י קב ונקי היה הרבה קודם שסידר רבי את המשניות ואף שקודם רבי היה ג"כ סדר משניות כדאמרינן בחגיגה ברבי יודא בן תימא וחביריו שהיו שונין שש מאות סדרי משנה ורבי יוסי שהי' רבו של רבי אמר בסוף כלים אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה דמוכח שהיה סדר משנה קודם לכן אעפי"כ הדבר פשוט שרבי הוסיף וגרע וכיון שהרבה קודם לרבי אמרינן משנת ראב"י קב ונקי ע"כ לאו אמשניות שסידר רבי דוקא קאי וימים רבים קודם בוא כ' מעכ"ת נתקשיתי בדברי הכ"מ הללו. אמנם מה שכתב מעכ"ת והביא ראיה מדברי הרשב"א והרא"ש ז"ל אין זו השגה על הכ"מ דיש לו לומר גברא אגברא קרמית דאפשר דהרמב"ם ס"ל הכי גם מה שהשיג מדברי הב"י עצמו שבה' יוה"כ כתב מדכ' הרא"ש הברייתא כצורתה משמע מסתמא דסבר הלכה כראב"י היינו משום דלהרא"ש ס"ל הלכתא כוותי' אפי' בברייתא וכמ"ש הרא"ש ז"ל במי שהוציאוהו וכמ"ש מעכ"ת ומדברי הרמב"ם בהלכות תשובה אין ראיה דשא"ה דמסתבר טעמי' דראב"י דמסייע ליה קרא דפשעי אני אדע וכו' גם מש"כ מעכ"ת על דברי הכ"מ שאמר דרשב"י הוא מארי דגמרא טפי מראב"י דאישתמיטתי' גמ' דמנחות דאמרינן והביכורים כדברי ראב"י ומפרש רב נחמן ב"י הואיל ורב גובריה משמע דהלכה כדבריו נגד ר"י כ"ש נגד ר"ש דהא קיי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י עכ"ד אין זו השגה דאף הכ"מ מודה דהלכה כמותו במשנה נגד מי שיהיה והתם מתניתין היא ומאי דאמר רנב"י רב גובריה ר"ל כיון שהוא שנוי במשנה הלכה כמותו ולהכי נקטי' במתניתין טפי מר' יודא. איברא שאני רואה שאף במשנתינו לא בכל מקום פוסק הרמב"ם כמותו שהרי במדידת עגלה ערופה פסק כרבי עקיבא ודלא כראב"י. וכבר הרגיש שם הכ"מ בדבר וכתב דס"ל דכללא דהלכה כר"ע מחברו עדיף מכללא דמשנת ראב"י קב ונקי ואם הוא כן י"ל דכלפי שאמר להם רבי שמעון לתלמידיו בני שנו מדותי שמדותי תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע א"כ היכא שלא נחלקו על רבי שמעון אחד מחבריו כגון רבי יוסי ורבי יהודה שהם ג"כ תלמידיו של רע"ק י"ל דהלכה כמותו נגד ראב"י שהרי בודאי דברי ר"ש דברי ר"ע הם והלכה כמותו נגד ראב"י. אלא דאם כן קשה מאי איריא בברייתא אפי' במשנה נמי. ועוד דראב"י נמי תלמידו של ר"ע הוה כדאמרינן בהאשה רבה ראב"י כר"ע דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וזה נראה לי טעמו של הרמב"ם שפסק במדידת עגלה כר"ע נגד ראב"י דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ומכל מקום מש"כ הכ"מ דרשב"י הוא מארי דתלמודא טפי מראב"י אמת הוא שהרי כך פירש"י קב ונקי לא לימד הרבה כשאר חביריו ומש"כ מעכ"ת דס"ל להרמב"ם דזאת אינה ממנין הק"ב דברים אין זה אלא דברי נביאות. ובשלמא הרא"ש דאית ליה סמך בגמ' למימר דלית הלכתא כוותי' בההיא שפיר קאמר בדוכתי אחריתי מנ"ל. ולי אפשר לומר דדייק הרמב"ם בהא דלית הלכתא כוותי' דראב"י אלא כרשב"י דאמר פגימת המזבח טפח מההיא דת"ר בסוכה ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של מלח וסתמוהו ומדגרסינן בתוספתא וירושלמי גוש של מלח ובתלמודין החליפו הדבר לבול של מלח שהוא אגרוף כפירוש רש"י ז"ל שהוא טפח היינו מטעמא דתני לא מפני שהוכשר לעבודה ולאגמורין דאי לאו דהפגימה היתה גדולה כמלא אגרוף היה נמי כשר לעבודה ודלא כראב"י דסבר דפגימת כזית נמי מיפסל אלא דוקא בפגימה גדולה כמלא אגרוף הוא דמיפסל. ולמאי דכתבו נמי התוספות התם דטעמא דפגימת המזבח בסיד פוסלת משום דלא חשיב רבוע בפגימה כזו מסתבר לי' להרמב"ם שיעורא דרשב"י טפי משיעורא דראב"י שהוא כזית דזוטר טובא ואין הרבוע נפסד בו ושלום מעכ"ת יסגא לעד. כנפש צבי אשכנזי ס"ט
3