חכם צבי י״אChakham Tzvi 11
א׳החכם כו' ששאלת ע"ד הנשים שהיו נוהגות לטבול בלילי שבת בחמין כדרכן בחול ובא חכם א' והתיר להן לטבול בערב מבעו"י ביום שביעי שלהן. נלע"ד דבודאי לאו שפיר עביד ועבר אדרבנן ולמקצת מרבוותא אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה. וכבר הגדתי לכת"ר פא"פ כי לא זה ולא אותו ייטיב בעיני ה' כי הטבילה בליל שבת בחמין ודאי אסורה אליבא דכ"ע והעוברת וטובלת בלילי שבתות בחמין ודאי איסורא עבדא ושרי למיקרייה עבריינא כדאי' בגמ' ומנדין עליה כמ"ש הרמב"ם ז"ל. וגם לטבול ביום שביעי לכתחלה אסור אליבא דכל הפוסקים ז"ל ולא משום סרך בתה כמ"ש כת"ר דלא נאמרה סרך בתה אלא בטובלת בשמיני ולא בטובלת בשביעי דאיסורה משום הא דר"ש כדי שלא תבא לידי ספק דחמירא מסרך בתה וכיון שעוברת אמילי דרבנן כל הדרכים הללו בה והטוב והישר הוא שתטבלנה בצונן כמו שטובלות הנשים ברוב מקומות ישראל ומה שאומרות מן האסטניסות מילי דכדי נינהו ושומר מצוה לא ידע דבר רע או תדחה הטבילה עד מו"ש או תפיג צינת המים לבד ולא תתחמם עד שיעור שיקרא להם מים חמים וכל אלו הם דרכים נכונים וישרים למוצאי דעת עוד אמרתי דרך א' והיא דרך רחוקה שתטבולנה בין השמשות דקי"ל דכ"ד שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות אלא שעל דרך זו יש לי להשיב שהרי הרב"י ז"ל פסק כרבינו שמריה שחזר בו מסברתו הראשונה שהיה סובר דאפי' לאחר תפילת ערבית יכולין לערב ולהטמין והביא ראיה מהתוספתא דאמרינן התם גמר אפי' מיחם בידו מניחו על הארץ ש"מ דחמיר קבלה מבספק חשכה ובעיני הדבר תמוה מאוד שיהא חמור תוספת שבת שהוא מקבלו ברצונו ואינו אלא עשה בעלמא מביה"ש שהוא ספק איסור סקילה והעושה מלאכה בשני ביה"ש חייב חטאת למ"ד. והנלע"ד הוא דאפי' בהתפלל וקיבל עליו שבת נמי אמרינן כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש וההיא דהטמנת חמין דהתוספתא שאני כיון דכל עיקר התקיעה היא כדי שיסלק המסלק ויטמין המטמין שזהו דבר הנהוג בכל ע"ש מי שלא הטמין בשעה הראויה להטמין עפ"י התקיעות שתקנו ז"ל פושע הוא ואסור לו להטמין שוב דאלת"ה נמצא תקנת חכמים בטלה דכשיראה חברו שזה מטמין אחר אותה התקיעה שתקנו חכמים אף הוא יעשה כן בפעם אחרת וחברא דחברך חברא אית ליה ונמצאת תקנת חכמים נעקרת מכל וכל אבל דבר שבא לפרקים כגון טבילה בחמין שאינו תדיר מותר אפילו לאחר התקיעות כ"ז שאינו ודאי לילה לר' דקיי"ל כוותיה דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש. ואל יקשה בעיניך דבפ' תפלת השחר דף כ"ז אמרינן ומי בדיל והאמר רבי אבין פעם אחת התפלל רבי של שבת בע"ש ונכנס למרחץ ויצא ושנה לן פירקין ומשני אמר רבא ההוא דנכנס להזיע וקודם גזרה הוה ומאי קושיא והא רבי איהו מרה דשמעתתא דכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו ביה"ש. התשובה בצדה דהא לא שרינן אלא משום דבר מצוה או שעת הדחק כמ"ש הרמב"ם ז"ל ושאר הפוסקים וקים ליה לתלמודא הכי דהכא תרוייהו ליתנהו שהרי התפלל מבע"י ואחר המרחץ שנה להם פרקן ואי ס"ד דיש איזה איסור בדבר היה לו לרחוץ בתחלה ולהתפלל אח"כ א"ו לא הי' שום נדנוד איסור בדבר וכן משמע לי דעת הרב הגדול מהרש"ל בתשו' מ"ו דאפי' בהתפלל וקבל עליו שבת מותר לו לעשות כל דבר שהוא משום שבות כל ביה"ש ודעת הרמב"ם ז"ל נלע"ד שהיא כדעת רבינו יואל ז"ל דאפי' לאחר התקיעה טומנין ומערבין שהרי כ' ז"ל בפ' ה' כל מדינות ועיירות של ישראל תוקעין בהם שש תקיעות בע"ש וכו' והשלישית קרוב לשקיעת החמה ובפ' כ"ד סתם וכ' כל הדברים שהן אסורין משום שבות לא גזרו עליהן ביה"ש ובפ"ד כ' ספק חשכה ספק אינה חשכה מותר לטמון את דבר חם וע"כ בסתם כל המקומות מיירי שדרכן לתקוע ואפ"ה שרי אח"כ ואותה התוספת' אפשר דס"ל דלאו הלכתא היא: ואין להק' מההיא דאמר ריב"ח שמעתי שאם בא להדליק אחר שש תקיעות מדליק שהרי נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופר לביתו ואי ס"ד דאחר שש תקיעות מותר בשבותין ואסור במלאכות מאי ראיה מייתי מהולכת שופר שהיא שבות להדלקת הנר שהיא משום מלאכה דהא כבר אמרנו דאין השבות מותרת אלא משום מצוה או שעת הדחק והולכת שופר שהוא דבר מתמיד בכל ע"ש לא שייך ביה למימר שעה"ד שהרי אפשר לתקן מקום צנוע ומוסגר לשמור את שופרו שם וכמו שבאמת ס"ל לתנא דאמרו לו א"כ אמאי לא תקנו אלא ע"כ מדלא תקנו ש"מ דעד שיוליך שופרו לביתו לא מיקרי קבלת שבת כלל וכן כל אותם הפוסקים ז"ל שהביאו משנתינו כצורתה נלע"ד דכרבינו יואל סבירא להו חוץ מהש"ע. וראיתי בס' מג"א הביא בשם בעל כ"ה מי שלא קבל שבת אפי' אחר ברכו מותר בשבותין וכתב עליו ולא עיין במרדכי דהרי הביא ראיה מהולכת שופר שהוא שבות ובאמת אותה הראיה איני מכיר דאיפכא מוכח התם דלמאי דבעי למימר שנתנו חכמים רשות לחזן הכנסת להוליך שופרו הא מותר להדליק את הנר לכל אדם אלא שאין משם ראיה כלל דהתם למאי דס"ד עדיין לא מיקרי קבלת שבת עד שיעור הולכת השופר לביתו: ומ"מ הלכה למעשה נראה לי לפסוק דבעסק מצוה כטבילת אשה והוא שעת הדחק לפי"ד שאסטניסות ומפונקות הן וא"א להן בענין אחר מותר להן לטבול בין השמשות ומשום שלא תבא לידי ספק לית לן למיחש דכדאי הוא ר"ת לסמוך עליו שלא בשעה"ד ואפי' באיסור תורה כ"ש בגזרה דרבנן ובשעת הדחק: ומה שרצה כת"ר לומר דע"כ לא שרי ר"ת ז"ל אלא בטובלת ביום שמיני אבל לא ביום השביעי אף שדברי הטור מראין כי אין האמת כן כמו שמוכח למעיין ומדקדק היטב בדברי התוס' בפ' תינוקת דף ס"ז ד"ה משום סרך בתה וכן מכל הפוסקים ז"ל שהביאו דבריהם משמע שעל דבר ההווה ומצוי תמיד נחלקו ר"ת ור"ש אחיו ואי ס"ד דאחר ליל שמיני מיירי אטו בשופטני עסקינן דבלי שום אונס תטבולנה תמיד בליל ט' דאי בהנך אונסי דקביעי בליליא אף ביום שמיני שרי ואונס שאירע בליל ח' עד שעי"כ הוצרכה להמתין עד ליל ט' מקרה רחוק הוא ולא משמע שע"ז המקרה רחוק נחלקו ר"ת ור"ש ז"ל א"ו דבריהם בכל אשה הטובלת בזמנה בליל ח' שר"ת מתירה לטבול סמוך לחשכה ולא תבא לביתה עד חשכה וז"ב למודה על האמת וגם דברי הטור אפשר להתפרש כן ויום ח' דקאמר לאו דוקא אלא היינו ליל ח' שהוא שייך ליום ח' דקאמר לאו דוקא אלא היינו ליל ח' שהוא שייך ליום ח' ואף שראיתי למהר"א שטיין ומהרש"ל הבינו דברי הטור כפשטן וגם משם ה"ר ירוחם ראיתי כתוב כך מ"מ דברי נראין לי עיקר הלכה למעשה: ואיך שיהיה דברי ר"ת במקומן בתוס' מוכרחין דביום ז' שהוא ליל ח' מיירי: ומה שעלה בדעת כת"ר להתיר להן המרחץ בחמין משום בטול פו"ר חלילה להתיר איסור מפורש בגמ' כנ"ד ואפי' באיסור אמירה לגוי בלחוד כמה דיות משתפכין וכמה קולמוסין משתברין והלכה כדברי האוסרין ואפילו בשבות דשבות יש אוסרין והנה הראב"ד ז"ל סובר דלעולם תדחה טבילת שבת אף דלא קיי"ל כוותיה מ"מ מיניה נשמע לנדון דידן: ומ"ש כת"ר ראיה לדבריו מדברי מוהרי"ל ז"ל שכ' בסי' ק"ן ויפה נוהגות הנשים וכו' אין הנדון דומה לראיה דהתם מעיקרא כך נהגו וגם קבלו עליהן מתחלה דבלי שום צורך טבילת מצוה אינן טובלות ולא רוחצות אבל לצורך מצוה טובלות ורוחצות לעולם וכך הוא עיקר מנהגם מעיקרא לטבול לצורך טבילת מצוה ושלא לטבול שלא לצורך אף שהוא מותר מן הדין בזה רצו להחמיר ובזה לא רצו והרשות בידן להחמיר במקום שרוצות ושלא להחמיר במקום שאין רוצות כיון שהכל מותר מדין התלמוד ואין זה ענין לנדון שלפנינו: סוף דבר הלכה למעשה אני אומר שאין להן להנשים לטבול בחמין בליל שבת ולא בע"ש שהוא יום שביעי שלהן. אלא תטבולנה בצונן ליל שבת או בהפגת צינתן בלבד עד שלא יקרא עליהן שם חמין או במו"ש ואם א"א בכל האמור יתירו להן לטבול ביה"ש ולא תבאנה לביתן עד הלילה ויותר מזה אין בידינו להתיר להן כלל וכלל. הלנע"ד כתבתי בסדר למען יברכך ה' אלקיך תנ"ט לפ"ק. צבי אשכנזי:
1
ב׳אחרי כותבי זה ראיתי לבעל ט"ז ז"ל בא"ח סי' ת"ר גם הוא ז"ל חתר למצא היתר אף לאחר קבלת שבת. אמנם דבריו תמוהין מאוד שכ' דהתוספתא דסוכה מיירי להשים המיחם על האש כדי לבשלו והוכיח זה מדאמרינן בפ' במה מדליקין התחיל לתקוע תקועה שלישית הטמין המטמין ובתוספתא אמרינן דמניח המיחם על הארץ אחר התקיעה השלישית עכ"ד ובמחילת כת"ר שגגה יצאה מלפני השליט דהא אמרינן בב"מ דמטמין אחר התקיעה השלישית היינו בשלש תקיעות ראשונות ומאי דאמרינן בתוספתא דאחר התקיעה השלישית מניח המיחם על הארץ היינו אחר התקיעה השלישית של השלש תקיעות שניות שהיא התקיעה השישית וזה ברור. אבל החילוק שכתבתי למעלה נלע"ד נכון: צבי אשכנזי מאובין.
2