חכם צבי י״בChakham Tzvi 12
א׳שלום לאהובי החכם המרומם כו' נר"ו על דשאילנא קדמיכון בביאור דברי רשי ז"ל בר"ה דף ו' ע"ב מאן תנא וכו' ת"ק דלא איירי משנים בלא רגלים עכ"ל שיש ביניכם מפרשים דקאי על אחרים וכת אחרת אומרת דקאי את"ק דברייתא דלעיל דף ד' ריש ע"ב ושתי הכתות האריכו למעניתם אין ספק שהדין עם הכת האומרת דקאי את"ק דברייתא דלעיל אמנם במה שהוסיפה כת זו לומר דהך ת"ק ס"ל כרבנן דהא דמונה י"ב חדש מיום ליום ואם נתעברה נתעברה למקדיש. ופליג בהא דס"ל אין מעברין ולא מחסרין את החדש לצורך אין צורך לזה כי לא פורש בדברי רבנן דפליגי ארבי במוכר בית בבתי ערי חומה אי ס"ל כר' שמעיה או כאחרים אלא דאורחא דתלמודא למהדר ולאוקמא סתם ברייתא דתיתי ככ"ע כל היכי דמצי ולהכי קאמר דאף כרבנן דפליגי ארבי אתיא שפיר הך סתמא דגופא דמצינן למימר דס"ל כר"ש וכד מהדרין את"ק דברייתא דלעיל מצינן למימר איפכא לרבנן דרבי ס"ל כאחרים ויש כאן מקום עיון כיון דלת"ק דברייתא דלעיל לא אשכחן שנה בלא רגלים היכי משכחת אליביה הא דתנן בפ' עד כמה הבכור נאכל שנה בשנה וכ"ת לית ליה להך תנא תברא דמתניתין א"כ הו"ל לתלמודא למימר מתניתין דלא כי האי תנא ועוד משנתינו קרא קאמרה.
1
ב׳ובלא"ה נמי קשה דא' רבא לעיל כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בעשה ובמשנתינו משמע דלכתחילה נאכל שנה בשנה אלא שזה היה אפשר לתרץ בדוחק דלאו לכתחילה קאמר אלא לענין בל תאחר אף שאינו במשמע שהרי נאכל קאמר דלכתחלה דינא כך הוא וביותר לדעת בעל המאור ז"ל שכ' דשנה בלא רגלים אינה אלא לעשה בעלמא ולא ללאו דודאי תקשה הא עשה ברגל א' איתי' ומזה קשה לי על מ"ש רש"י בפ' שני דביצה דף י"ט ע"ב ד"ה ת"ק סבר וכו' עצה טובה קמ"ל כל מי שיש לו תודה יביאנה בחג הסוכות שאם לא יביאנה עכשיו יצטרך לבא כו' ואתא ר"ש למימר וכו' שנדר אחר הפסח אינו בא כלומר אינו צריך להביאה לא בחג שבועות ולא בחג הסוכות שיש לו שהות עד חג הסוכות של שנה הבאה עכ"ד והרי הוא עובר בעשה ברגל אחד אליבא דכ"ע כדאמרינן בהדיא הכא ורבנו ההוא לעשה והאיך יתכן לומר אינו צריך להביאה אם הוא עובר בלאו לא שייך לומר אינו צריך להביאה אם ירצה לעבור בעשה ומה צורך לעצה טובה כדי שלא יצטרך לטרוח תיפוק ליה דעדיף מיניה שהוא עובר בעשה והוא חייב מן התורה להביאה ברגל ראשון ואי בחולה או מחוסר זמן מאי אהניא ליה הך עצה ולמאי דמשני תלמודא לעיל כגון שהיה חולה בעצרת מצינן למימר דמתניתין דבכורות נמי בהכי מיירי אף שיקשה עלינו אמאי לא פריך לה נמי תלמודא לעיל כדפריך מהא דרבי פפייס וביותר לאוקימתא דרב אשי דלא מוקים לה בהיה חולה אף דמצינן למימר דרב אשי נמי ע"כ אית ליה סברא דהיה חולה אין בו בל תאחר אף שנתרפא תכף אחר הרגל אלא דבעובדא דרבי פפייס אין אנו צריכין לה: וביותר קשה על הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"א מהל' בכורות הבכור נאכל שנה בשנה בין תם וכו' שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה ואף שדרכו ז"ל להעתיק משנתינו כצורתה אי לא מיתוקמא אלא בחלה ברגלים לא היה לו ז"ל להעתיקה סתם שיהא במשמע שכך מצות אכילתו ותוך שנתו אינו עובר עליו בלא כלום: וראיתי להתוס' בפ' עד כמה דף כ"ז ד"ה שנה בשנה נתעוררו במקצת מ"ש וז"ל שם וצריך לאוקמי הך שמעתא בשנה בלא רגלים שברגלים לחודייהו בלא שנה איכא בל תאחר כדאמרינן בפ"ק דר"ה עכ"ל. ואכתי קשה הניחא למאן דאית ליה שנה בלא רגלים אבל למן דלית ליה מאי אי"ל: ועוד עשה דרגל אחד מה תהא עליה וכי תימא לשיטתייהו אזלי שכתבו בר"ה דף ו' ע"ב ד"ה בשלמא לרבי דהוי מצי לשנויי דמיירי בחלה ברגלים ש"מ דנקיטי לאוקימתא דחלה ברגלים לשנוייא רויחא. וא"כ מצינן לאוקמי מתני' דבכורות נמי בחלה דא"כ תקשה לת"ק דברייתא אמאי לא נקט נמי לשנה בלא רגלים ונוקמיה כגון שחלה אלא עכ"ח לומר חדא מתרתי או דאפי' בחלה ברגלים אם הבריא אחר הרגל תכף עובר עליו בב"ת וא"כ ליכא למימר שנה בלא רגלים דאם הבריא תוך שנתו תכף עובר בב"ת ואם לא הבריא אפי' בב' שנים נמי ליכא ב"ת אי נמי דחלה מילתא דלא שכיחא היא ולא איירינן בה וא"כ היכי איירי בה קרא ומתניתין. והנראה לי נכון דבבכור ליכא עשה דרגל א' ולא ב"ת דשלש רגלים אלא לבעל הבכור שיתננו לכהן אבל הכהן שבידו בכור תם רשאי לקיימו כל י"ב חדש: ואל תשיבני מדברי התוס' ריש דף ז' ד"ה הא בבעל מום שכתבו ואין לדקדק מכאן שיהא שייך ב"ת בנתינה לכהן עכ"ל דבלא"ה צריך ליישב למה המתינו התוס' עד שם ולא ציינו למעלה שהוזכר דין הבכור כמה פעמים אלא ע"כ דוקא בבכור בעל מום קמיירי. אבל בבכור תם פשיטא דשייך בל תאחר בנתינה לכהן אלא שלפ"ז צריכינן למימר דתנא דגופא לצדדין קתני דמאי דנקיט גבי בכור שנה בלא רגלים מיירי בין בבעלים בין בכהן ורגלים בלא שנה לא איירי אלא בבעלים ולא בכהן ואין בזה שום דוחק כיון דבכל שאר הקדשים אין שם שייכות לכהן נקט לה בסתמא את זה ראיתי להשיב למעכ"ת במעט פנאי ושלום כנפש הצב"י אשכנזי ס"ט.
2